בשעה שעלה משה למרום, באותה שעה באה עננה ורבצה כנגדו. לא היה יודע משה אם לרכוב עליה אם לאחוז בה – מיד נפתחה ונכנס בתוכה, ונשאתו עננה והיה מהלך ברקיע, ופגע בו קמואל המלאך שהיה ממונה על שנים עשר אלפים מלאכי חבלה, שהם יושבים בשער הרקיע, גער במשה ואמר: "מה לך בקדושי עליון? אתה ממקום הטינופת באת ומהלך במקום טהרה, יליד אשה מהלך במקום אש!"

אמר לו משה: "בן עמרם אני, שבאתי לקבל תורה לישראל."

כיון שלא הניחו, הכהו משה פצע אחד ואיבדו מן העולם. והיה משה מהלך ברקיע, כאדם שמהלך בארץ, עד שהגיע למקום הדרניאל המלאך, שהוא גבוה מחברו ששים ריבוא פרסאות, וכל דיבור שיוצא מפיו, יוצאים בדיבור שניים ברקים של אש.

פגע במשה. אמר לו: "מה לך במקום קדושי עליון?"

כיון ששמע קולו, נבהל מפניו וזלגו עיניו דמעות וביקש ליפול מן העננה. באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ויצתה בת קול ואמרה לו להדרניאל: "דעו שמימיכם אנשי מריבה אתם! כשביקשתי לברוא את אדם הראשון, עשיתם לפני קטיגור ואמרתם: 'מה אנוש כי תזכרנו?' [תהלים ח, ה] ולא עזבתם אותי, עד ששרפתי מכם כיתות באש. ועכשיו אתם עומדים במריבה ואין אתם מניחים אותי ליתן תורה לישראל, שאלמלי אין ישראל מקבלין את התורה, אין דירה לא לי ולא לכם."

כיון ששמע הדרניאל כך, אמר לפניו: "גלוי וידוע לפניך, שלא ידעתי שברשותך בא ועכשיו אני איעשה לו שליח ומהלך לפניו כתלמיד לפני רבו."

והיה מהלך לפני משה עד שהגיעו לאשו של סנדלפון.

אמר לו הדרניאל למשה: "עד כאן היתה לי רשות להלוך ומכאן ואילך אין לי רשות להלוך מפני אשו של סנדלפון שלא ישרפני."

כיון שראה משה את סנדלפון, נבהל מפניו וזלגו עיניו דמעות וביקש ליפול מן העננה וביקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא, וענהו. בוא וראה, כמה חביבים ישראל לפני הקדוש ברוך הוא! באותה שעה ירד הקדוש ברוך הוא בעצמו מן כסאו ועמד לו לפני סנדלפון עד שעבר.

וכיון שעבר משה מסנדלפון, פגע בו רגיון נהר של אש, שגחליו שורפים את המלאכים ושורפים בני אדם. נטלו הקדוש ברוך הוא והעבירו ממנו.

פגע בו גליצור, והוא מגלה טעמי צור וכנפיו פרושות לקבל הבל החיות, שאלמלי אין מקבלו, נשרפים מלאכי השרת מהבל החיות. כיון שראה משה, נזדעזע. מיד נטלו הקדוש ברוך הוא והעבירו משם.

פגע בו גדוד של מלאכי חבלה, שהם סבובים לכסא הכבוד, שהם גיבורים ועצומים. כיון שהגיע משה אליהם, ביקשו לשרפו בהבל שבפיהם. מה עשה הקדוש ברוך הוא? פרש עליו מזיוו והעמידו לפני כסאו ואמר: "משה, השב להם תשובה למלאכי השרת ואמור להם."

מיד נתחזק והחזיר תשובה למלאכי השרת.

אמר להם: "כתוב בתורה: 'אנוכי יי אלהיך' [שמות כ]. כלום אלהים יש לכם? כתוב כתורה: 'לא יהיה לך אלהים אחרים'. חלוקה יש לכם? שתי רשויות יש לכם? כתוב בתורה: 'כבד את אביך ואת אמך'. אב ואם יש לכם? כתוב בתורה: 'לא תחמוד'. חימוד יש לכם? שמא בתים ושדות וכרמים יש ביניכם, שאתם צריכים לתורה?!"

מיד חורו כל מלאכי השרת והודו לדבריו של הקדוש ברוך הוא ואמרו: " 'יי אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ' [תהלים ח, י]."

ולימדו הקדוש ברוך הוא למשה כל התורה כולה בארבעים יום. וכשבא לירד וראה אימתם של מלאכים וגדודי מלאכי אימה, מלאכי זיע, מלאכי חלחלה, מלאכי רתת – מיד ותאחזנו חלחלה ושכחה בשעה אחת. מיד קרא הקדוש ברוך הוא ליָפְיָפֶה שר התורה ומסר לו את התורה ערוכה בכוֹל ושמוּרה. וכל מלאכי השרת נעשו אוהביו, וכל אחד ואחד מסר לו דבר רפואה וסוד שמות, שהם יוצאים מכל פרשה ופרשה, וכל שימושיהן, שכן הוא אומר: 'עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם' [תהלים סח, יח]. ואף ‏מלאך המוות מסר לו דבר.

וזהו השימוש הנכבד, שמסרו לו המלאכים על ידי יָפְיָפֶה שר התורה ועל ידי מטטרון שר הפנים, ומסרו משה לאלעזר, ואלעזר לפינחס בנו, שהוא אליהו כהנא רבא ויקירא, זכור לטוב, אמן.

(א, סג-סה). פסיקתא רכתי ב, 96, 98. – גינצברג ו, 48-46 (248-247). – א"י, 242-239. צפונות, פד (עליות וכתרים).