מעשה בשתי משפחות של כהנים, שבאו לפני רבן יוחנן בן זכאי. אמרו לו: "רבי, בנינו מתים בני שמונה עשרה ובני חמש עשרה ובני שתים עשרה."

אמר להם: "לא הייתם אלא ממשפחת בני עלי, דכתיב ביה: 'וכל מרבית ביתך ימותו אנשים'." [שמואל א, ב, לג]

אמרו לו: "רבי, ומה עלינו לעשות?"

אמר להם: "כיון שמגיע בן לפרקו, ראו כמה דמיו ותנו בצדקה; ויבוא מה שכתוב בו: 'וצדקה תציל ממות' [משלי י, ב] ויציל את מי שכתוב בו: 'וכל מרבית ביתך ימותו אנשים'."

הלכו ועשו כן והצילו את עצמם מן המיתה.

(ג, קכב). סדר אליהו רבה, סי' יא, 53 (בבלי, ראש השנה, דף יח, א, ועוד). ב"י ב, 183-182, 351.