פעם אחת היו יוצאין יוסף [על פי האגדה בן בנו של בן סירא] ועוזיאל [[בנו של בן סירא] בדרך וראו שני עניים באים מן ההר ועצים על ראשם.

אמר לו יוסף לעוזיאל: "אני רואה בכאן נער ועצים על ראשו ובתוך העצים עקרב, ולא היה רשות לעקרב לעקוץ אותו."

קרא לנער ואמר לו: "יש לך בזו הדרך שום צדקה?"

אמר לו: "נער אחד הלך עמי לבית הכנסת והיה יתום ולא היה לו לאכול; מפתי נתתי לו ואכל עמי ביחד."

אמרו לו: "אשריך שניצלת מן המיתה!"

והיינו דאמר בן סירא: ידך מן טיבותא לא תמנע!

(ג, קכח). אלפא-ביתא דבן סירא, 9 (ירושלמי, שבת א, דף ח, ד ; בבלי, שבת, דף קנו, ב; ועוד). ב"י ב, 184, 351, 366. – צפונות, רג.