רבי אלעזר היה הולך על גבי חמור לראות לרבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא חותנו, ורבי אבא רוכב עמו. והיה אדם אחד סוחר הולך טעון אחריהם.

אמר רבי אבא: "נפתח פתחי התורה, שהן עת ועידן הוא להיתקן בדרכנו."

פתח רבי אלעזר והתחיל לבאר את המקרא: "'את שבתותי תשמורו" [ויקרא יט, ל], ודיבר בששת ימי המעשה ובעניין יום השבת.

אמר אותו הסוחר שהיה הולך טעון אחריהם: "ומהו 'ומקדשי תיראו'?" [ויקרא יט, ל]

התערב רבי אבא בדברים.

אמר רבי אלעזר לרבי אבא: "הנח לאותו אדם, כי דבר חדש של חכמה יש בו, שאנו לא ידענו בה."

אמרו לו שני החכמים להסוחר: "אמור אתה."

פתח הוא ודרש בענייני השבת.

ירדו רבי אלעזר ורבי אבא מעל גבי חמוריהם ונשקוהו. אמרו: "ומה כל חכמה זו ישנה תחת ידך. ואתה טעון אחרינו?"

אמרו לו: "מי אתה?"

אמר להם: "אל תשאלו מי אני, אלא אני ואתם נלך ונעסוק בתורה, וכל אחד יאמר דברי חכמה להאיר הדרך."

אמרו לו: "מי נתן אותך ללכת בכאן להיות טוען חמורים?"

ביאר להם סודו.

שמחו רבי אלעזר ורבי אבא ובכו ואמרו: "לך רכב אתה ואנו נישא המשא אחריך."

אמר להם: "והלא אמרתי לכם, שפקודת המלך היא, עד שיבוא מי שרוכב על החמור."

אמרו לו: "את שמך לא הגדת לנו, מקום בית מושבך איהו?"

אמר להם: "מקום בית מושבי טוב הוא ואני נכנס בו, והוא מגדל אחד פורח באוויר רב ויקר, ואלה שדרים בו, בזה המגדל, הקדוש ברוך הוא ועני אחד, וזה הוא מקום בית מושבי וגליתי משם ואני טוען חמורים."

השגיחו רבי אלעזר ורבי אבא בו והטעים להם דבריו שהיו מתוקים כמן וכדבש.

אמרו לו: "את שם אביך כי תגיד, ננשק עפר רגליך."

אמר להם: "ולמה? אין דרכי בזה להתגאות בתורה. אבל אבי שלי היתה דירתו בים הגדול והוא היה דג אחד, שהיה סובב את הים הגדול מהעבר האחד אל העבר השני והיה רב ויקר ועתיק יומין, עד שהיה בולע כל שאר דגי הים ואחר כך הוציא אותם חיים וקיימים ומלאים כל טוב העולם. והיה שט ועובר בחזקו את הים ברגע אחד, והוציא אותי כחץ בידו של אדם חזק ושמר אותי באותו מקום שאמרתי לכם, והוא שב למקומו וגנז עצמו באותו ים."

השגיח רבי אלעזר בדבריו, אמר לו: "אתה הנך בנו של הנר הקדוש, אתה הנך בנו של רב המנונא הזקן! אתה הנך בנו של מאור התורה ואתה הולך אחרינו!"

בכו יחד ונשקוהו והלכו.

אמרו לו: "אם טוב הדבר בעיני אדוננו, יודיע לנו שמו."

פתח ואמר להם דרש המקרא: "'ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את האריה בתוך הבאר ביום השלג." [שמואל ב' כג, כ]

נפלו רבי אלעזר ורבי אבא לפניו. בינתיים לא ראו אותו עוד. הסתכלו לכל הצדדים ולא ראו אותו. ישבו ובכו ולא יכלו לדבר זה עם זה.

אחרי שעה אמר רבי אבא: "ודאי זה הוא ששָנינו, שבכל דרך שצדיקים הולכים בו ודברי תורה ביניהם, אלה הזכאים מאותו עולם באים אליהם. ודאי זה היה רב המנונא סבא שבא אלינו מהעולם ההוא לגלות לנו מלים אלו, ובטרם נכיר אותו, הלך לו ונתכסה מאתנו."

קמו והיו חפצים לטעון את החמורים ולא הלכו, חפצו להטעינם ולא זזו ממקומם. פחדו והניחו להם להחמורים. ועד היום הזה קוראים לאותו מקום: מקום החמורים.

הלכו שני החכמים הלאה. הגיעו להר אחד והיה נוטה השמש.

התחילו ענפי אילן ההר להקיש זה בזה ואמרו שירה. בעוד הם הולכים, שמעו קול חזק שהיה אומר: "בני אלהים קדושים, אלה שנתפזרו בין החיים של העולם הזה, אלה הנרות בני הישיבה התכנסו למקומכם להשתעשע עם אדוניכם בתורה!"

פחדו אלה החכמים ועמדו במקומם וישבו. בינתיים יצא קול כמקודם ואמר: "סלעים רמים, פטישים חזקים! הן אדון הגוונים המרוקמים בציורים עומד על הכסא, בואו והתכנסו."

באותה שעה שמעו קול ענפי האילנות גדול וחזק והיו אומרים: 'קול יי שובר ארזים' תהלים כט, ה].

נפלו רבי אלעזר ורבי אבא על פניהם, ופחד גדול נפל עליהם. קמו בבהלה והלכו ולא שמעו כלום. יצאו מבין ההרים והלכו.

כאשר הגיעו לבית רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא, ראו את רבי שמעון בן יוחאי שם.

שמח רבי שמעון, אמר להם: "ודאי דרך נסים ואותות עליונים עברתם. כי אני ישבתי עתה וראיתי אתכם ואת בניהו בן יהוידע, ששלח לכם שתי עטרות על ידי זקן אחד לעטר אתכם. בדאי בדרך זה הקדוש ברוך הוא היה. ועוד שאני רואה פניכם משונים."

אמר רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא: "יאוּת אמרתם שחכם עדיף מנביא."

בא רבי אלעזר ושם ראשו בין ברכי אביו וסיפר לו המעשה.

נתפחד רבי שמעון ובכה ואמר: " 'יי שמעתי שמעך יראתי יי פעלך כקרכ שנים חייהו' [חבקוק ג, ב] אמר חבקוק. אף אני ממה ששמעתי מתיירא אני מהקדוש ברוך הוא."

זקף ידיו על ראשו ואמר: "ומה רב המנונא סבא, אור התורה, זכיתם אתם לראות פנים אל פנים ואני לא זכיתי בו."

נפל רבי שמעון על פניו וראה אותו [את רב המנונא] עוקר הרים ומדליק נרות בהיכל המלך המשיח.

אמר לו רב המנונא לרבי שמעון: "רבי, בעולם ההוא תהיו שכנים ובעלי הוראה לפני הקדוש ברוך הוא."

מהיום ההוא והלאה היו קוראים לרבי אלעזר בנו של רבי שמעון ולרבי אבא פניאל, כמו שנאמר: 'כי ראיתי אלהים פנים אל פנים' [בראשית לב, לא].

(ג, קלט-קמא). הקדמת ס' הזוהר, דף ה, א-ז, ב. "רבי אלעזר אזיל למחמי...". מקוצר. מתורגם ע"י מי"ב.