בגן עדן יש ראש ישיבה בהיכל האגוז, והוא היכל הנוגה הסתום וגנוז. סמוך להיכל קן ציפור, והוא נקרא רב גדיאל נער. וכל עמקי התורה וסתריה הוא מגלה ועל ידו נגלים, וכל הצדיקים תאותם אצלו.

וזה נולד בימי השמד והיה לומד תורה במערה אחת, והוא בן שבע שנים, ובאו האויבים ומצאוהו ועשאוהו חתיכות, ועלתה נשמתו למרום, ואומרת: 'כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד יי' [יחזקאל א, כח]. והעמידו הקדוש ברוך הוא לפניו ונשבע לו להנחילו היכל הנוגה ולגלות על ידו בגן עדן סתרים ועמוקות אשר הם בתורה שלא נגלו קודם לכן. וכל הצדיקים אשר בגן עדן מתאווים לראותו ושומעים ממנו עמקי התורה וסתריה. בשעה שהוא יוצא, אותיות שם המפורש בולטות ונוצצות על ראשו, וכל הצדיקים שמחים. הוא נכנס ונופל על פניו גועה ובוכה, על שלא זכה להיות לו בן בעולם הזה, ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול עומד עליו ואוחז בו ומעמידו על רגליו ואומר לו: "קום לך, חוורי חוורי הם בניך! [פירוש: מאות הם בניך (ראה רש"י, סנהדרין צח, א: 'בר חיור גווני')].

שבע תעניות התענה רבי יוחנן בן זכאי כדי לראותו, והראוהו גנזי שבעה רקיעים בחלום, ובסוף כולם ראה אותו כזוהר הרקיע, ושבעים מלאכים סביבותיו, וחמישים מפתחות בידו. וכמה צדיקים כיתות כיתות לפניו, ואותיות שם המפורש על ראשו. ונגנז מיד, ולא ראהו. היה שואל עליו, ואמרו לו: "עד כאן הורשית. זהו מראה הקשת אשר יהיה בענן."

חזרו חכמים על אביו, לחקור אחריו, ומצאו, שמעולם לא ראה צורת אדם רשע, ולא נסתכל בקשת בריתו, ולא הוריד ידו מטבורו ולמטה, ולא קם מן התורה להשתדל בדרכי העולם. לא היה צדיק בעולם בצער, שלא היה עמו בצער. מעולם לא דיבר דבר חוץ מן התורה או מן דרך התורה. הוא הוליד בן זה ומת. ילדתו אמו ומתה. ונשאר יתום וגדל בצער ולמד תורה הרבה והרגוהו, וזכה לכל זה. - - -

(ד, עא). בית המדרש ג, 137-136‏; אוצר מדרשים, א, 87. מי"ב, אגדות משיחיות, (גרמ'), עמ' 57. - צפונות, רכב ("שני היכלות", ב).