ואחרי זאת / הבין [אהרן] לחזות / לעשות עזיזות / קשות ועזות / בְּבֶינֶיבֶינְטוֹ בלכתו / יצאו לקראתו / כל הקהל ביחד / כולם כאיש אחד. / וביום השבת עמד / בחור אחד נחמד / לעשות תפילה / לפני שוכן מעלה / והתפילה הנעים / בקול נעים. / ובהגיעו ב'ברכו את יי המבורך' / קולו בנועם ארך / והשם לא הזכיר. / והרב הבין והכיר / שהמתפלל מת היה / ו'לא המתים יהללו יה'. [תהלים קטו, יז] / מיד זעק / ובקול גדול צעק: / "שב אל תתהולל / שאינך ראוי להלל / ולפני אל להתפלל." / התחיל [הרב] לפייסו / ולהשביעו בעושו: / "הגד לי ואל תפחד / ומעשיך מני אל תכחד / והודה האמת ליוצר / הרוח נוצר / ושים נא כבוד / לאל הכבוד / ותן לו תודה / בתוך קהל ועדה/ וקנה העולם הבא / ובזה אל תהי לך חובה / ותינצל מחרבה / ותקנה לעצמך טובה / והעולם הארוֹך / והטוב הערוך / לצדיקי עמו / ליראי יי ולחושבי שמו." / מיד ענה [המת] / ואמר: "אמנה / אנוכי חטאתי / וליי עוויתי / ומרדתי ופשעתי / והרע עשיתי / ואם תקבלו הפשע / שעבדכם פשע?" / והם קיבלו כולהם / כל אשר שם עליהם; / ואז הודה / ולאלוהים נתן תודה / והגיד שעשה / וכל אשר בו נעשה.

שמעוני עם יי / אלופי רבני / ישישי וזקני / חנמי ונבוני / קציני ורוזני / גדולי וקטני / אגיד לכם בפירוש / כל המעשה לפרוש: / איש יהודי היה ביומו / ורבי אחימעץ שמו [אחימעץ הראשון, בן זמנם של אהרן איש בגדד ושפטיה בן אמתי] / בירושלים עיר ההוללה / פעמיים שלוש בנדרים עלה / ובכל פעם עלייתו / מאה זהובים הוליך אתו / שכן היתה נדבתו / פני צור ישועתו / להיטיב לעוסקי בתורתו / ולאבלי זבול תפארתו. / ובפעם השלישית שעלה / לאמי שאלני בשאלה: / "תניהו לי / להיות אצלי / לעלות עמי / להנאת עצמי / ולעשות שרותי. / ואני אוליכנו / ומידי תבקשנו / ואם לא אביאנו / וחטאתי ליי / אני ובני!" / אז הלכנו בשמחה / בלי יגון ואנחה./ כשהיינו יושבים בסעודה / מסובים עם ראש הישיבה / ותלמידי הרחבה / פצחו בפציחה: / "ניתן שבחה / וזמרה חביבה / ושירה ערבה / באהב ובחיבה / לדגול מרבבה." / נתנו עיניהם / בתלמידיהם / היושבים לפניהם. / וראש הישיבה שלהם / הביט אליהם / ואמר להם: / "הבחור היושב בינינו / שבא עם רבי אחימעץ חברנו / הוא ישמחנו / וייטיב לבנו / בפוץ מעייניו / בשיח הגיוניו." / התחלתי בשירה / בניגון וזמרה / להלל במורא / לעוטה אורה.

ושם ישב / זקן ושב / ושירי קשב / ובלבו חשב / התחיל לבכות / ועיניו שופכות / במר בוכות. / ורבי אחימעץ בט אליו ‏/ והבין מעלליו / וקם מן המסיבה / ולפני רגליו בא / ובאלהים השביעו / בכייתו להודיעו. / וענה באמירה / וְיִדעו בברירה / שיצאה גזירה / מלפני הגבורה / בודאי ובאמת / שהנער הזה מהרה הוא מת. / הוא החסיד [אחימעץ] כשמע / ועיניו דמעו דמע / בגדיו קרע / וראשו פרע / והשיב לכולם: / "אין לי חיים בעולם / שעשיתי לאמו שבועה / להשיבו אליה בלי אסון ורעה / ואיך אשוב לביתי / והנער איננו אתי? / והשבועה שנשבעתי / תאבד תקוותי / וסבר תוחלתי." / כשראו בצרתו / ואבל בכייתו / כתבו שם הנקדש / שהיה כתוב במקדש / ובבשר חתכוני / בזרוע ימיני / ובמקום שהבשר חתכו / שמה השם ערכו. / ומשם בשלום באתי / ולביתי ולאמי שבתי. / ועד שהיה רבי אחימעץ בחיים / ברחתי מאיים לאיים / ועתה אני חי מאותם הימים / אם אני רוצה לעולמים / כי מקום השם אין אדם יודע / רק אם אני אודיע. / אבל אני מראה לכם / והנני בידכם / עשו לי כטוב בעיניכם.

והביאו השמלה / ועליה עלה / והראה מקום הקרע. / והרב שם קרע / ומתוכו הוציא השם / והגוף נשאר בלא נשם. /ונפל הגולם רקב / כמשנים רבות נרקב / והבשר / שב לעפר.

(ד, ו-ז). מגילת אחימעץ, יג-יד (מקוצר); סדר חכמים וקורות הימים, ב, 113-112. ב"י ו, 95-94, 309.