מעשה באיש אחד פיסח בעל קביים שהיה הולך בדרך, ופגע בשני חכמים, ראשי הדור, מורי החכמה בתורה. אמר להם: "שלום עליכם, רבנים, שמעתי עליכם שאתם חכמי הדור, לאיזה מקום אתם הולכים?"

אמרי לו: "למקום פלוני." וערב שבת היה.

אמר להם: "לשם אני הולך. אלך ואתקן לכם מקום, אם אתם רוצים."

אמרו לו: "והלא אנו רוכבים על סוסים ואתה הולך ברגליך, איך ייתכן להיות זאת?"

אמר לחם: "אף על פי כן, אף על גב שאתם רוכבים על סוסים ואני חיגר בלא רגליים – אם אתם רוצים, אני אקדים לתקן לכם מקום שביתה."

תמהו על זה.

בין כך החזירו ראשם כלפי החיגר וראי אותו רץ כשרביט דכוכב. עשה עמהם החיגר קפיצת הדרך ומצאו עצמם על פתח מערה כהרף עין. אמר להם החיגר: "רבותי, היכנסו אחרי!"

נכנסו אחריו תוך מערה, עד שבאו לפרדס אחד. והיה שם בעל הקביים מתפשט גופו זה והיה מתלבש בגוף אחר. ופניו היו מאירים כשמש, והיה יושב על כסא של מלכות, ושלוש מאות תלמידים עומדים תחת כפות רגליו והיי קוראים הפסוק: 'הבל ¬הבלים אמר קוהלת' [קוהלת א,ב]. והיו חוזרים על הפסוק פעמים הרבה בלי חשבון.

אמרו לו אותם החכמים, ראשי הדור: "מה זה? וכי אין פסוק אחר בספר קוהלת?"

קם בעל הקביים, שהיה יושב על הכסא, ונכנס עמהם לשבעה היכלות. ובכל היכל והיכל היה כתוב: 'הבל הבלים!' ובהיכל השביעי היה נשר ועטרה בפיו ודמות יונה באותה עטרה, והיה כתוב בעטרה: כל מי שלא ידע באלו הבלים ובסוד שלהם, עליו נאמר: 'והזר הקרב יומת' [במדבר א, נא] מיד חזרו לאחוריהם.

אמר להם בעל הקביים: "אתם חכמים ראשי הדור, שהלכתי אחריכם ללמוד מחכמתכם, בודאי אין אתם חכמים; כי הנה בזה הפסוק עשיתי כל הבניין הזה, ובו אני עף בעולם בטיסה אחת ופעם בשתים ופעם בשלוש יפעם בארבע ופעם בחמש ופעם בשש ופעם בשבע. והנה בזאת הארץ כולנו הולכים בעלי קביים; וזה הפסוק נחלה מאבי ואבי מאביו עד סוף כל הדורות.

נתן להם ממון הרבה והשיב אותם למקומם כהרף עין•

(ג, קמט-קנ). מדרש תלפיות, ג, 138 (מובא בשם תיקוני הזוהר).