רבי שמעון בן יוחאי ישב יום אחד בפתח המערה בלוד. נשא עיניו וראה השמש מאיר ונסתם אורו שלוש פעמים זה אחר זה. בתוך כך חשך האור ונראה בשמש שחור וירוק.

אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו: "בני בוא אחרי ונראה, בבואי נגזרה גזירה למעלה והקדוש ברוך הוא חפץ להודיע לי. בודאי זה שלושים יום תלוי הדבר שנגזר למעלה והקדוש ברוך הוא אינו עושה דבר עד שמודיעו לצדיקים, ככתוב: 'כי לא יעשה אדוני אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים'! [עמוס ג, ז].

עד שהיו הולכים נכנסו לכרם אחד וראו נחש אחד שהיה בא ופיו פתוח ומלהט בעפר הארץ.

שם רבי שמעון ידיו בראש הנחש. מיד שקט הנחש והשפיל פיו וראה רבי שמעון לשון הנחש מלחשת. אמר לו: "נחש, נחש, לך ואמור לנחש העליון [הוא סמאל], שרבי שמעון בן יוחאי נמצא בעולם."

הכניס הנחש ראשו לחור האדמה. אמר רבי שמעון: "גוזר אני כשם שהנחש התחתון חזר לחור האדמה, כן יחזור הנחש העליון לחור של תהום רבה [ולא יקטרג בעולם]." ופיו של רבי שמעון לחש תפילה.

עוד הוא מתפלל, שמעו קול אחד של הממונים על הכריתה וההיזק: "חזרו למקומותיכם! הקשר של בריונים ופוחזים לא הותר קשרם בעולם לשלוט בדין הקשה, שהרי רבי שמעון בן יוחאי ביטל אותם שלא ישלטו. זכאי אתה רבי שמעון שרבונך חפץ ביקרך על כל בני העולם."

(ג, קסא). ס' הזוהר, ויקרא, דף טו, א.