רב אחד גדול בישראל [ה'חכם צבי'] ‏נסע לארץ אחת לשבת שם איזה זמן, וישלח את בני ביתו לגור בעיר אחת קטנה. ובבני ביתו היה בנו הבכור צעיר לימים ובר-דעה [הוא ר' יעקב עמדן]. ובעיר ההיא ישב איש אחד מופלג ובעל תורה, וגברה ידו במעלת העושר והגדולה, ולו בת בתולה מלומדת ומשכלת. לא היתה דוגמתה בכל הארץ.

ויחפוץ העשיר לתת את בתו לבן הרב לאשה, ויחבב אותו מאד ויפצר בו להפיק זממו. ויאמר להרבות לו מוהר ומתן. וגם הנערה חשקה להתדבק בתורה וביחוס. ולב הבן חפץ בברית, והיה נוטה אחרי זה בלבבו. אולם בשוב הרב ממסעו לא התרצה לדבר ולא חפץ לומר לדבק טוב, מפני פגם משפחה בבית העשיר. וייכנע הבן לקבל באהבה רצון אביו, והיה זה נסיון מצדו.

וישא הבן אשה אחרת, שילדה לו בנים. ויגדל בתורה ויצא גם שמו בכל הארצות. לימים הגיעו לו ימי צרה וצוקה. ובת העשיר פלונית שחשקה נפשה אז בו ולא עלה בידה, מכל מקום היתה מוכנת להיטיב עמו, ותשתדל בכל נפשה בקהילתה, שיושיבו את בן הרב אלמוני על כסא הרבנות. ויהי בבוא הרב הצעיר הוא וביתו לעירה, גמלה אתו ואת אשתו חסד והראתה להם חיבה יתרה.

(ד, סו). מגילת ספר, 59-58 (מעובד). ב"י א, 305-303, 380. מי"ב, מאמרים, שכח ("שתי נשים בחיי יעקב עמדן").