מעשה בשני אנשים סוחרים, שנתוועדו ללכת לעיר אחרת בדרך ים, כדי לקנות אלו סחורות שהיה בהן רווח הרבה להביאן למכרן בעירם. והזמינו לעצמם כל צורך הדרך וצידה לדרך. וביום שהיו מוכנים לנסוע, נפל האחד מן הסולם והוזק ברגלו [נוסח אחר: נכשל באבן ונפל] באופן שלא היה יכול לילך ולנסוע. והספינה היתה מוכנת לנסוע ולא יכלה להתעכב עד שיתרפא. ובכן חברו נסע והלך עם כל הסוחרים האחרים. וזה שנפל ונחלה נשאר סר וזעף ובוכה על רוע מזלו שהוזק ברגלו ונתעכב מלילך עמהם ונאבד ממנו כל הרווח שהיה יכול להרוויח; וחס ושלום הטיח דברים כלפי מעלה.

אחר ימים שמעו, שאותה הספינה נטבעה בים ומתו כל הסוחרים שהיו בתוכה. כשמוע זה האיש זה המאורע שאירע לספינה, פתח פיו להודות להקדוש ברוך הוא שלטובתו נפל והוזק ברגלו [נוסח אחר מוסיף: ואמר: 'אודך יי כי אנפת בי' (ישעיהו יב, א)], שאילו היה הולך עמהם היה נאבד הוא עמהם. וחזר בתשובה על מה שהטיח דברים כלפי מעלה.

(ג, קל). עושה פלא ג, 24 (בבלי, נידה, דף לא, א. נ"א: קב הישר, ה, 18; ס' המעשיות (בגדד), סי' נ, 33-32; ס' זכירה, 105. ב"י ב, 265-264, 357, 368.