כשהוציא משה רבנו את ישראל ממצרים, שמעו עמים רָגַזוּ, חיל ורעדה אחזום, ויתמהו מאוד על זה האיש משה, כי על ידו נעשו כל הגבורות והנפלאות האלה. התעורר מלך ערבי אחד וישלח צייר מובחר, לצייר תמונת המנהיג הגדול הזה ולהביא את התמונה אליו.

   וילך הצייר ויצייר תמונת משה ויביאה לפני המלך, וישלח שוב המלך ויאסוף כל חכמי החרשים אשר לו יחדיו וישאל אותם לשפוט על פי פרצוף פניו של משה כפי המצויר, לדעת תכונת טבעו ומידותיו ובמה כוחו גדול.

   וישיבו כל החכמים יחדיו את המלך ויאמרו: "אם נשפוט על פי ציור קלסתר פניו של האיש הזה המפורסם לגדול, נאמר לאדונינו כי הוא רע מעללים בגיאות וחמדת הממון ובשרירות הלב ובכל החסרונות שבעולם, שיְגָנוּ נפש האדם המָעַלָה.

   ויקצוף המלך מאוד ויאמר: "מה זה, הכי תתעללו בי? הלא בכל אלה שמעתי מכל עבר ופינה בהפך מזה האיש הגדול!"

   ויחרדו האנשים מאוד וישיבו את המלך בשפל קול התחינה. ויתנצלו הצייר והחכמים כל אחד בחסרון ידיעת חברו. הצייר אמר: "אני ציירתיו כהוגן, ואך החכמים שגו בידיעתם." והחכמים גוללו כל החיסרון על הצייר, שלא צייר תמונת משה כהוגן.

   והמלך אשר נכסף לדעת מי משניהם יצדק, נסע ברכבו ובפרשיו ויבוא אל תוך מחנה ישראל. ובבואו, וישא עיניו וירא את משה איש האלוהים מרחוק. וימהר וייקח את הציור מתוך חוצנו ויבט, והנה משה כתמונתו וכצלמו, כאשר ציירו הצייר, קולע אל השערה ולא יחטיא! ויפג לבו ויתמה עד מאוד. וילך ויבוא בעצמו אל אוהל איש האלוהים ויכרע וישתחווה לפניו. ויספר למשה את כל הדברים האלה אשר נעשו ויאמר עוד: "בי אדוני, איש האלוהים! הנה לפני ראותי את פניך, אמרתי אך אולי הצייר שגה במלאכתו, לבעבור חכמי המפורסמים לבקיאים מאוד בחוכמת הפרצוף ואין דוגמתם; אך עתה, אחרי ראותי כי תמונתך מכוונת אל הציור אשר הביא לי ציירי, לא נותר לי רק לומר, כי חכמי בגדו בי וכי חכמי אליל הם וחכמת מה להם, והמה מאוכלי שולחני ויתעוני מאז בהבליהם."

   ויען משה איש האלוהים ויאמר: "לא כן, גם הצייר גם חכמיך נפלאים הם בידיעתם וחוכמתם. אולם דע לך כי לו הייתי בטבע באמת, כפי ששמעת ממידותי, לא טוב אנוכי מבול עץ יבש, כי גם ממנו נמנעו ונחשכו כל חסרונות האדם. ואם כן הכי בעבור זה אהיה יקר בעיני אלוהים ואדם. אומנם כן ידידי, לא אבוש לומר לך, כי כל החסרונות אשר שפטו עלי חכמיך כולם קשורים בי בטבע, ואפשר עוד יותר מאשר שפטו חכמיך; ואני בכוח אמיץ הנה התחזקתי ורדיתי וכבשתי אותם, עד אשר קניתי לי היפוכם לטבע שני. ולכן ובעבור זה יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת."

(א, סב-סג). תפארת ישראל (קידושין פ"ד) (מובא בס' דרך האמונה ומעשה רב, נו-נז) – גינצברג ב, 276-275; ה, 402 (68) ב"י ג, 27-25 (=סי' 4). – צפונות, פ – השווה עוד ממקור ישראל סימן תתצה.