א

טרם שנתקבל הרב רבי יואל סירקיש לאב בית דין קהילת קראקא, היה אב בית דין ורב בעיר בלז והיה שם לרב ולמנהיג. וקמה שם כת רשעים וגירו מחלוקת, וגברה ידם והעבירו אותו מהרבנות ונטלו העטרה מראשו. והוא היה עני גדול והיה לו ולבני ביתו דוחק וצער גדול.

ויהי היום בערב שבת, כשהיה רוחץ את פניו בחצרו, היו באים ופורחים ציפורים מעל ראשו ומצפצפים. והרב כשמעו את צפצופם מיד שמח ונכנס להבית ואמר לאשתו הצדקת, שנתבשר מהציפורים שהוא נתקבל להיות לרב בקהילה הקדושה קראקא. "לכן," אמר, "מהרי והכיני יותר מאכלים לשבת קודש בשביל שלושה אנשים הנשלחים משם אלי עם כתב הרבנות והם יבואו לכאן לשבת זאת, כי כך שמעתי מהציפורים."

אמרה לו הרבנית הצדקת: "אין לי מעות להכין לשבת יותר."

והשיב לה:" קחי על משכון!"

וכן עשתה. וכך היה, שלפנות הערב באו האנשים עם כתב הרבנות.

ב

היתה בקהילה הקדושה בלז גזירה על בית העולם שם, שהיו מוכרחים אנשי העיר להוציא מקבריהם את עצמות המתים שכבר מתו ולהניחן במקום אחר. והיה לאנשי העיר צער גדול.

ואמר להם הרב הצדיק הקדוש מרן שלום, זכותו יגן עלינו, מבלז: "אל תדאגו, שידוע לי בבירור, שהעצמות האלה הן של האנשים שהיו חולקים על הרב רבי יואל סירקיש זכרונו לברכה, ולכן נגזרה זאת עליהם לטלטלן."

עד כאן שמעתי מאנשי אמת.

(ד, סא-סב). מעשיות מצדיקי יסודי עולם, סי' י, 13-12; נ"א: דובר שלום, סי' שמג, 66. ב"י ו, 149-148, 313. (=סי' 294).