רבי יצחק היה יושב יום אחד על פתחו של רבי יהודה והיה עצב. יצא רבי יהודה ומצאו יושב על שערו ונעצב. אמר לו: "מה יום זה משאר ימים?"

אמר לו רבי יצחק: "באתי אליך לבקש ממך שלושה דברים. אחד, שכאשר תאמר דברי תורה ותזכיר דברים, שאני אמרתים, שתאמרם בשמי, כדי להזכיר את שמי. שנית, שתזכה ליוסף בני בתורה. ושלישית, שתלך לקברי כל שבעת הימים ותתפלל תפילתך עלי."

אמר לו רבי יהודה לרבי יצחק: "מניין לך [שאתה מת]?"

אמר לו: "הן נשמתי יוצאת ממני בכל לילה ואינה מאירה לי בחלום, כמו שהיה לפנים. ועוד זה, כשאני מתפלל ואני מגיע לברכת 'שומע תפילה' [בשמונה-עשרה], אני מסתכל בצלמי על הכותל ואיני רואה אותו, ואני אומר: עכשיו שצלמי עבר ולא ייראה עוד, כבר יצא כרוז והכריז עלי, שנאמר: 'אך בצלם יתהלך איש' [תהלים לט, ז]."

אמר לו רבי יהודה לרבי יצחק: "כל אלה הדברים שאתה מבקש אעשה, אבל אני מבקש ממך, שבעולם הבא יהיה מקומי אצלך, כמו שהיה בעולם הזה."

בכה רבי יצחק ואמר לו לרבי יהודה: "בבקשה ממך שלא תתפרש ממני כל אלו הימים!"

הלכו אל רבי שמעון ומצאו שהיה מתעמל בתורה. הרים רבי שמעון עיניו וראה לרבי יצחק וראה למלאך המוות שרץ מרקד לפניו.

קם רבי שמעון, אחז בידי רבי יצחק ואמר: "אני גוזר, מי שרגיל ליכנס ייכנס, ומי שלא רגיל ליכנס לא ייכנס!"

נכנסו רבי יצחק ורבי יהודה ונקשר מלאך המוות בחוץ. השגיח רבי שמעון, שעד עתה לא בא זמנו [פירוש: לא בא עוד עתו של רבי יצחק], שהן עד שמונה שעות ביום היה [עוד] זמנו. הושיבו רבי שמעון לרבי יצחק לפניו והיה מתעמל עמו בתורה.

אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו: "שב בפתח, ומי שייראה לא תספר עמו, ואם ירצה ליכנס כאן, אמור מאמר שלא ייכנס."

אמר רבי שמעון לרבי יצחק: "ראית דמות אביך ביום הזה או לא?"

אמר לו: "עד הנה לא ראיתי [שום דמות, לא של אבי ולא של חברי המתים]."

בין כך קם רבי שמעון ואמר: "אדון העולם! ידוע רבי יצחק לנו, ומאלה שבעה מעיינות אשר בכאן אני מחזיק בו, תן אותו לי."

יצא קול ואמר: "הכסא של האדון קרוב לכנפיו של רבי שמעון, והוא שלך ועמך תביאהו, בעת תעלה לשרות בכסאך."

אמר רבי שמעון: "ודאי."

בינתיים ראה רבי אלעזר שנעלם מלאך המוות, ואמר: "אין ממונה על העונש במקום אשר רבי שמעון ישנו."

אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו: "בוא לכאן והחזק בו ברבי יצחק, כי רואה אני שהוא מפחד. נכנס רבי אלעזר והחזיק בו. ורבי שמעון החזיר פניו ועסק בתורה.

נרדם רבי יצחק וראה לאביו. אמר לו: "בני, זכאי חלקך בעולם הזה ובעולם הבא, שהרי בין עלי עץ החיים בגן עדן אתה יושב. אילן גדול וחזק בשני העולמות, הוא רבי שמעון בן יוחאי, מגן עליך בענפיו, זכאי חלקך, בני!"

אמר לו רבי יצחק: "אבי, כמה זמן נתנו לי [עוד] בעולם הזה?"

אמר לו: "אין לי רשות ולא אודיע זאת לבן אדם, אבל ביום שמחתו של רבי שמעון תהיה מתקן שולחנו, כמו שנאמר: 'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו'!" [שיר השירים ג, יא]

בין כך ניעור רבי יצחק [משנתו] והיה שוחק ופניו מאירים.

ראה רבי שמעון והסתכל בפניו. אמר לו: "דבר חדש שמעת?"

אמר לו רבי יצחק: "ודאי." סיפר לו ונשתטח לפני רבי שמעון.

תניא: "מיום זה היה רבי יצחק אוחז לבנו יוסף בידו ומתעמל עמו בתורה ולא היה מניחו. וכאשר נכנס אצל רבי שמעון, הושיב לבנו בחוץ וישב לפני רבי שמעון והיה קורא לפניו: " 'יי עשקה לי ערבני'." [ישעיה לח, יד].

(ג, קנד-קנה). ס' הזוהר, ויחי, דף ריז, ב – ריח, ב. מתורגם ע"י מי"ב.