תנו רבנן: ‏מעשה בחסיד אחד שהיה שמו בן סבר. ולמה נקרא שמו בן סבר? שהיה סובר בתורה. והוא אדם גדול וצדיק. פעם אחת שמע שהיה יתום אחד מישראל ואירס אשה ושהה שנים הרבה ולא היה יכול לכנסה. מה עשה אותו צדיק? כיוון ששמע כך, נטל בידו כלי כסף וכלי זהב וכל מיני מאכל ומשקה, משאוי חמישה חמורים, והלך לאותה המדינה. ובא אצל היתום והכין לו בית והציע לו מיטה ועשה לו חופה ונתן לו כל צרכיו. וחזר לביתו.

בחזירתו פגע בהר גדול, ארכו שנים עשר מיל, והיה בו תנין גדול, ארכו שנים עשר מיל, וכל מי שהוא עובר היה נושכו ושורפו. וכשראה את בן סבר, עשה עצמו כגשר ועבר עליו.

כיוון שירד מעליו, פגע בו אדם אחד מכוער ביותר ונתן לו שלום. והחזיר לו. אמר לו: "אין אתה מכירני?"

אמר לו: "לאו."

אמר לו: "אני מלאך המוות בא ליטול את נפשך, שכבר נתנו לך פתקך מן השמים. מה עשה אותו צדיק? נשא עיניו לשמים ואמר לפניו: "רבונו של עולם! כתוב: 'שומר מצווה לא ידע דבר רע' [קהלת ח, ה] ואני הלכתי לעשות מצווה – עכשיו אמות בדרך ולא אלך אצווה על אשתי ועל בני?"

מיד יצתה בת קול ואמרה: "המתן לו חמישה ימים וחצי, חמישה ימים שילך לביתו וחצי יום כדי שיצווה לביתו."

והיה הולך ובוכה. פגע בו אדם אחד, נתן לו שלום והחזיר לו. אמר לו: "יש כאן תלמיד חכם?"

אמר לו: "יש כאן חכם גדול ושמו שפיפון בן ליש."

אמר לו: "הוליכני אצלו, שמא נישא וניתן בתורה ונשמח, שכן כתוב: 'פיקודי יי ישרים משמחי לב'. [תהלים יט, ט]

הוליכו אצלו. כיוון שראה שפיפון בן ליש את בן סבר, היו פניו מבהיקות כזיו השמש והכיר בו שהוא חכם גדול וצדיק. כשנכנס וישב מעט, היו פניו מוריקות. אמר לו שפיפון בן ליש: "כשנכנסת היו פניך מבהיקות, ועכשיו פניך מוריקות. שמא אתה צריך לאכול ולשתות כאדם שבא מן הדרך?"

אמר לו: "לאו."

סיפר לו המעשה. אמר לו: "שב עמי ואל תירא, ואני ערב לך שלא תמות בפעם הזאת."

אמר לו: "אמר הכתוב: "'אח לא פדה יפדה איש'." [תהלים מט, ח]

אמר לו: "אף על פי כן שב עמי!"

מיד עמד שפיפון בן ליש וכל תלמידיו וגזרו תענית באותה המדינה שלושה ימים. מיד חשכה כל המדינה. באו תלמידיו ואמרו לו: "רבנו ואור עינינו, חשך כל העולם."

אמר להם: "צאו וראו! אם כל העולם חשך, מה שהיה היה, ואם על מדינה בלבד, בטוחים אנו בהקדוש ברוך הוא שיביט בתחנונינו ויעשה רצוננו."

מיד ירד מלאך המוות מאותו ענן ורבץ אצל שפיפון ואמר לו: "תן לי פקדוני שהפקדתי אצלך."

אמר לו: "לא הפקדת אצלי כלום."

אמר לו: "השלם לי [=מסור לי] בן סבר למיתה."

אמר לו: "משביע אני עליך בשם, שתחזור לפני הקדוש ברוך הוא ותאמר לו: '‏מיאן בן ליש להשלים לי את בן סבר למיתה'." ועוד אמר לו: "לך ואמור זאת להקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא לא נפשו חביבה לו מנפשי, ולא נפשי מנפשו!"

הלך מלאך המוות ואמר לו: "אמר לי שפיפון בן ליש: 'לא נפשי חביבה לו מנפשו, ולא נפשו מנפשי – אם ימיתנו, ימיתנו ביחד, ואם יחיינו, יחיינו ביחד'!"

מיד יצתה בת קול ואמרה: "מה אעשה לשני צדיקים הללו? שאני גוזר גזירה, והם מבטלים אותה בתפילתם."

מיד יצתה בת קול ואמרה: "אני מוסיף להם מאתיים מאתיים שנה."

אמרו: באותן מאתיים שנה לא הפילה אשה פרי בטנה, ולא היה חרב בעולם, ולא שלטה חיה רעה בעולם, ולא מת בן קודם לאב, ולא מת אדם פחות מבן שבעים שנה, ולא היה רעב. עליהם הכתוב אומר: 'רצון יראיו יעשה!' [תהלים קמה, יט]

הערות:

הנוסח המובא באוצר מדרשים

מעשה בבן סבר שהיה רודף לעשות צדקה כל ימיו. פעם אחת נודע לו שיש יתום במדינה אחת קרובה אליו שרוצה לישא אשה ולא היה בידו לא כסף ולא זהב במה להכניסה לחופה. מה עשה בן סבר? נטל כל מה שמצא בביתו והלך ונתן לאותו יתום.

ויהי בחזרתו לביתו פגע בנהר שהיה ארכו ארבע פרסאות והיה שם תנין שהיה מזיק לכל עובר ושב. כיון שהגיע בן סבר לאותו תנין עשה עצמו כמין גשר ועבר עליו בן סבר ולא הזיקו. כיון שעבר מן הנהר פגע באדם אחד שהיה מכוער ביותר, אמר לו "אתה בן סבר?"

אמר לו "הן."

אמר לו: "מאין באת?"

והוא הסיח לו כל מה שאירע לו.

אמר לו האיש ההוא: "פנקסך עמי שהגיע זמנך ליפטר מן העולם."

באותה שעה נשתנו פניו לירקון ונשא עיניו כלפי מעלה ואמר: "רבונו של עולם, מי שהתעסק בתורה ובגמילות חסדים, ימות בשנים מועטות? זו תורה וזו שכרה? וגזרת עלי שאמות חוץ מדירתי כבהמה ולא יתעסקו בי אנשי ביתי."

באותה שעה יצאה בת קול ואמרה לו: "הרי לך זמן עד שתלך למות על מטתך."

כיון שעבר ממלאך המוות פגע בעיר אחת ובני אדם יוצאין משם.

אמר להם בן סבר: "יש כאן חכם או מלומד אחד ואקבל פניו?"

אמרו לו: "יש כאן חכם גדול ושמו שפיפון בן ליש."

הלך אצלו בן סבר. כיון שראה אותו שפיפון שמח בו והביאו אליו וראה שפניו מוריקות. אמר לו שפיפון: "מה לך בן סבר שמא לפת אתה צריך או כלום אתה צריך?"

אמר לו בן סבר: "לא לפת אני צריך ולא לכלום אני צריך, הרי כל טוב עמי."

אמר לו שפיפון: "אם כן למה פניך מוריקות?"

והוא סיפר לו כל מה שאירע לו בדרך.

אמר לו שפיפון: "חזק עצמך. מובטח אני שהקדוש ברוך הוא יציל אותך מן המיתה."

כיון שעברו חמשה ימים בא ענן גדול והקיף את כל ביתו של שפיפון בן ליש.

אמרו לו תלמידיו: "אין אתה רואה ענן גדול שמקיף את ביתך?"

אמר להם: "בואו וראו אם לכל העיר הוא מקיף או לבית זה הוא מקיף."

באותה שעה בא מלאך המוות לפני שפיפון ואמר לו: "תן לי פקדון שיש בידך."

אמר לו שפיפון: "איזה פקדון יש לך אצלי?"

אמר לו: "חייך ובן סבר."

אמר לו שפיפון: "לך לך למלאכתך אין לך אצלי כלום."

הלך מלאך המוות והשיב הדברים לפני השכינה ואמר לפניו: "רבונו של עולם! שפיפון אינו מניח אותי ליכנס לביתו שהשביעני בשמך הגדול."

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לך אמור לו: 'חייך שפיפון, אין אני מבקש אלא חיי בן סבר'."

הלך לו מלאך המוות ואמר לו: "חייך שפיפון, אין אני מבקש אלא חיי בן סבר."

והשיב שפיפון כבראשונה.

באותה שעה יצאה בת קול ואמרה: "מה אעשה לשני הצדיקים אלו שאני גוזר גזרה ואי אפשר לקיימה, שנאמר: 'ותגזר אומר ויקם לך', וכתיב: 'צדיק מושל יראת אלהים', ומי מושל בי שאני גוזר גזרה וצריך לבטלה? – צדיק, ובשבילו אני מבטלה."

אמר להם: "לכו והוסיפו שבעים שנה לכל אחד מהם על שנותם."

(ג, קכח-קל). גסטר, סי' קלז; חיבור מעשיות; בית-המדרש ו, 135-134; אוצר מדרשים ב, 334; מעיל צדקה, סי' לב, 20; ס' המעשיות (בגדד), סי' יח, 25. מעשה-בוך (גסטר), סי' 200. ש"א, 190 (סי' 5). ב"י ב, 173-169, 350-349, 366. (= סי' 134). – צפונות, קפט-קצ.