מעשה בהרב רבי משה בן נחמן זכור לטוב, שהיה לו תלמיד אחד, שיצא לתרבות רעה ונשתמד, ושמו אבנר. ומחמת רוב חכמתו בטומאתו נעשה שר גדול. ויהי היום שהיה ביום הכיפורים שלח להרמב"ן שיבוא אליו. ובא הרב לפניו, ולקח התלמיד בפניו חזיר אחד ונחרו ובישלו ואכלו. עבר על חמישה לאוין של כריתות. דיברו זה עם זה והראה לו הרב, כי שמו רמוז בתורה: 'אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם' [דברים לב, כו]. וכשמוע התלמיד הדבר הזה, חרד מאד ויפול על פניו וישאל את רבו, אם יחזור בתשובה והיה לו תיקון ותרופה?

והשיב לו הרב: "הלא שמעת הפסוק אומר: 'אשביתה מאנוש זכרם'."

ותכף הלך התלמיד ולקח ספינה אחת בלי ספן וחובל ומלח והלך בספינה באשר הוליכתו וצעק במר נפש, ולא נודע עוד ממנו מאומה. הרבה הרב אחר כך בתפילה שתהיה לו מקצת כפרה. ואחר זמן בא לרבו בחלום והחזיק לו טובה, שגרמה לו זכות תפילתו.

(ד, לז). ס' המעשיות (בגדד), סי' צג, 68-67; סדר הדורות, א, 108-107; טעמי המנהגים ד, 45; ארובות השמים, סי' י, 10. ב"י ו, 130-130, 312. (=סי' 249).