יום יום היו דברי אם החכם יהודה אריה ממודינא אליו לאמור: "‏לו הקשבת למצוותי ונחמתני מן דאגותי, קח לך את בת אחותי לאשה, כי היא ישרה בעיני, בקרובי אקדש ובביתנו ישכון שלום."

וכן לאביו ביקשה בכל אמריה, ותכתוב לאחותה על זה. אף היא תשיב אמריה. ויעמוד הדבר.

ובין כך עשה בנה שאלת חלום בתפילה בלי השבעה לראות האשה הנגזרת לזיווגו. ויחלום והנה זקן אחד אוחזו בידו ויביאהו אל קיר אחד, אשר שם תבנית מצוירת עם פרוכת לפניה, ויסר את המסוה וירא תבנית בת דודתו הנזכרת וגון מלבושיה. ועודנו מביט בה, נשתנתה אותה צורה ותבוא צורה אחרת תחתיה, אשר לא קבע בה עיניו היטב. ובבוקר סיפר החלום לאביו ולאמו, ולא האמינו.

ויבואו הבן החכם ואמו אחרי ימים אל עיר הדודה ויתמהמהו שם. ובעודם שם חזרו הדברים בין אמו ואחותה והקרובים על דבר השידוך ובאו לכלל ישוב החיתון ותקעו כף וקיבלו קניין בשמחה רבה. והראה החתן את כלתו לאמו בלבושים וקישוטים, כאשר סיפר לה יותר משנה אחת קודם, כאשר ראה אותה בחלומו. היא היתה באמת יפה בנשים וחכמה.

ובהגיע תור הנישואין אחרי שנה, ויקרא החתן לאוהביו וקרוביו, וילכו תכף אחרי חג השבועות לעיר הכלה שמחים וטובי לב. ובהגיעם שם מצאו הכלה במיטה. והכל אומרים: "אין זאת אלא מיחוש קל ורפואה תהיה לה." ומיום ליום גבר עליה החלי, עד כי נטתה למות. ולבה כלב האריה ולא נבהלה. וביום מותה קראה לחתן ותחבק ותנשק לו ותאמר: "ידעתי, כי זאת עזות מצח ואמנם האלהים יודע, כי בשנה אחת של שידוכין לא נגענו זה בזה אפילו באצבע קטנה, ועתה בפרק המיתה רשות מוות נתונה לי. לא זכיתי להיות אתך, מה אעשה שכך נגזר במרום, יעשה יי רצונו!"

וביקשה שיקראו לחכם להתוודות, ויבוא, ואמרה הווידוי ושאלה ברכת הוריה ואם החתן ובליל שבת קודש יצאה הכלה בהכנסת כלה מחיי ריק לחיי עד ונפטרה לעולמה. ויגדל הבכי מבית ומחוץ וכל יודעה ומכירה, ותהי מנוחתה כבוד.

אז תכף לקבורתה קמו עליו, על החתן ועל אמו, כל הקרובים ויאמרו: "הנה אחותה הבאה אחריה טובח כמוה, למה ניגרע לבלתי התמיד בקורבה ולתת תנחומין לאבי הנערה ולאמה?"

ויפצרו עד בוש בחתן לקחת את אחותה של כלתו לו לאשה. ויכתוב לאדונו אביו וישיבהו, כאשר אמר לו תמיד בדבר הזה, וכה היו דבריו בזה: "עשה כרצונך, כי לך משפט הבחירה. אני היום או מחר לוּקַח מאתך. לכן בין תבין את אשר לפניך. ועשה כיד יי הטובה עליך."

והחתן כדי לעשות נחת רוח לאמו ואת רצון חמתה, אשר רמזה על זאת בדבריה, נתרצה ולקח לו לאשה את אחותה.

(ד, סב-סג). חיי יהודה, 22-21. ב"י א, 304-300, 380-379. (=סי' 274). - מי"ב, מאמרים, חוקים וספרים, רומנים נושנים, שכז-שכח ("קיום חלום").