א

בימי רב האי ורב אביתר כהן צדק, שהיו בירושלים, ובא לפניהם רוצח. ציוו רב האי ורב אביתר להכותו מלקות בהר הזיתים, עד שפוך דם עליו. והרוצח צעק: "הכוני אל תחמלו עלי, כדי שלא איקרא לדין בפני הקדוש ברוך הוא."

כן עשו שלוש פעמים. וידעו והבינו, כי נתכפר לו, כי קיבל הכל באהבה.

ב

ורב האי היה עולה בכל שנה לירושלים מבבל והיה שם בחג הסוכות, כי היו מקיפים את הר הזיתים בהושענא רבה שבע פעמים ואומרים מזמורים שסידר להם רב האי, ולפני רב האי הולכים כוהנים מלובשים סיריקון [בגדי משי] ומעילים, ואחריו העם, והוא בתווך, ורחוק מאלה שלפניו מאה אמה וכן משל אחריו. והיה רב האי שוחק.

לאחר הסעודה ראה הרוצח בעל התשובה את רב האי שלבו שמח. ואמר לו הרוצח: "רבי, למה היית הולך לבדך כשהייתם מקיפים את הר הזיתים?"

אמר לו רב האי: "מפני שאני עולה בכל שנה מבבל להקיף את הר הזיתים בחג הסוכות, ואני מטהר את עצמי בהושענא רבה, ואליהו הולך עמי, לכך נרחקים אנו מאשר לפנינו ומאשר לאחרינו, והוא מדבר עמי. ושאלתי לו: 'מתי יבוא משיח?' ואמר לי: 'כשיקיפו הר הזיתים עם כוהנים.' ולקחתי כל הכוהנים שמצאתי להקיף, ואמר לי אליהו: 'ראה, כל הכוהנים שאתה רואה מלובשים מעילים והולכים בגאות אין שום אחד מזרע אהרן, רק אחד שהוא הולך אחר כולם, שנבזה להם והוא נמאס בעיניהם והולך בבגדים רעים ואינו חפץ בכבוד ומשים את עצמו כמי שאינו, והוא חיגר ברגלו אחת ומצד אחד חסר עין,' אמר, 'זהו כהן אמת מזרע אהרן...' "

אמר רב האי: "חיי, מזה שחקתי שבכולם לא היה כהן אלא אותו בעל מום."

(ד, ה-ו). מעשים טובים, סי' י, 8-7; סיפורים נחמדים, 14. ב"י, ה, 54-53. 298. (=ס'י 215). – צפונות, רמח-רמט ("מעשה בספר-תורה").