אמר נבוכדנאצר לבן-סירא: "השור, מפני מה אין לו שער בחטמו?"

אמר לו: "כשהיו ישראל ויהושע סובבין ליריחו להפילה, היה יהושע בריא. הביאו לו חמור לרכוב עלי והיה נשבר תחתיו, סוס ונשבר תחתיו והיו מתות תחתיו כל בהמות מרוב שהיה שקול. עד שהביאו לו שור ורכב עליו והיה סובב אתו את יריחו. כיון שראה יהושע, שהיה סובל אותו, מיד נשא את ראשו של אותו שור ונשק אותו תחת חטמו. ובאותו מקום לא יצא שער לעולם לא לו ולא לכל דורו.

(א, סח). אלפא-ביתא דבן-סירא, 25-24. – גינצברג ה, 56 (184). ש"א, 184 (21). – ב"י ג, 118. צפונות, צט.