אופן לימודו של הרמב"ן [ראה סיפורים קצא, רמד] בחכמת הקבלה היה, שלהיותו רופא מובהק ופילוסוף, כמעט שלא אהב זאת החכמה. עד שבא אליו זקן חכם גדול בחכמת הקבלה, ובראותו שהרמב"ן אוהב כל כך הלימוד וחכם גדול, השתדל ללמדו הקבלה, אבל הרמב"ן לא הטה אזנו לה.

ויהי היום, זה החכם הערים ללכת בקובה של זונות, ויבוא החצרה, ויתפסוהו ודנוהו לשריפה ביום שבת קודש. וייוודע הדבר להרמב"ן, ולא רצה להליץ בעדו. והחכם התפוש שלח לקרוא הרמב"ן ביום השבת ההוא ויתרעם עליו, למה לא הליץ בעדו. והרמב"ן הוכיחו על מעשה הזנות, והוא התנצל באמרו, כי שקר הוא ושבוטח ביי שיצילהו, ולכן יכין לו לאכול בסעודה השלישית.

ויהי ביום שבת קודש הוציאו החכם לשוק להישרף ויזרקוהו על האש. אבל החכם בחכמת הקבלה-מעשית, שהיה יודע, החליף שהטילו חמור תחתיו. והוא הלך לבית הרמב"ן אחר המנחה וימצאהו מברך על היין ויען: "אמן!"

ויתמה הרמב"ן. ואז השיב החכם: "הלא ראית בעיניך כוח זאת החכמה."

ואז נתלהב הרמב"ן ללמדה והשכים והעריב עליה, עד שיצא ראש החכמים בדורו בזאת החכמה.

(ד, לו-לז). שלשלת הקבלה, 43; סדר הדורות, א, 107; ארובות השמים, סי' יג, 9.ב"י ה, 140, 303. (=סי' 248).