רבי יצחק אברבנאל ישב בספרד ופורטוגל והיה אדם גדול וקרוב למלכות. ויהי בעת גירוש ספרד שגירשו כל היהודים, אמר המלך לאברבנאל, אשר הוא יישאר במדינתו ולא עליו גזר את הגזירה.

אמר לו אברבנאל: לא, כי עם שאר אחיו היהודים יצא מהמדינה.

ויעזוב את כל נכסיו ורכושו. ויסע לעיר ויניציאה ויקבע שם דירתו. צרור כסף נטל בידו, וגם גביע יקר מאד מאבנים טובות ומרגליות משובץ זהב היה לו. והגביע הזה היה לו לכל השנה לכוס על ברית מילה אשר הוא היה סנדק, וגם לפסח הכשיר אותו והיה מכונה בשם כוס אליהו.

הרב רבי יצחק אברבנאל ישב שם כמה שנים והיה מתפרנס מצרור כספו שבידו, ויהי כספו הלוך וחסור [ואת הגביע לא מכר], והשאיר בנו אחריו אשר שמו היה רבי יהודה אברבנאל, ונשאר בחוסר כל.

ויהי היום, היה אצלו, אצל רבי יהודה, איש משרי המלוכה וראה אצלו את הכוס אשר היה יקר מפז ומפנינים וילך ויהלל אותו לפני המלך ויאמר, שכאן נמצא איש כזה וכן הוא שמו ויש לו גביע יקר אשר אין כמותו כמעט בכל העולם. וכשמוע המלך כן, חמד מאד לראותו, וילך בכבודו ובעצמו פתאום לבית רבי יהודה. ויבקש מאתו להראות לו את הגביע.

וכראות המלך את הגביע, אמר לרבי יהודה: "כמה אתה רוצה שאתן לך תמורת הגביע הזה? אף עד חצי המלכות."

ענה רבי יהודה אברבנאל: "יחי המלך! בל יחר אפך בעבדך. לא אוכל למלאות בקשתך, כי הכוס הזה הוא ירושת אבי, ואבי היה מחזיקו בחשיבות גדולה ופקד עלי, לבל אמכור אותו, כי הוא מכונה בשם כוס אליהו, ולזאת לא אוכל למלא בקשתך."

והרב רבי יהודה אברבנאל הלך וסגר את הכוס באוצרו ונטל את המפתח והשליכו בחוץ ויאמר בזה הלשון: "אליהו הנביא, הכוס הוא שלך וברשותך. קח המפתח ועשה בכוס מה שלבך חפץ!"

המלך הלך תכף ויחפש חפש מחופש את המפתח ולא מצאו. ויקצוף המלך ויצו לשבור את האוצר וליקח בחזקה את הכוס. ויהי כאשר שברו עושי דברו את האוצר, ויחפשו את הכוס ולא מצאו אותו. - - -

(ד, מד-מה). סיפורי יעקב, סי' ג, 2 (התחלה).