רבי אלעזר הלך לראות לרבי יוסי חותנו, ורבי אבא וחבריו הלכו עמו. פתח רבי אלעזר ודרש במקרא: " 'יי בוקר תשמע קולי'." [תהלים ה, ה]

בא רבי אבא ונשקו ואמר: "אלמלא לא יצאתי בדרך אלא לשמוע דבר זה – דיי."

עד שהיו הולכים באה יונה אחת, הגיעה אצל רבי אלעזר והתחילה לצפצף לפניו.

אמר רבי אלעזר: "יונה כשרה נאמנה היית תמיד בשליחותך, לכי ואמרי לו: הן החברים באים אצלך ואנו עמהם ונס יימצא לו לשלושה ימים ולא יפול עליו פחד, שאנו הולכים בשמחה אליו." השיב פעם שנית ואמר: "לא אשמח הרבה ורע בעיני הרבה, על רימון אחד מלא שיינתן תחתיו ויוסי שמו."

הלכה אותה היונה מלפניו, ומאלו החברים שהלכו עמו אמר רבי אבא לרבי אלעזר: "מה זה? אנו תמהים מאד על מה שראינו."

אמר לו: "יונה זו באה אלי בשליחות רבי יוסי חותני שהוא חולה, וידעתי מאותה יונה שיינצל וחליף יינתן תמורתו ויינצל."

עוד הם הולכים ועורב אחד קם לפניהם וקרא בקול וצפצף צפצוף רב.

אמר רבי אלעזר: "חברים, נלך ונגמול חסד לרימון שהיו פירותיו מלאים ורבי יוסי מפקיעין שמו, כי הוא הסתלק מהעולם הזה ואין מי שראוי להשתדל עמו, והוא קרוב אלינו."

נטו מהדרך והלכו לשם. כיוון שראו אותו כל בני העיר יצאו לקראתם, ונכנסו אלו החברים בבית רבי יוסי מפקיעין.

בן קטן היה לו לרבי יוסי ולא הניח לבן אדם, שיגש למיטת אביו אחרי שמת, אלא הוא לבדו היה עומד קרוב אליו ובכה עליו, פיו בפיו התדבק. פתח אותו הנער הקטן ואמר: "אדון העולם! כתוב בתורה: 'כי ייקרא קן צפור לפניך בדרך... שלח תשלח את-האם ואת הבנים תקח לך'. [דברים כב, ו-ז]"

געה בבכיה ואמר: "אדון העולם! קיים דבר זה שבתורה. שני בנים אנו מאבי ומאמי, אני ואחותי הקטנה ממני והיה לך לקחת אותנו ולקיים דבר התורה! ואם תאמר, אדון העולם, 'אֵם' כתוב ולא 'אב', כאן האב והאם כאחד. אמנו מתה ולקחת אותה מעל הבנים. עתה את האב שהיה מגן עלינו לקחת מעל הבנים. איה דין התורה?"

בכו רבי אלעזר והחברים מול בכיו וצעקתו של הנער. פתח רבי אלעזר ואמר: " 'שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר'." [משלי כה, ג]

בעוד שהיה קורא רבי אלעזר אותו המקרא, בא עמוד אש והפסיק ביניהם. והנער היה דבוק פיו בפיו של אביו ולא היו נפרדים.

אמר רבי אלעזר: "או חפץ הקדוש ברוך הוא לעשות נס או חפץ שלא ישתדל אדם אחר עליו. אבל את אלה הדברים של זה הנער ודמעותיו איני יכול לסבול."

עד שהיו יושבים, שמעו קול אחד שהיה אומר: "זכאי אתה רבי יוסי, שדברי זה הגדי הצעיר ודמעותיו עלו לפני כסאו של המלך הקדוש ודנו את הדין, ושלושה עשר בני אדם הכין הקדוש ברוך הוא [לתת] למלאך המוות בעדך, והן עשרים ושתיים שנה הוסיפו לך, עד שתלמד תורה לזה הגדי החביב לפני הקדוש ברוך הוא."

קמו רבי אלעזר וחבריו ולא הניחו לשום בן אדם לעמוד בבית. מיד ראו, שנסתלק עמוד האש ורבי יוסי פתח עיניו. וזה הנער היה עוד דבק פיו בפיו.

אמר רבי אלעזר: "זכאי חלקנו, ראינו תחיית המתים עין בעין!"

התקרבו אליו, והיה הנער מנמנם, כמו מי שגווע מזה העולם.

אמרו: "זכאי חלקך, רבי יוסי, וברוך הרחמן, שהזמין לך נס על צעקתו ובכיו של בנך שצעק בדבריו ובדמעותיו לשערי שמים והוסיפו לך חיים."

לקחו לזה הנער ונשקוהו ובכו עמו משמחה רבה. והוציאוהו מבית זה ושמרו עליו ולא הודיעו לו מיד [על תחיית אביו] אלא לאחר כך. שמחו שם שלושה ימים וחידשו עם רבי יוסי כמה חידושים בתורה.

אמר להם רבי יוסי: "חברים, לא ניתנה לי רשות לגלות מזה שראיתי באותו העולם אלא אחרי שתים עשרה שנה. אבל שלוש מאות וששים וחמש דמעות, ששפך בני עלי, באו בחשבון לפני המלך הקדוש. אני אומר לכם, חברים, שבשעה שפתח באותו המקרא [דברים כב, ו] וצעק אלה הדברים, נזדעזעו שלוש מאות אלף ספסלים שהיו במתיבתא דרקיעא [בישיבה של מעלה], וכולם קמו לפני המלך הקדוש וביקשו רחמים עלי וערבו לי. הקדוש ברוך הוא נתמלא רחמים עלי ונכונים היו לפניו אלו הדברים ואיך מסר בני נפשו עלי. אפיטרופוס אחד היה עומד לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו: אדון העולם! הן כתוב: 'מפי עוללים ויונקים יסדת עוז' [תהלים ח, ג]. יהי רצון מלפניך, שזכות התורה וזכות אותו הנער שמסר נפשו על אביו, שתחוס עליו, על רבי יוסי, ויינצל. קרא הקדוש ברוך הוא למלאך המוות ופקד אותו עלי, שישוב אחרי עשרים ושתיים שנה. עתה, חברים, בעבור שראה הקדוש ברוך הוא שאתם זכאים אמתים, נזדמן הנס לעיניכם!"

פתח רבי יוסי ואמר: " 'יי ממית ומחיה מוריד שאול ויעל'." [שמואל א' ב, ו]. פתח ואמר: " 'יסר יסרני יה ולמוות לא נתנני'!" [תהלים קיח, יח].

(ג, קנו-קנז). ס' הזוהר, בלק, דף רד, א – רה, ב. מתורגם ע"י מי"ב.