נוסח ראשון

אמרו חכמים זכרונם לברכה, שרבי יהושע בן לוי היה צדיק גמור. וכיוון שהגיע זמנו ליפטר מן העולם, אמר הקדוש ברוך הוא למלאך המוות: "לך ועשה לרבי יהושע בן לוי כל מה שביקש ממך."

הלך אצלו ואמר לו: "יהושע בן לוי, הגיע זמנך ליפטר מן העולם, אבל כל דבר, שאתה מבקש ממני, אני עושה לך."

כששמע רבי יהושע כך, אמר לו: "אני מבקש ממך, שתראני מקומי בגן עדן."

אמר לו מלאך המוות: "לך עמי ואראנו לך."

אמר לו רבי יהושע: "תן לי החרב שלך, שלא תבהלני בה."

מיד נתן לו את החרב.

והלכו שניהם, עד שבאו אצל חומות גן עדן. מיד קפץ רבי יהושע מן החומה ונפל לתוך גן עדן. ואחז מלאך המוות בכנף טליתו ואמר לו: "צא מכאן!"

ונשבע רבי יהושע, שלא יצא. ולא היתה רשות למלאך המוות להיכנס בתוכו.

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: "ראה מה עשה לך יהושע בן לוי: בזרוע נטל חלקו בגן עדן."

אמר להם הקדוש ברוך הוא: "לכו ובדקו, אם נשבע שבועה קודם זאת, והיה מפר שבועתו, אף זה יפר, ואם לאו – לא יפר."

יצאו ובדקו, שמימיו לא עבר שבועה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: "אם כן, לא יצא משם."

כיוון שראה מלאך המוות, שלא היתה לו יכולת להוציאו מגן עדן, אמר לו: "תתן לי החרב שלי!"

ולא רצה לתת לו, עד שיצתה בת קול ואמרה לו: "תן לו החרב שלו, שהוא צריך לבריות."

אמר לו רבי יהושע: "הישבעה לי, שלא תראהו לשום אדם בשעה שאתה נוטל נשמתו." שקודם זה בכל מקום, שהיה מוצא שום אדם, היה שוחט אותו בפני הכל, אפילו שכב בחיק אמו. באותה שעה נשבע לו, ונתן לו החרב.

והלך אליהו זכור לטוב עם רבי יהושע בן לוי והלך ומצא לרבי שמעון בן יוחאי, שהיה יושב על שלושה עשר תכתקי פיזא [כסאות זהב מרופדים].

אמר לו: "אתה הוא בן לוי?"

אמר לו: "הן."

אמר לו: "נראתה הקשת מימיך?"

אמר לו: "הן."

אמר לו: "אם כן, אין אתה בן לוי."

ולא היה הדבר כן, כי לא נראתה הקשת בימיו. ולמה אמר: 'נראתה'? שלא רצה להחזיק טובה לעצמו. ולמה שאלו על הקשת? שהיתה ברית בין הקדוש ברוך הוא ובין הארץ ; וכל זמן שנראתה, הקדוש ברוך הוא מרחם על הארץ ועל הבריות. וכל זמן שיש צדיק בדור, אין העולם צריך לקשת, שבשביל צדיק אחד העולם עומד, שנאמר: 'וצדיק יסוד עולם'. [משלי י, כה]

נוסח שני

מעשה ברבי יהושע בן לוי, שהיה יושב ודורש. בא מלאך המוות ועמד על פתחו ואמר לו: "שלום עליך, רבי."

ולא החזיר לו. עד שסיים תורתו.

אמר לו: "שלום עליך, רבי."

אמר לו: "למה אתה מ‏תגאה ואין אתה עונה שלום?"

אמר לו: "חס ושלום, לא עשיתי אלא בשביל ההלכה שאסיים אותה."

אמר לו: "רבי, אין אתה מכירני?"

אמר לו: "לאו."

אמר לו: "אני מלאך המוות. שלחני הקדוש ברוך הוא ליטול את נפשך."

אמר לו: "בחיי, אם אתה עומד אלף שנים, איני מוסר נפשי בידך; לך ממני."

מיד עלה לרקיע ועמד לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו: "רבונו של עולם! לא הניחני לעמוד לפניו."

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לך וקשט עצמך בסימני המיתה."

אמרו עליו על מלאך המוות: ארכו מסוף העולם ועד סופו, מכף רגלו ועד קדקדו מלא עיניים, לבושו אש, כסותו אש, כולו אש והסכין בידו וטיפה של מרה תלויה בו, ממנה אדם מת וממנה מסריח וממנה פניו מוריקות.

הלך וקישט את עצמו ועמד על פתחו של רבי יהושע בן לוי. אמר לו: "הקדוש ברוך הוא שלחני ליקח את נפשך."

אמר לו: "חס ושלום! איני מוסר נפשי בידך. ואם אתה רוצה ליקח את נפשי, הוליכני לגן עדן והראני המקום שעתיד אני לנוח בו."

מיד עלה לרקיע ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם, לא הניחני ליקח את נפשו, אלא כך וכך אמר לי."

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לך והוליכו לגן עדן, והוצא חירם מלך צור והכניסו."

מיד לקח אותו בכנפיו והכניסו לגן עדן.

אמר לו רבי יהושע: "העלני למעלה ואראה כל גן עדן, והורידני למטה והראני המקום שאני עתיד לשכב."

העלהו למעלה וראה כל גן עדן, והורידו למטה ואמר לו: "זה המקום שאתה עתיד לשכב בו."

אמר לו רבי יהושע: "הראני החרב שאתה לוקח הנפשות בה!"

מיד נתן לו החרב.

אמר לו רבי יהושע: "בזו החרב אתה לוקח כל הנפשות?"

אמר לו: "הן."

וכשהיה רואה אותה מכאן ומכאן, השליך עצמו בגן עדן.

אמר לו מלאך המוות: "את נפשך לא נתת לי. תן לי את החרב."

אמר לו: "בחיי, איני נותן לך כלום."

חזר לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו: "רבונו של עולם! ‏לקח החרב ממני והשליך עצמו בגן עדן."

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לך בכל המקומות שהלך רבי יהושע. אם נשבע בשמי, תשאל על שבועתו, הוציאהו מגן עדן וקח את נפשו, ואם לאו, קח החרב והנח אותו."

הלך מלאך המוות ומצא את רבן גמליאל חברו. אמר לו: "יפה עשה רבי יהושע חברך, שנכנס לגן עדן ולקח החרב ממני?"

אמר לו: "בחיי, בטוב עשה לך. אלא טול החרותים הללו ותן אותם לרבי יהושע, שיראה בכל גן העדן, אם יש שם מן הגויים ויכתוב לי הדבר."

כיוון שקרא רבי יהושע החרותים, הלך אל שערי גן עדן ומצא שם שלוש לשכות, אחת של כסף ואחת של זהב ואחת של זכוכית. בא למדוד לשכה של זכוכית, מצא כל גיורי ישראל. בא בלשכה של כסף ומצא כל מלכי ישראל המהלכין בדרך ישרה. בא בלשכה של זהב ומצא אברהם ויצחק ויעקב משה ואהרן ודוד, וראה מיטה מוצעת ובחור נתון על המיטה ובוכה והיו יורדות דמעות מעיניו, וזקן עומד עליו ומטפחת בידו ואומר לו: "עד מתי אתה בוכה? הקדוש ברוך הוא יעשה את שאלתך!"

מיד אמר לפני אבות העולם: "אותו שהיתה המטפחת בידו מי הוא?"

אמרו לו: "אליהו זכור לטוב שעתיד לבשר את ישראל, שנאמר: "'מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב" [ישעיהו נב, ז].

"והאיש שהיה נופל על המיטה מי הוא?"

אמרו לו: "משיח בן דוד שעתיד לנחם את ישראל שנאמר: 'נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם' [ישעיהו מ, א]."

נוסח שלישי

רבי יהושע בן לוי חי עדנה כאליהו. כי בא מלאך סמאל ואמר לו: "תן לי נשמתך, שלחני בוראך."

גער בו: "מי אתה? לך ממני, איני מת כבני עלמא יגעי כוח באדמתך."

לפחדו פנה המלאך לברוח מפניו ושב אל שולחו ואמר לו: "אלהי עולם! איני יכול למחות בידיו ולעמוד כפניו ואינו מקבל ציווי גזירתך."

ככה נאם לו: "קח נשמתו והביאה לפני."

ושב המלאך אליו בבהלה מתחנן אל רבי יהושע בן לוי: "אל תשב פני. גזירה נגזרה מפי גוזר ואומר והיה עולמך."

כשמוע רבי יהושע ככה מפי המלאך, נועץ בחכמתו ואמר למלאך: "שאלה קטנה לי ממך לעשותה, ואל תשב פני ריקם: לך התחנן בעדי לשולחך, יען כי מעתה אני מת בגזירת גוזר ועושה. ‏טרם תקח נשמתי, תוליכני ואראה לגן עדן, בטרם אמות, ואשמח בזה המעשה, ואחרי זאת הרשות ביד שולחך."

טוב ומטיב לכל ברוב רחמיו קיבל תפילתו ואמר למלאך: "לך ועשה את שאלתו."

הלך המלאך ולקחו. והלכו שניהם ועמדו בפתח גן עדן אלהיך. חפץ להביט ולראות כל טובו ולא היה יכול. אמר למלאך: "תן לי חרבך ואישען עליה וארים רגלי ואתנשא ואראה הכל."

נתן לו המלאך חרבו ונשען עליה וקפץ ונפל לתוך גן עדניך. זאת שבועה נשבע לו: "בחיי העולם, מעתה איני יוצא מהנה."

כראות המלאך כזה ובשמעו ככה, שב לשולחו בעצב ואנינה, לאמור: "ילוד אשה רימני וכה עשה לעבדך."

ויוצר כל, כשמעו, אמר למלאכו: "לך בקש ושאל לכל יודעיו ואנשי מקומו. אם מימיו חילל שבועתו, נוכל להפר לו ממהלכו. ואם לאו, לא נוכל להפר לו – ואיך יצא וימות כבני אנשיך?"

הלך המלאך ושאל לכל באי העולם, ולא נמצא איש מעיד עליו, כי חילל שבועתו מעולם.

שב לשולחו ואמר: "ביקשתי ולא מצאתי עליו פשע בעולמך."

דבר זה כשמעו, נאם למלאכו: "אם כן מעתה הנח לו ויהיה חי לעולם כחנוך ואליהו. לך קח מידו חרבך ואמור לו: "מעתה צדקת ממני במעשיך, גנוז אתה בחיי העולם. מעתה תן לי חרבי ואלך לי."

אמר לו רבי יהושע: "איני נותן לך חרבך אלא אם תישבע בחי העולם לי, שלא תשלוף חרבך זאת להרוג מעדתי ועמי עם אלהיך. ברור לך: אז אשיבנה לידך. ואם לאו, לא אתננה לך."

נשבע לו המלאך בחי העולם, שלא ירע לעולם לזרע ישראל, ואז נתן לו חרבו והלך. ורבי יהושע נשאר בגן עדן חי בחיי העולם עם חיי עולמך.

הערות:

הנוסח התלמודי [תלמוד בבלי, מסכת כתובות דף עז, עמוד ב]

מכריז רבי יוחנן: "הזהרו מזבובי של בעלי ראתן." רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה. רבי אלעזר לא עייל באהליה. רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה. רבי יהושע בן לוי מיכרך בהו ועסיק בתורה, אמר: " 'אילת אהבים ויעלת חן' [משלי ה'] – אם חן מעלה על לומדיה, אגוני לא מגנא?"

כי הוה שכיב, אמרו ליה למלאך המות: "זיל עביד ליה רעותיה."

אזל איתחזי ליה, אמר ליה: "אחוי לי דוכתאי."

אמר ליה: "לחיי."

אמר ליה: "הב לי סכינך, דלמא מבעתת לי באורחא." יהבה ניהליה.

כי מטא להתם, דלייה קא מחוי ליה, שוור נפל לההוא גיסא, נקטיה בקרנא דגלימיה.

אמר ליה: "בשבועתא דלא אתינא."

אמר קודשא בריך הוא: "אי איתשיל אשבועתא ניהדר, אי לא – לא ניהדר."

אמר ליה: "הב לי סכינאי."

לא הוה קא יהיב ליה. נפקא בת קלא ואמרה ליה: "הב ניהליה, דמיתבעא לברייתא."

מכריז אליהו קמיה: "פנו מקום לבר ליואי, פנו מקום לבר ליואי."

אזל אשכחיה לר' שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי פיזא, אמר ליה: "את הוא בר ליואי?"

אמר ליה: "הן."

"נראתה קשת בימיך?"

אמר ליה: "הן."

"אם כן אי אתה בר ליואי."

ולא היא, דלא הואי מידי, אלא סבר: לא אחזיק טיבותא לנפשאי.

רבי חנינא בר פפא שושביניה הוה, כי הוה קא ניחא נפשיה, אמרו ליה למלאך המות: "זיל עביד ליה רעותיה."

אזל לגביה ואיתחזי ליה.

אמר ליה: "שבקי תלתין יום עד דנהדר תלמודאי, דאמרי: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו."

שבקיה. לבתר תלתין יומין אזל איתחזי ליה.

אמר ליה: "אחוי לי דוכתאי."

אמר ליה: "לחיי."

אמר ליה: "הב לי סכינך, דלמא מבעתת לי באורחא."

אמר ליה: "כחברך בעית למיעבד לי?"

אמר ליה: "אייתי ספר תורה וחזי, מי איכא מידי דכתיב ביה דלא קיימתיה!"

אמר ליה: "מי איכרכת בבעלי ראתן ואיעסקת בתורה?"

ואפילו הכי, כי נח נפשיה אפסיק ליה עמודא דנורא בין דידיה לעלמא, וגמירי, דלא מפסיק עמודא דנורא אלא לחד בדרא או לתרין בדרא.

תרגום

ר' יהושע בן לוי דבק בבעלי ראתן (נהג לשהות במחיצתם של חולים מסוכנים שמחלתם מדבקת אפילו ללא מגע, בדרך האוויר) ועסק בתורה, אמר: "אילת אהבים ויעלת חן" (משלי פרק ה' פסוק י"ט) – אם חן מעלה על לומדיה, לא תגן עליו?

כשהגיעה שעת פטירתו אמרו לו למלאך המוות: "לך ועשה לו רצונו."

הלך ונראה לו.

אמר לו: "הראני מקומי."

אמר לו: "לֶחָי." (=טוב, יהי כדבריך).

אמר לו: "תן לי סכינך, שמא תְבַעֲתֵנִי בדרך."

נתן לו. כשהגיע לשם, הגביהו והראהו. קפץ (רבי יהושע בן לוי) ונפל לצד ההוא. תפסו (מלאך המוות) בכנף בגדו.

אמר לו (רבי יהושע בן לוי): "בשבועה, שלא אצא."

אמר הקדוש ברוך הוא: "אם נשאל על שבועתו, יחזור, ואם לא – לא יחזור." (כלומר, אם יתברר שעבר על שבועה שנשבע בימי חייו והפר אותה יש למלאך המוות רשות להוציאו מגן עדן ואם לא, תקוים גם שבועתו זו והוא יישאר בגן עדן).

אמר לו (מלאך המוות): "החזר לי סכיני."

לא החזיר לו.

יצאה בת קול ואמרה: "תן לו שהיא צריכה לבריות."

(ג, קלא-קלה). א: ליקוטי מעשים (בבלי, כתובות, דף עז, ב); חיבור יפה, 39-38; בית-המדרש ב, 49-48; עושה פלא ב, 64; ילקוט סיפורים א, 36. נ"א: אלפא-ביתא דבן סירא, 29. – ב: גסטר, סי' קלח, 97-96. – ג: אשכול הכופר, סי' פד, 36. – ב"י ב, 169-164, 349, 366. (= סי' 103). צפונות, קפב-קפג.