בן הרב רבי יונתן אייבשיץ חשקה נפשו ללכת לישיבה לקריית מלך רב. ותעגום נפש אביו לשלחו שמה ויאמר לו: "מה לך ללכת בדרך רחוקה? "

אך חבן לא האזין לדבריו ויבקש ויתחנן לו, שלא ישנה הבטחתו לתתו ללכת שמה. וישם ידו על ראשו ויברכהו, וגם נתן לו קמיע של קלף, בו היה כתוב: 'חיה בדרכי היושר והיה ישראל גמור!'

באותו היום שם הבן פעמיו לאותו כרך. שם עברו עליו ימים ושנים, ומעט מעט שכח את דברי אביו, שמת בינתיים, והוא עזב את התורה וישם אל הקניין פעמיו. ורכש לו הון רב וגם נחלת שדה וכרם. ויקנה לו שם גם בין השרים, ורבים ביקשו לקחתו לחתן. והוא שכח לגמרי את עברו ומאיזה עם הוא, ותחשוק נפשו בבת שר אחד ויבוא בברית לישא אותה לאשה ולהיכנס בכף דתה.

הנישואין כבר יהיו בעוד שלושה ימים. ויהי בלילה ויחלום, והנה הוא עומד בבית תפילתם והכהן עומד על ימינו ויזה עליו, ויבוא אביו הזקן לבוש תכריכים לבנים ופניו דומים כמלאך אלהים, ויוכיחו אביו על אשר הוא רוצה להחליף עולם עומד בעולם עובר, ויאמר לו: "דע, כי אם לא תשמע לי, מרה תהיה באחריתך!" וייעלם.

אחר זה נדמה לו, איך שכבר מת גם הוא וניתן בקבר, ובאו מלאכי חבלה ושואלים לשמו, והוא אינו יודע להשיבם, והם זורקים אותו לחוץ וחובטים אותו בשבטים שבידיהם. ויחל לצעוק מגודל הכאב. ויבוא אליו אביו שנית ויאמר לו, כי אם יבטיח לו לשוב מדרכו, אז יצווה כי ירפו ממנו. מתוך זה הקיץ, והנה חלום, ובשרו עליו יכאב.

הוא הסכים בדעתו לשוב מדרכו, אבל כאשר נזכר בבת השר, חזר להיות כבראשונה ויאמר: החלומות שווא ידברון.

ויחלום בלילה השני כאתמול, וגם לזה לא שם לבו, ויקם בבוקר וילך לטייל ולשאוף רוח צח, כדי לדחות הרעיונים והפחדים. וכאשר נזכר, כי ישא ביום המחרת את בת השר אשר נפשה חשקה בו ונפשו קשורה בנפשה, רגז על כל החלומות האלה.

אולם גם בלילה הזה חלם כבראשונה, ובקומו בבוקר איבריו היו כבדים עליו ובשרו נעשה חידודים חידודים. ויבן שבנפשו הדבר.

ויזכור את הקמיע שנתן לו אביו. ויקם ויפתח את ארגזו ויקרא את הכתוב בו. וירא ויבן את אשר הוא מבקש לעשות עתה, לישא בת אל נכר ולהחליף אמונתו. ונתמרמר בבכיה והרהר בתשובה גדולה. בו ביום כתב לבת השר, שלא יכול לקיים הבטחתו לה, ויסע לעיר אחרת ונעשה בעל תשובה גמור.

הוא בעצמו כתב המעשה הזה.

(ד, סו-סז). מפעלות צדיקים, 7-6 (קיצור).