מעשה ברבי מאיר שלא היה רגיל לצאת מבית הכנסת עד ארבע שעות ביום. יום אחד התפלל תפילת שחרית והקדים לצאת. לאחר שיצא, תמה בעצמו ואמר: מה היום מיומים שהקדמתי לצאת מבית הכנסת מהרה? שמא הקדוש ברוך הוא עושה נס היום על ידי? כיון שעמד מעט רגע, ראה שני נחשים ששואל אחד לחברו: "לאן אתה הולך?"

אמר לו: "הקדוש ברוך הוא שלחני להרוג את יהודה הענתותי, אותו ואת בניו ובנותיו וכל אנשי ביתו."

אמר לו חברו: "מפני מה?"

אמר לו: "מפני שמימיו לא עשה צדקה מנכסיו."

וכששמע רבי מאיר כן, אמר בלבו: אלך אצלו. שמא אוכל למלט אותו עם בני ביתו.

הלך רבי מאיר בדרך אחר. כיון שהגיע רבי מאיר לנחל, פגע בנחש שהיה רוצה לעבור להרוג את רבי יהודה הענתותי; וגזר עליו שלא יעבור את הנחל בלתי רשותו. הלך רבי מאיר לבית יהודה הענתותי וכיסה פניו שלא יכירוהו. כיון שראו אותו אמרו: "אין זה אלא גנב שרוצה לגנוב את נכסינו."

כיון ששמע רבי מאיר כך, הלך ונחבא באבוס הגמלים. וכשישב רבי יהודה הענתותי לאכול עם בני ביתו בא רבי מאיר וישב עמהם. התחילו בניו לריב עמו ורצו לגרשו ולהוציאו מן הבית.

אמר להם: "איני זז מכאן, עד שאוכל, כי רעב אנוכי."

נתנו לו לאכול ולשתות. ועוד נטל רבי מאיר אחר כך חלת לחם מן השולחן ואמר לרבי יהודה: "טול זאת החלה ותנה לי ואמור: זאת ‏לך לצדקה."

אמר רבי יהודה: "לא דיך שאכלת לשובע ועתה ‏עדיין אתה מבקש יותר?"

ומה עשה רבי מאיר? כיבה את הנר והסיר את הצעיף מעל פניו והבהיק הבית לאורו של רבי מאיר. כשראו כך הכירוהו שהוא ‏רבי מאיר. מיד עמדו על רגליהם לפייסו. נטל רבי יהודה החלה ונתנה לרבי מאיר ואמר לו: "וזה לך לצדקה."

אמר לו רבי מאיר: "ועתה קח את אשתך ושלח אותה למקום אחר ובניך שלח למקום אחר ובנותיך תוציא מן הבית!"

וכן עשה, כאשר ציוהו רבי מאיר, ונשארו בבית רבי מאיר ורבי יהודה.

כיון שעברו שתי שעות בלילה, התיר רבי מאיר את הנחש ועבר את הנחל ובא לביתו של רבי יהודה. ויצא רבי מאיר לצרכיו ונכנס הנחש בבית רבי יהודה וביקש להרגו. מיד נכנס רבי מאיר לבית ומצא שם את הנחש. אמר לו: "מה טיבך כאן?"

אמר לו: "הקדוש ברוך הוא שלחני להרוג את רבי יהודה ובני ביתו."

אמר לו רבי מאיר: "למה?"

אמר לו:" מפני שמימיו לא עשה צדקה."

ענה לו רבי מאיר ואמר לו: "והלא אמש האכילני והשקני מלחמו ומיינו ועוד נתן לי לחם צידה לדרך! צא מן הבית, כי אין לך רשות לשלוט בהם לשום דבר רע."

הוציאו מן הבית בעל כרחו וסגר את הדלת בפניו. ואמר לו לרבי יהודה: "הישמר לך, שלא תפתח את הדלת עד למחר!"

לאחר שעברה שעה אחת, בא הנחש בערמה ונדמה לרבי יהוד‏ה כקול אשתו ואמר לרבי יהודה: "פתח לי, בעלי, את הדלת שהרי צינה וקור גדול עומדים עלי!"

אמר לו רבי מאיר: "אל ‏תפתח, כי אין אשתך חוצה."

עמד מעט וקרא הנחש כקול בנו הגדול ואמר לו: "פתח לי, אבי, כי מתיירא אני שלא יאכלו אותי ‏חיות רעות."

אמר לו רבי מאיר: "אל תחוש, כי זה הקורא אינו בנך; לך שכב ואל תפתח לו."

וגם קרא הנחש פעם שלישית ונדמה לו כדמות בניו ובנותיו, ובכל זאת התרהו רבי מאיר ואמר לו: לא תשמע לקולם ולא תפתח להם.

כשראה הנחש, שלא היה יכול לו, להרוג את רבי יהודה, נזדעזע ונבהל ונחבט לארץ בקרקע ואמר: אוי שהעליונים גוזרים והתחתונים מבטלים! והפיל עצמו ומת.

ולאחר שתי שעות באו אשת רבי יהודה ובניו ובנותיו. ואמר רבי מאיר לרבי יהודה: "שאל להם, אם באו הלילה לקרוא אותך?"

שאל להם ואמרו: "לא יצאנו מפתח הבית אשר נכנסנו בו אמש עד הבוקר."

אמר רבי מאיר לרבי יהודה: "צא עמי ואראך, מי היה קורא אותך הלילה."

יצאו שניהם החוצה ומצאו את הנחש מושכב מת על מפתן הבית. מיד התחילו שניהם ונתנו שבח והודאה להקדוש ברוך הוא. ואמר רבי יהודה: "שעשה לי נס!" ואז הודה לרבי מאיר ונשבע, שכל עני שיבוא לידו שלא יחזירהו ריקם.

וכל זה סיפרתי לך, למען תלמד ליראה את יי אלהיך כל הימים.

(ג, קכא-קכב). חיבור מעשיות, 27-25; מעיל צדקה, סי' תמא, 23-22; ס' המעשיות (בגדד), סי' יג, 13-12; עושה פלא, א, 32-31. ב"י ב, 182-179,350, 366. (= סי' 90).