החכם רבי זמיראה יצא לשדה אוֹנוֹ. ראה באלו בקעים שלהבות עולות. הטה אזנו ושמע קולות. אמר לו ערבי אחד: "לך עמדי ואראה לך נפלאות סתומות מבני אדם."

הלך עמו אחורי סלע, וראה החכם בקעים אחרים ושלהבות עולות מהן למעלה. שמעו קולות אחרים.

אמר לו הערבי להחכם: "הטה אזנך כאן. הטה אזנו ושמע קולות אומרים: וי! וי!"

אמר החכם: "ודאי זה המקום ממקומות הגיהנום הוא."

הלך לו הערבי ונשאר החכם לבדו. הטה עצמו למקום אחר וראה בן אדם אחד, שהיה מרים קולו, שלקחו אותו והכניסוהו לעומק של מדור אחד, ונתכסה ולא ראה אותו עוד.

כשישן החכם הזה, ראה אותו האדם בחלומו. אמר לו: "מי אתה?"

אמר לו: "יהודי רשע אנוכי, שלא הנחתי חטאים רעים בעולם שלא עשיתי אותם."

אמר לו בתוך החלום: "מה שמך?"

אמר לו: "לא אדע, כי חייבי גיהנום אינם זוכרים שמם."

אמר לו החכם: "שם עירך מה הוא?"

אמר לו האדם: "בגליל העליון ישבתי וקצב הייתי, ובעבור הרעות הרבות שעשיתי שם, דנים לאותו בן אדם שלוש פעמים ביום ושלוש פעמים בלילה."

קם אותו חכם משם והלך לו לגליל העליון. שמע קול עלם, שהיה אומר: " 'אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת יי'." [משלי ב, ד-ה].

נכנס לבית מדרש אחד, שמע קול עלם אחר שהיה אומר: " 'בקשו צדק בקשו ענוה אולי תיסתרו'." [צפניה ב, ג]

הלך ודרש לאותו רשע ושאל עליו לעלם אחד.

אמר לו: "כך וכך יבוא על אותו האיש, שלא הניח כל פשע וחטא בעולם שלא עשה. כך וכך יבוא על אותו רשע ועל בנו."

אמר לו החכם לעלם: "‏בן הניח אותו האיש בעולם?"

אמר לו העלם: "כן, בן אחד הניח, והוא רשע כאביו, וזהו הנער ההולך לבית המטבחיים."

חיפש אחריו החכם ולקח אותו והתעמל עמו בתורה, עד שלימדו מקרא ותפילה וקריאת שמע. אחר כך לימדהו משנה ותלמוד הלכות ואגדות, עד שהחכים הנער ביותר.

ויבוא אותו אדם [אבי הנער] לאותו חכם בחלום ואמר לו: "רבי, כמה שאתה ניחמתני, כן ינחם הקדוש ברוך הוא אותך, כי מן היום שידע בני פסוק אחד, מיעטו לי בדיני. כיוון שקרא קריאת שמע, ריחקו דיני בין ביום בין בלילה. כיוון שקראו אותו רב, העבירו דיני מכל וכל. ואותו היום שהחכים וקראו לו רבי, התקינו כסאי בין הצדיקים בגן עדן. ובכל יום ויום שמתחדש דבר תורה בשם בני, מעטרין אותי בעטרה עליונה, שצדיקים מתעטרין. בגללך זכיתי בכל היקר הזה."

מה זך חלקו של זה, שמניח בן שמתעמל בתורה בעולם הזה.

כדבר הזה קרה גם לרבי עקיבא [ראה סיפור שנא]. והנער החכם בן אותו הקצב הוא הוא החכם רבי נחום הפקולי.

(ג, קנז-קנח). מדרש הנעלם, רות, דף סה, ד – טו, א.