רבי חיא ורבי יוסי היו הולכים בדרך. פגעו בהר אחד, ומצאו שני בני אדם שהלכו. בינתיים ראו בן אדם אחר שהיה בא לנגדם ואמר להם [להשניים]: "בבקשה מכם, תנו לי מזון פת לחם, שזה שני ימים תעיתי במדבר, ולא אכלתי מאום."

נשתמט אחד מאלו השניים, הוציא מזונו, שהביא עמו לדרך, ונתן לו. האכילהו והשקהו.

אמר לו חברו: "מה תעשה במזונות, שהרי את שלי אני אוכל."

אמר לו [הנותן]: "ומה לי שלך, אני אלך."

ישב אצל העני, עד שאכל כל מה שנתן לו, ואת הלחם שנשאר נתן לו לדרך והלך לו.

אמר רבי חיא לרבי יוסי: "לא רצה הקדוש ברוך היא שדבר זה ייעשה על ידינו."

אמר לו רבי יוסי: "אולי דין נגזר על אותו אדם ורצה הקדוש ברוך היא להזמין לו זה, למען הציל אותו."

עד שהיו הולכים, נתייעף אותו האיש בדרך. אמר לו חברו: "ולא אמרתי לך, שלא תתן הלחם לאחר?"

אמר רבי חיא לרבי יוסי: "הן מזון אצלנו, ניתן לו לאכול."

אמר לו רבי יוסי: "רוצה אתה להוציא ממנו זכותו? נלך ונראה, שהן בצורת פניו של זה נאחזה שלהבת המוות ורצה הקדוש ברוך הוא להזמין לו זכות למען הצילו."

בין כך ישב אותו אדם ונתנמנם תחת אילן אחד, וחברו נתרחק ממנו והלך בדרך אחרת.

אמר רבי יוסי לרבי חיא: "עתה נשב ונראה, שודאי הקדוש ברוך הוא חפץ להזמין לו נס."

קמו והמתינו. בינתיים ראו גחלת בשלהבת עומדת אצל הישן.

אמר רבי חיא: "וַי על אותו אדם, שעתה ימות."

אמר רבי יוסי: "זכאי הוא אותו בן אדם, שהקדוש ברוך הוא יעשה לו נס!"

בין כך ירד מהאילן נחש ורצה להרגו. קמה הגחלת בשלהבת והרגה לנחש, והלכה לה.

אמר רבי יוסי לרבי חיא: "ולא אמרתי לך, שהקדוש ברוך הוא חפץ להזמין לו נס, ושלא תסיר זכותו ממנו."

בינתיים ניעור בן אדם זה משנתו וקם והלך לו. החזיקו בו רבי חיא ורבי יוסי ונתנו לו לאכול. אחרי שאכל, הראו לו הנס, שהזמין לו הקדוש ברוך הוא.

פתח רבי יוסי ואמר: " 'בטח ביי ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה'! [תהלים לז, ג] – זכאי חלקו של בן אדם, העושה טוב משלו!"

(ג, קנא). ס' הזוהר, בהר, דף קי, ב – קיא, א.