נוסח ראשון

מעשה נורא ביוסף דילה ריינה שהיה אדם גדול ובקי בחכמת הקבלה המעשית והיה יושב בארץ הגליל בעיר צפת. ויהי היום, ויתן אל לבו לפצור ולהביא הגאולה ולהעביר ממשלת זדון מן הארץ, והנה היו לו חמישה תלמידים אשר היו עמו יומם ולילה לכל בקשתו, ויאמר אליהם: "בני, הנה נתתי אל לבי לדרוש ולתור בחכמה אשר נתן לי האלהים להעביר רוח הטומאה והגילולים מן הארץ ולהביא משיחנו ויפרקנו מצרינו."

ויענו חמשת תלמידיו כולם פה אחד ויאמרו: "מורנו ורבנו, הננו מוכנים לכל אשר תצוונו."

ויאמר אליהם: "אם כן, זאת עשו: היטהרו והחליפו שמלותיכם והיו נכונים לשלושת ימים ואל תגשו אל אשה, כי ביום השלישי נצא השדה ולא נשוב אל בתינו, עד התנחל בני ישראל איש נחלתו בארץ הקדושה!"

ויהי כשמוע התלמידים את דברי רבם, קמו בזריזות ובחוזק גדול, ויטהרו ויחליפו שמלותם, ויקחו בידם צידה ומזון, פת נקיה אשר עשו אותם בטהרה ולא נגעה בהם אשה. ויבואו אליו ביום השלישי, והנה גם הוא ניצב לבדו בבית מדרשו בקדושה ובטהרה ובפרישות גדולה מתבודד, וראשו בין ברכיו.

ויהי כבואם, הרים ראשו ויאמר אליהם: "יהי רצון, שתשרה שכינתא במעשה ידינו ויסכים עמנו הקדוש ברוך הוא ויעזרנו על דבר כבוד שמו."

ויענו ויאמרו: "אמן!"

אחר הדברים האלה לקח רבי יוסף כל מיני מרקחות וקסת הסופר במתניו, ויאמר אליהם: "קומו ונצא!"

ויצאו ויבואו אל מירון, ויבואו על קבר רבי שמעון בן יוחאי וישתטחו על קברו. ויהי לעת הבוקר נתנמנם הרב רבי יוסף, ויבוא אליו בחלום רבי שמעון בן יוחאי ובנו רבי אלעזר ויאמרו לו: "למה תכניס ראשך במשא כבד אשר לא יעלה בידך?"

ויאמר אליהם: "אל אלהים הוא יודע כונתי ויעזרנו על דבר כבוד שמו המחולל."

ויאמרו לו: "יי אלהיך ירצך!"

ויהי בבוקר הלכו לעיר טבריה, וילכו בשדה ויבואו אל היער, ולא היו רואים שם שום אדם ולא בהמה רק עופות השמים, והיו עוסקים בצירוף שמות הקודש וביחודים הנודעים להם, והיו הולכים בכל בוקר לטבול בים טבריה עשרים ושש טבילות רצופות כנגד שם ההוי"ה. כמשפט הזה עשו שלושה ימים רצופים ושלושה לילות בתענית לילה ויום.

ויהי לעת ערב בעלות המנחה, ויקם רבי יוסף עם תלמידיו ויתפללו מנחה בקול ערב בכונה גדולה ועיניהם עצומות, וכשהגיעו ל'שמע קולנו', אמרו 'עננו', ובמקום שהיו מזכירים שם ההוי"ה בכינוי אדנות, הם היו מזכירים את השם הגדול ככתבו בנקודות הידועות ויחודים הצריכים, והרבה הרב והפציר בתפילה ארוכה ובהשבעות גדולות לכל מלאכי עליון, עד שבסוף אמר ההוי"ה בצירוף שם מ"ב ['שם בן מ"ב לא פירשו לנו' (רש"י, קידושין עא, א)] עננו בעת ובעונה הזאת. ובכוח השם הגדול הזה השביע לאליהו הנביא, והנה אליהו בא במרוצה וכפתע פתאום נגלה עליהם ויאמר אליהם: "הנה עתה באתי, ומה אעשה לכם ומה בקשתכם אשר הפצרתם בתפילה?"

וישתחוו אפיים ארצה ויאמרו: "שלום לאדוננו, אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו!"

[ויאמר הרב:] "אל נא ירע בעיני אדוני, כי הפצרתי להביאך אלי. רק קנוא קינאתי לכבוד הקדוש ברוך הוא ושכינתו, ולכן תפול נא תחינתי לפניך, והראנו הדרך אשר אוכל לכבוש בה סטרא אחרא [הצד ה'אחר', כלומר: השטן] ולהגביר ולחזק סטרא דקדושה."

ויען אליהו הנביא ויאמר לו: "דע, כי כונתך רצויה. אם תוציא מחשבתך לפועל, אשריך וטוב חלקך, אבל עצתי היא: חדל לך, פן יפגעו בך סמאל וסיעתו, כי לא תוכל לו!"

ויען רבי יוסף ויאמר: "אל נא, אדוני, אל תרפה את ידי! כי נשבעתי, לא אשוב אל ביתי, עד אוציא לאור ואקים שכינתא קדישא מגו עפרא!" [מגו עפרא – מתוך העפר]

‏ויהי כשמוע אליהו הנביא את דבריו, אמר לו: "זה הדבר אשר תעשה: אתה ותלמידיך תשבו בשדה רחוק מן הישוב עשרים ואחד יום, ולא תאכלו לשבעה רק כפי אשר תדעו בעצמכם שתוכלו לחיות, ובכל לילה תמעטו מעט באכילה, והתרגלו להריח בשמים בעניין שיהיה החומר שלכם זך ונקי ותוכלו לסבול מראות מלאכי עליון אשר תוריד אותם לדבר עמך. וכן בכל יום תטבלו עשרים ואחת טבילות כמנין אהי"ה. ובסוף עשרים ואחד יום תעשו הפסקה ותקבלו תענית שלושה ימים רצופים לילה ויום. וביום השלישי אחר תפילת המנחה תזכיר השם הגדול, שם בן ארבעים ושניים שאתה יודע עם הצירופים והכונות שלו, ותזכיר השם הגדול היוצא מפסוק 'שרפים עומדים ממעל לו' [ישעיה ז, כ]. וכאשר תעשה, תהיו מעוטפים בטלית ותפילין ותכסו את פניכם ותשביעו באלו השמות הקדושים את סנדלפון המלאך, הוא עם מחנהו שיבואו אליכם. וכאשר יבואו, התחזקו בריח הטוב להריח, כי יהיה לכם פחד ורעדה וחולשה גדולה מקול הרעש והאש הגדולה, ותבקשו מהמלאך הנזכר שיחזק אתכם ויתן בכם כוח שתוכלו לדבר, והוא יאמר לכם את אשר תעשו, יען כי הוא השומר את הדרך והנתיב אשר לא ייכנס סמאל במקומות הקודש ויודע המקומות אשר הוא מתחזק בהם."

מיד שהלך אליהו הנביא לדרכו, התאזרו והתחזקו רבי יוסף עם תלמידיו יחד בלב אחד והוסיפו קדושה יתרה על קדושתם ויעשו ככל אשר אמר להם אליהו.

וכאשר שלמו הימים, ככל אשר ציוה אותם אליהו, השביעו למלאך סנדלפון שיתגלה עתה אליהם. ויהי ככלותם לדבר, נפתחו השמים ויבוא אליהם פתאום סנדלפון המלאך עם כל מחנהו. והנה רכב אש וסוסי אש מחנה גדול ואש להבה מילאה כל הארץ, קול רעש גדול ולא יסף. ויחרד רבי יוסף חרדה גדולה עד מאד ורוח לא נשאר בקרבו הוא ותלמידיו. ויפלו על פניהם ארצה, ויפג לבם, ורעדה אחזתם. ויתחזקו והריחו ריח לבונה זכה אשר בידם, ותשב להם רוחם. והנה כאשר בא אליהם המלאך סנדלפון עם מחנהו, ויאמר: "מה לך, בן-אדם, רימה ותולעה, איך מלאך לבך להרעיש עליונים ותחתונים? היכבד ושב בביתך, פן יפגעו בך חילותי וישרפוך בהבל פיהם!"

ויען רבי יוסף בקול נמוך ונשבר ויאמר: "אדוני, מלאך האלהים קדוש, מה יוכל עבדך זה לדבר לפניך? והנה נשארתי בלי רוח ונשמה כמת מרוב פחד ואימה!"

מיד כשמוע המלאך את דבריו, ויגע בו ויאמר: "קום ודבר דבריך, ראה החזקתי אותך."

ויהי כאשר נגע בו המלאך, קם ונתחזק וישתחו לאפיו ארצה ויסר מנעליו מעל רגליו, אבל תלמידיו עדיין פניהם בארץ ולא יכלו לקום.

ויען ויא‏מר רבי יוסף: "שלום לך ושלום בואך, מלאך יי צבאות, ושלום לכל מחניך הקדושים ובבקשה ממך, חזקני ואמצני למלאות את רצוני! כי לא לכבודי ולכבוד בית אבי אני עושה, רק לכבוד אלהים חיים מלך מלכי המלכים! ועתה אתה קדוש וחילותיך הקדושים הסכימו עמי להילחם בעמלק ושרו והורוני הדרך אשר אעשה להעביר ממשלת זדון מן הארץ."

ויען המלאך את רבי יוסף ויאמר לו: "הלא דבריך טובים ונכוחים, ומי יתן שומע לך ויהי אלהים עמך! אבל דע לך, בן אדם, כי כל אשר עשית עד עתה אינו כלום, ואילו היית יודע המקום אשר עלה סמאל עם מחנהו, לא היית נכנס בדבר הזה, כי מי יוכל לו זולתי הקדוש ברוך הוא לבדו בעצמו עד עת בוא דברו. ואני עתה באתי אליך לכבוד השם הגדול אשר הזכרת, אבל מה אני יכול לעשות לך? כי איני יכול להשיג לדעת, במה גדול כוחו של סמאל ומחנהו, ובמה תלויות ירידתו ועלייתו – זולתי המלאך הגדול אכתריאל וחילותיו ומטטרון שר הפנים וחילותיו. והנה מי יוכל לעמוד לפני אלו המלאכים האדירים? ואם נבהלת מפני, איך תוכל לסבול ולעמוד ולהתקיים לפניהם?!"

ויען רבי יוסף ויאמר: "צעיר אני וקטן ויודע אני בעצמי שאיני ראוי לעשות הדבר הזה, אבל יודע אני, כי לב נשבר ונדכה אלהים לא יבזה. ואני גמרתי בדעתי למסור נפשי ורוחי על קדושת הקדוש ברוך הוא ושכינתו! ולכן, מלאך השרת קדוש השם, הורני מה אעשה להוריד אכתריאל ומטטרון, ומה פרישות אוסיף בקדושה ובטהרה ובאיזה שם אשביע אותם?"

ויוסף המלאך ויאמר: "שמע נא דברי, ויהי אלהים עמך! ככל אשר עשית עד עתה מהטבילות והתעניות וטהרת המחשבה, כן תעשה ארבעים יום, ולא יזוזו מחשבותיהם מן המושכלות אפילו רגע בין ביום ובין בלילה. ואחר ארבעים יום תזכיר את שם המפורש של שם בן שבעים ושתים [גם את השם הזה לא פרשו (רש"י, קידושין עא, א)] עם כל כונותיו ונקודותיו ומקורו הידוע לך, ובו תשביע את שני המלאכים הגדולים והאדירים, והם יודיעו לך דרכי סמאל ובמה תוכל להורידו. ויי ישמרך מכל רע ישמור את נפשך!"

וילך מלאך יי בסערה השמימה.

‏ויקומו משם וילכו דרך המדבר עד הר אחד קרוב למירון. ‏וימצאו מערה וישבו בה, ויעשו כל הארבעים יום בקדושה ובטהרה ככל אשר נצטוו, לא גרעו דבר, עד כי לא היו מרגישים בעצמם שוס דבר מדברי העולם ולא ראו כל אותם הימים לא אדם ולא בהמה. ויהי כאשר השלימו הארבעים יום, יצאו אל המדבר, מקום אשר עובר נחל קישון מלמעלה מצד מקורו, כי שם היו טובלים כל הארבעים יום. ויכינו עצמם להתפלל תפילת מנחה גדולה. ועשו עגולה בארץ וייכנסו לתוך המעגל. ויתנו ידם כל אחד איש ידו לחברו, עד אשר נקשרו בידיהם זה עם זה בעיגול. ויצעקו אל יי אחר נפילת אפיים ויזכירו שם המפורש וישביעו למלאך אכתריאל ומחנהו ולמלאך מטטרון ומחנהו.

ויהי בהזכירם את השם הגדול, ותגעש ותרעש הארץ, ויהי קולות וברקים, ונפתחו השמים, וירדו המלאכים עם כל מחנותיהם ויבקשו לפגוע ברבי יוסף ותלמידיו. אבל ידיהם לא נתפרדו והתחזקו בכונות ושמות ידועים אצלם במחשבתם, אבל לא בדיבור, כי לא היה בהם כוח לדבר ונפלו כולם לארץ, אמנם ידיהם משולבות אחת אל אחת ולא נפרדו. ומיד כאשר ירדו המלאכים הנזכרים התחילו בחרי אף גדול ואמרו: "מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו להשתמש בשרביטו של מלך?"

והנה כראות רבי יוסף המראה הגדול הזה, היה כאילם ונרדם ופניו ארצה הוא ותלמידיו ולא נשארה בהם נשמה.

ויוסף המלאך מטטרון ויגע בו ויאמר: "דבר הלא תענה, טיפה סרוחה, מה החרדה הגדולה אשר חרדת אלינו? ואוי לך, כי לא חשת לכבוד קונך!"

אז כאשר נגע בו המלאך, פתח פיו ויאמר בשפה רפה ועיניו עצומות: "מה יוכל העבד הגרוע והשפל לדבר לפני מלאכים קדושים וטהורים, אם לא תחזקוני?"

ויושט המלאך אכתריאל גם הוא את ידו ויגע בו ויאמר: "ראה החזקתיך ודבר דבריך!"

ויען רבי יוסף ויאמר: "אל אלהים הוא יודע, אם במרד ואם במעל עשיתי כל המעשים האלה, כי אם לכבוד הקדוש ברוך הוא ושכינתו. ולכן בבקשה מכם, מלאכי השרת, בכוח השם הגדול המפורש: תנו כבוד לשמו והורוני, במה כוחו של סמאל ומחנהו ובמה אוכל להורידו?"

ויענו המלאכים יחדיו: "הקשית לשאול, כי אם היית יודע, בעוונותיהם של ישראל, כמה הוא תקיף וכמה הוא חזק, ואין מי שיוכל להורידו, כי בין כוכבים קנו ושם מושבו מוקף בשלוש מחיצות, ולא תוכל לו בלעדי הקדוש ברוך הוא בעצמו עד עת בוא דברו."

ויוסף עוד רבי יוסף ויאמר: "כבר חירפתי למוות נפשי על כבוד הקדוש ברוך הוא ושכינתו. ואחרי אשר ראיתי מחנות קדושים ותינצל נפשי, בטחתי בחסדי האל כי יעזור לי ויעלה בידי ויבואו דבריהם הטהורים כדת מה לעשות, וכל אשר תאמרו לי אשמור מאד לעשות."

ויענו המלאכים ויאמרו: "שמע, יוסף, דבר יי! עד הנה לא נעלם לפני מי שאמר והיה העולם, כי מחשבתך רצויה, אבל עדיין לא הגיעה השעה. וכבר נגזרה גזירה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה. ועתה מצד החכמה והמדע מסודות נעלמים אשר חננך צור עולמים ובם אנו מוכרחים לכבוד שמו הגדול המפורש לומר לך ולהורותך את הדרך אשר תעשה."

אחרי כן פתח אכתריאל המלאך ואמר: "דע לך, כי מצד אחד כנגדי יש לו לסמאל שתי מחיצות חזקות, אחת חומת ברזל מהארץ עד לשמים ואחת מחיצה גדולה של ים אוקיינוס."

וכן גם כן ענה המלאך מטטרון, כי מצדו ונגדו יש לו לסמאל מחיצה מהר גדול של שלג וראשו מגיע השמימה. "ועתה [אמרו לו,] שים עיניך ולבך לכל אשר נאמר אליך, כי אתה צריך להשפיל ולהעביר אלו שלוש מחיצות. וזה אשר תעשה: בצאתך מזה המקום שים דרכך ולך דרך הר שעיר, ושם אנו קודמים לפניך בהר שעיר למעלה. וכל אשר תעשה אתה למטה כפי אשר נאמר לך, כן

נעשה למעלה, ודיוקן נשמתך למעלה עמנו, וכל פעולותיך אשר תעשה אתה למטה, כן תעשה נשמתך למעלה. והיה בבואך דרך הר שעיר היזהר בקדושה כאשר עשיתם עד עתה, כי כבר נשמתכם עלתה במעלה, שכמעט אתם בגדר מלאכים ונשכחו מכם דרכי העולם, ובזה תתמידו, והנה שם בדרך יבוא עליכם כוח גדול של כלבים שחורים והם כיתות של סמאל אשר שלח לבלבל כונתכם. ולא תפחדו ותזכירו עליהם שם של הוי"ה במילוי ההין שהוא כמניין ב"ן וכמניין כל"ב [‏הכונה: השם הקדוש מבטל את שם הטומאה] ותכוונו בניקודו וביחודו, ויברחו מפניכם, ומשם תלכו לעלות להר, ותמצאו הר גדול של שלג עד לשמים, ותזכירו שם היוצא מהפסוק 'הבאת

אל אוצרות שלג' [איוב לה, כב] וייעקר ההר ממקומו. ותזכיר השם של 'תשלג בצלמון' [תהלים סח, טו] ויתבטל ההר ממקומו לגמרי, ותלך באלו הכונות עד אשר תגיע למחיצה האחרת של ים אוקיינוס, אשר גליו יעלו עד לשמים, ותזכיר עליו שמות היוצאים מהמזמור 'הבו ליי בני אלים' [שם, כט, א], ויתייבש ותעבור ביבשה, ואחרי כן תלך ותמצא חומה גדולה של ברזל מן הארץ עד לשמים, ותקח בידך סכין ותכתוב עליו שם היוצא מהפסוק 'חרב ליי ולגדעון' [שופטים ז, כ] ותחתוך בסכין בתוך הברזל ותעשה פתח ותיכנס. והיזהרו שתחזיקו בפתח, עד אשר תעבור אתה ותלמידיך, שלא ייסגר, כי אחרי אשר תעברו יחזור הפתח וייסגר. ואחרי כן תלכו ותגיעו עד הר שעיר, ובאותה הפעם אנו משליכים לסמאל ממקומו, וכבר יימסר בידך, ואז יהיה בידך מוכן שם המפורש כתוב וחרות על טס של עופרת, וכן יהיה לך טס אחר ותכתוב עליו חרות שם היוצא מהפסוק של זכריה 'ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה' [זכריה ה, ח] ואחרי כן תלך בכל אוַת נפשך בהר שעיר, ושם תמצא סמאל הרשע וזוגתו לילית בדמות שני כלבים שחורים זכר ונקבה, ותשים על הכלב הזכר הטס של שם המפורש ועל הנקבה הטס האחר, ומיד תשים חבל בצוארם והטסים עליהם, והם יבואו אחריך עם כל סיעתם, ואז חפץ יי כבר עלה בידיך, ותביא אותו לדין על הר שעיר שעברת, ושם ייתקע בשופר גדול ויתגלה המשיח

ויעביר רוח הטומאה מן הארץ, והקדוש ברוך הוא ישחוט אותו לפני הצדיקים, ותהיה גאולה שלמה. אך היזהר והישמר בכונות האמורות, וגם היזהר מאד כי כאשר יהיו סמאל וזוגתו בידיך ויבכו ויתחננו לך שתתן להם דבר מה לאכילה או לשתיה או ‏איזה מזון לקיום גופם, לא תשמע להם ולא תתן להם שום דבר, ויי יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד!"

ואחרי כן עלו שני המלאכים הקדושים בסערה השמים.

‏ואחרי אשר עלו המלאכים, קמו רבי יוסף ותלמידיו וישימו פניהם דרך הר שעיר. והנה לקראתם כיתות כלבים שחורים, ומיד הזכירו השם אשר נצטוו ויפוצו ולא נראו עוד. ואחרי כן מצאו הר גדול של שלג, ומיד נתחזקו בשמות ובצירופים הנזכרים, וייעקר ממקומו, ובצירוף האחר הנזכר נתבטל לגמרי. והלכו שני ימים אחרים, וביום השלישי והנה לפניהם ים גדול ורחב ידיים, ומיד הזכירו השמות הנזכרים, ויעברו בתוך הים ביבשה, ובחצי היום הגיעו לחומת הברזל, ויקח רבי יוסף הסכין אשר כתב עליו השם הנזכר ויעש בה פתח, ויחזיקו את הפתח, ובעת עברם נתעצל

אחד מן התלמידים אשר היה האחרון, ונשמטה הדלת מיד רבי יוסף ונסגרה על רגל התלמיד ונלכדה רגלו. מיד הוציא רבי יוסף הסכין וחתך בברזל סביב רגלו, ויעבור. ויעלו לראש הר שעיר, וימצאו בקעה והנה שם כמה חורבות וישמעו קול כלבים צועקים, ויבואו לתוך חורבה, והנה שם נחבאים שני כלבים שחורים גדולים מאד זכר ונקבה, וכאשר קרבו אליהם, ויקפצו עליהם לבלוע אותם והיה ביד רבי יוסף הטסים, ומיד הרגיש כי הם סמאל ולילית, ויושט ידו הימנית ויתן הטס בצואר הכלב הזכר והשמאלית על צואר הנקבה, ותלמידיו בידם חבלים ויקשרו אותם והטסים עליהם, ומיד כאשר ראו, כי כלתה אליהם הרעה, פשטו צורת כלב ונתלבשו בצורתם כצורת אדם, ולהם כנפיים מלאות עיניים כמו אש בוערה, ויתחננו ויבקשו מרבי יוסף, שיתן להם לחם ומים.

וימאן רבי יוסף כאשר צווה. ויהי המה הולכים בדרך, רבי יוסף עם תלמידיו שמחים וטובי לב ופניהם פני להבים וסמאל ולילית עם כל מחניהם הולכים ובוכים. וישמח רבי יוסף והתחילה דעתו לזוח עליו ויאמר: "מי האמין לשמועתנו? זה היום ישמחו השמים ותגל הארץ."

אז ענה סמאל ויאמר: "הננו כולנו תחת ידיך לעשות רצונך, אלא יותן לנו דבר מה להחזיק רוחנו, כי במה נתקיים עד בואנו שמה?"

ויען רבי יוסף ויאמר: "לא אתן מאומה!"

ויהי בבואם קרוב להר שעיר, לקח רבי יוסף קורט לבונה להריח בה, ויאמר סמאל: "ואם לא תתן לי אוכל, תן לי מעט מזאת הלבונה אשר בידך להריח בה!"

ויושט רבי יוסף את ידו ויתן לו מעט מהלבונה אשר בידו, ויוצא סמאל ניצוץ אש מפיו וישרוף את הלבונה, ועודנה ביד רבי יוסף. ויעל עשנה לאף סמאל, וינתק את המוסרות והחבלים וישלך מעליו את טסי העופרת, ויתנגד הוא וחילותיו ויפגעו בתלמידים. וימותו מהם שניים מיד, מקול התרועה אשר הריע סמאל וחילותיו, ושניים אחרים נפגעו ויצאו מדעתם, ונשאר רבי יוסף לבדו הוא ותלמיד אחד, והוא עיף ויגע ומשתומם, ולא ידע כי בנפשו נתן לו הלבונה והקטיר לפניו באופן שעשה אותו עבודה זרה, ונתבטלו כוחות הקדושה שבטסי העופרת על ידי הקטורת, ובאותו רגע היה כל ההר עשן, חושך ואפלה, ובת קול יצאה ואמרה: "אוי לך, יוסף, ואוי לנשמתך, שלא שמרת אשר צווית, ועבדת עבודה זרה והקטרת קטורת לסמאל, והנה הוא רודף אחריך לטרדך מן העולם הזה והעולם הבא!"

והתלמיד האחד נשאר עם רבי יוסף עיף ויגע וחלש והגיע עד שערי מוות. וישבו שם תחת אילן אחד וינוחו, ואחר כך קברו את שני התלמידים, והשניים האחרים נכנס בהם ‏שד וברחו, עד כי לבסוף באו לעיר צפת ומתו בקרוב מחמת הצער שהיו מצערים אותם השדים.

אחרי זאת הגיע רבי יוסף לעיר צידון, ושם ישב ויצא לתרבות רעה. כיון שראה שלא נשמעה עצתו, ובפרט ששמע בת-קול הנזכרה, נתייאש מן העולם הבא, וכרת ברית עם לילית המרשעת ומסר עצמו בידה, ותהי לו לאשה, והיה מטמא עצמו בכל טומאות, עד כי בשמות הקודש ושאר שמות והשבעות אשר היה יודע היה משתמש בהם להרע, והיה משביע רוחין ושדין בכל לילה להביא לו את אשר יחפוץ, וכה משפטו ימים ר‏בים, עד כי אהב מכל הנשים אשת מלך יוון, והיה מביא אותה כמעט בכל לילה, ובבוקר היה מצווה להחזירה.

ויהי היום, ותאמר המלכה אל המלך: "בכל לילה בחלומי מביאים אותי למקום אחד ונזקק לי איש אחד, ובבוקר אני מוצאה את עצמי במיטתי ולא ידעתי מאין יבוא לי זה."

אז הרגיש המלך בדבר וישלח לקרוא לחרטומים ושם אותם שומרים בבית המלכה. ובלילה ההוא באו השדים במצות רבי יוסף, ומיד הרגישו [השומרים בהם] ועשו פעולות והשביעו אותם, לדעת מה זה ועל מה זה.

ויאמרו השדים: "אנו שלוחי רבי יוסף אשר יושב בצידון."

מיד שלח המלך שר אחד בספרים ומנחה לשר צידון, כי מיד ישלח אליו את רבי יוסף חי להינקם ממנו.

ויהי כאשר ראה רבי יוסף, כי כלתה אליו הרעה וייודע הדבר, מיד קודם שהגיע הכתב לשר צידון הלך והשליך עצמו לים ומת.

...ואני התלמיד החמישי נשארתי לבדי מוטל על ערש דוי כל ימי, ואין רפואה למכתי, ואין לי מנוחה מן השדים, וכתבתי זה המעשה לזכרון.

נוסח שני

א

חסיד אחד היה גר בארץ הקדושה בחברון תוב"ב. ויהי האיש תלמיד חכם גדול מופלג בתורה ובחסידות, והחסיד הזה הפליג מאד להעמיק בלימוד חכמת האמת היא חכמת הקבלה, ובימיו

נמצאו כתבי הזוהר הקדוש, שרק נתגלו באותה שעה בעולם, והחסיד הזה שמח מאד על הזוהר, ויבקש לו חברים מופלגים בתורה ובחסידות, עשרה לומדים גדולים, וילמדו את חכמת הקבלה יומם ולילה, ויעשו סיגופים גדולים שאין להגיד. ורבי יוסף זה עלה על כולם, כי הוא היה יושב בתענית כל ימיו ועשה התבודדות רבה, וכשהיו חבריו נפרדים ממנו היה מיד נסגר בחדר מיוחד והתפלל תפילות רבות בכונה גדולה. כה עשה כל הימים, ובלילה היה שוכב על הארץ ממש ומתאפר באפר והיה בוכה ומקונן בכיות גדולות על חורבן בית-המקדש. ‏כה עשה ימים רבים עד אשר נתגלה אליו אליהו הנביא ולימד אותו סודות רבים ומסר לו צירופי שמות הקדושים רבים

מאד, כי אליהו ז"ל היה בא אליו יום יום. לבסוף החל להתפלל תפילות גדולות מאד והיה בוכה וצועק יום יום שיגלה לו השם-יתברך את הקץ וישלח לנו במהרה את הגואל צדק לקבץ נידחי

ישראל, ומאז והלאה נעלם ממנו אליהו הנביא ולא נתגלה אליו עוד.

ויהי כשראה רבי יוסף זה, כי אין אליהו בא אליו עוד, ויצטער מאד ויצעק בתפילה ובתחנונים ובסיגופים גדולים ובתענית ובטבילות, ויסבול עינויים רבים ארבעים ימים רצופים ולא פסק מלצעוק: "אליהו, אליהו איֶכּה ולהיכן נעלמת ומדוע אין ‏אתה מתגלה אלי?"

ויהי כי תמו ארבעים יום ויתגלה אליו אליהו הנביא ויאמר לו: "טיפה סרוחה שכמותך, עפר ואפר, מדוע הרעשת עליונים ותחתונים בתפילתך? כלום לא ידוע לך כי כגון דא אינם מגלים לשום אדם, ואפילו לנביאים הקדושים! וכמה חכמים וחסידים וקדושים התפללו על כך ולא פעלו כלום. על כן חדל לך מזאת, כי הם סודות ונסתרות שאינם מגלים לשום איש ולא תפעל כלום בכל בכייתך וצעקתך."

‏וכששמע הצדיק זאת מפי אליהו צעק צעקה גדולה ומרה ויאמר: "לא אתן לך לזוז מכאן, עד אשר תגיד את אשר אבקש ממך."

ויתחיל להשביעהו בשם הגדול והנורא שלא ילך ממנו עד אשר יגיד את דברו אשר הוא מבקש ממנו. וזה הדבר אשר ביקש מאת אליהו לגלותו: מה הן הפעולות אשר יעשה למען קרב את הגאולה ולנער את הטומאה ואת הקליפות ואת המקטרגים מן העולם.

ויען לו אליהו ויאמר: "שמעו בשמים את קול בכייתך וצעקתך ואת תפילותיך שהתפללת בכונה גדולה, ועל כן אגיד לך את כל אשר יש לי רשות להגיד. אם אמנם רוצה אתה להשיג בפעולתך, לך לך עם חבריך הצדיקים אל הרי חושך בעזרת השמות הקדושים שאמסור לך עכשיו. ושם תמצאו כלב שחור מאד ששחר משחור תארו. אבל עליכם להיזהר מאד מאד לבל יטעה אתכם בשום דבר. והנה אני מוסר לך שלשלת שעליה חקוק השם המפורש יה ה' צבאות, והנה אנוכי נותן לך לבונה זכה שתריחו ממנה, זהו מאחד-עשר מיני הסממנים שהיו משתמשים בהם להבאת הקטורת, למען יהיה לכם הכוח לעמוד בפני הריח הרע מאד היוצא מהכלב השחור ההוא, כי הוא הס"ם, ובשעת מעשה עליכם לכוון כונות גדולות שאני מוסר לכם בזה, ואת השלשלת הזאת שהשם המפורש חקוק עליה תזרקו על הכלב השחור ויהיה שבוי וקשור, ואז עליכם לשחוט אותו תיכף ומיד מבלי להתמהמה כלל וכלל, ואני אהיה אתכם להנחותכם את הדרך אל הרי החושך אשר תלכו בה אחרי אשר עשיתם את כל הדברים האלה, ואיך עליכם להתנהג אחרי כן הלאה אלמד אתכם. אבל זאת אני חוזר ואומר לך: "היזהרו והיזהרו מאד מאד מפני הכלב השחור ההוא, לבל יטעה אתכם בשום דבר, והקפידו מאד מאד לקשור אותו מיד בשלשלת זו ולשחוט אותו תיכף בלי כל רחמנות שבעולם, ואל תפייסו אותו בשום דבר לבל יוכל להטעות אתכם. וזהו כל מה שניתנה לי הרשות להגיד לך ולא יותר."

אחרי כן מסר אליהו לר' יוסף את השמות והיחודים וצירופי השמות שהם צריכים לכוון ולייחד, כדי לעשות זאת. ואחר כך נעלם אליהו הנביא ממנו.

ויהי החסיד רבי יוסף שמח מאד וטוב לב, וילך אל חבריו הצדיקים, ויספר לחבריו את כל אשר אמר לו אליהו הנביא, וירא להם את השלשלת ואת הלבונה הזכה אשר נתן לו. ויהי בראותם את הדברים וישמחו שמחה רבה כי יזכו להכניע את הס"ם ולקרב את הגאולה, ויחלו מיד להכין את עצמם בקדושה ובטהרה, באימה וביראה, לצרף את השמות הקדושים והיחודים, ‏ומיד אחרי אשר צירפו ויחדו את השמות הללו כאשר הורה להם אליהו, והנה הם נמצאים בתוך הרי החושך ומוצאים תיכף את הכלב השחור כאשר הגיד להם אליהו הנביא. מיד השליכו עליו את השלשלת אשר השם המפורש חקוק עליה והחלו לקשור אותו באכזריות רבה. ואותו הכלב השחור היה בוכה וצועק ומתחנן מאד לפניהם שירחמו עליו ויתנוהו ללכת, אבל הם לא שעו לתחנונותיו ולצעקותיו והתנהגו בו באכזריות רבה. אך הוא בכל זאת לא הרפה מלבכות ומלהפצירם. אבל הם תפסו אותו

בכוח ובאכזריות על מנת לשחוט אותו וכיוונו את כל היחודים והשמות הקדושים שלימד אותם אליהו.

ויהי כאשר ראה הכלב השחור כי כל בכיותיו וצעקותיו הן ללא הועיל וכי הם לא יאבו לרחם עליו, ביקש לו תחבולה אחרת, ויאמר לר' יוסף: "הרי אני ברשותכם ועשו בי כרצונכם ואני אהיה נכנע לכם."

והחסידים האלה היו טרודים בכונותיהם ובצירופי השמות הקדושים כדי לשחוט אותו.

כעבור רגע אחד אמר: "הן תתנו לי לפני מיתתי להריח קצת מהלבונה הזכה."

ומכוח טרדא ובהלה הושיטו לו את הלבונה הזכה להריח בה. מיד קפץ הכלב השחור על רגליו ופתח: "רבונו של עולם! אתה כתבת בתורתך: לא תשתחווה לאל אחר ולא תעבדם – והאנשים

האלה עבדו אותי והקטירו לי קטורת לבונה זכה!"

ומיד שבר בכוח גדול את השלשלת וקרע אותה לקרעים והשליך את הצדיקים למקומות רחוקים, מקצתם על הרים וגבעות ומקצתם לתוך המדבר, איש ואיש למקום מיוחד.

אבל כל איש ואיש מהם היה יכול להציל את עצמו על ידי השמות הקדושים והיחודים שהיו בקיאים בהם מאד וכל אחד מהם הגיע למקום ישוב, אבל אחדים מהם מתו באותה השנה ואחדים מהם נשתגעו, ואחדים מהם חזרו לארץ-ישראל ולמדו כמקודם, אבל מעולם לא גילו מזה לשום איש דבר. אולם יותר לא הלכו בדרכים הללו ולא התעסקו בכמו אלה.

ב

ורבי יוסף זה הושלך לארץ רחוקה מאד על הר גבוה קרוב למלכות צרפת והיה משוגע מאד. במשך יום אחד הגיע למדינת צרפת וילך למקום אחד הסמוך לעיר שבה יושב המלך ובה גרים הרבה יהודים, אבל שום יהודי לא יכול היה להכירו, אבל הרגישו בו כי הוא אדם גדול ומופלג בתורה ובעל קבלה גדול, אבל יש בו מן השגעון, והיהודים סידרו לו סיפוק לכלכלתו והושיבו אותו בביתו סמוך לעיר ונתנו לו ספרים אחדים שהיו נחוצים לו. והוא ישב בבית ההוא חדשים אחדים ולמד.

‏אחרי כן החל לעשות מעשים מופלאים על ידי שמות קדושים והזכיר שמות רבים ופעל דברים נוראים ונפלאים שאין לספרם כאן. וגם השביע את המלאכים להביא לפניו את המלכה דולפינא שהיתה יפהפיה גדולה ומלך צרפת היה בעלה. ובכל לילה הביאו אותה לביתו ולמיטתו והוא שכב עמה, והמלכה היתה שוכבת בפחד רב, כי לא ידעה כלל כי בכוח הביאוה, כי לא ראתה שום איש ושום בריה שבעולם המביא אותה למיטתו של רבי יוסף זה. והיא ראתה אותו כשהוא שוכב עמה, ופחד רב ובהלה תפסוה, כי לא ידעה כיצד הגיעה הנה. ומתוך פחד לא יכלה להוציא הגה מפיה, ולמחרת כעלות השחר הביאו אותה בחזרה לביתה. ככה התנהג שני חדשים רצופים, כל לילה ולילה היה מביא את המלכה דולפינא אליו בכוח השמות, על כן קראו שמו רבי יוסף דולפינא על שם המלכה.

עד אשר הלכה המלכה אל המלך וסיפרה לו את כל מוצאותיה, וייבהל המלך מאד ויאמר אל המלכה: "התכירי את צורתו של האיש שהנך מובאת אליו כל לילה?"

ותאמר: "כן, אדוני המלך. אם יופיע האיש לפנינו ואכירנו יפה, כי כזאת וכזאת היא צורתו."

ותספר את כל סימניו כמו שהוא. ויצו המלך לעשות חקירה ודרישה בכל האופנים כאשר יד המלך מגעת, עד אשר נתגלה כי האיש הזה הוא אותו רבי יוסף היושב סמוך לעיר. מכיון ששמעו רבות ממעשיו הנפלאים ומשום שצורתו מתאימה לדברי המלכה.

אז שלח מלך צרפת שלוחים אל רבי יוסף להביאהו אל המלך. כשבאו השלוחים אל רבי יוסף, ביקשוהו ולא מצאוהו, ויצעק אליהם ויאמר: "את מי אתם מבקשים? הן הנני. ומה אתם רוצים

ממני? לכו אל המלך והגידו לו: אין אני רוצה להסתכל בצורתו ואיני רוצה ללכת אליו. ואם דבר לו אלי יודיעני על ידכם."

ויאמרו לו המשולחים: "אַיֶכּה? והיראה לפנינו!" כי רק קולו שמעו ואותו לא ראו.

ויאמר להם: "לכו אתם אל המלך ואמרו לו את אשר ציויתיכם ועשו את שליחותכם, כי לא תצליחו אצלי!"

וייבהלו מאד שלוחי המלך ויתפלאו על הדבר, וילכו אל המלך ויספרו את כל המוצאות אותם ואת אשר ציוה עליהם. ויגידו למלך כי אותו האיש יהודי הוא. ויהי כשמוע המלך זאת וישלח ויצו אל היהודים להביא לפניו את רבי יוסף זה. ותהי עת צרה לישראל, כי ידעו היטב כי רבי יוסף זה יכול לעשות פעולות רבות על-ידי שמות, ויפחדו מאד כיצד להביאו לפני המלך – ומי יודע מה יפעל לפני המלך, פן תצא חלילה גזירה רעה. וישלחו היהודים אל רבי יוסף לאמור: להווי ידוע לו לבל יעמיד את כלל ישראל בסכנה, וילך אל המלך ואל יסרב נגדו והם יעשו במיטב השתדלנות למען להצילו בכל האופנים שברשותם. ואם לא יעשה כזאת ויחרימו אותו בכל בתי הכנסיות ובתי המדרש בתקיעת שופרות ובשמות הקדושים וכל פעולותיו לא יוכלו להועיל לו.

ויהי כאשר שמע זאת רבי יוסף ויבן כי לא יוכל הפעם להציל את עצמו, בפרט כי הפעם יהודים נגדו, כי מפני המלך לא פחד כלל, אבל נגד יהודים לא יכול לפעול. ויעל על הר גבוה ויפיל

את עצמו ומת.

ויספרו למלך כי מת וכי היה משוגע וכי המית את עצמו מתוך שגעון. ויצו המלך לקבור אותו בכבוד גדול, כי שמע כי לפנים היה אדם גדול וכי כל מה שעשה לא עשה אלא מתוך שגעון.

וישמח המלך ותשקוט הארץ.

הערות: שם של שבעים ושתים אותיות לא הוזכר כלל בתלמוד בבלי מסכת קידושין, אך הוא מוזכר בבראשית רבה:

"ר"א בשם ר' יוסי בר זמרא בשתי אותיות הללו הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ושאם יעשו תשובה גואלן בשבעים ושתים אותיות, דא"ר יודן (דברים ד) מלבא לקחת לו גוי מקרב גוי עד מוראים גדולים אתה מוצא שבעים ושתים אותיות של הקב"ה ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה הם, אמור לו צא מהם גוי שני שאינו מן המנין, ר' אבין אמר בשמו גאלן ששמו של הקדוש ב"ה שבעים ושתים אותיות. (בראשית רבה (וילנא) פרשה מד ד"ה יט)" וכן גם במדרשים נוספים.

שם של ארבעים ושתים אותיות – אומנם רש"י במסכת קידושין אומר שלא פירשו לנו, אך הוא מוזכר בתפילות כשם שעולה מראשי התיבות של תפילת 'אנא בכח'. הרשב"א דן בדרך קריאתו של שם זה לפי המסורת שנמסרה על ידי הגאונים, וראה בעניין זה את פרשנותו של הרב עדין שטיינזלץ למסכת קידושין, דף עא, עמוד א.

(ד, עח-פה). א: סיפור ר' יוסף דילה ריינה (קיצור). ב: ז. רובשוב (שזר) בקובץ "אור היקר", תש"ז, עמ' קז-קיח. ש"א, 199. – צפונות, רעו-רעט ("אש זרה").