אילן פלאי היה בגנו של יתרו כהן מדין והוא הוא המקל, שברא אלהים בערב שבת, כשברא את עולמו בששת ימים. ואלהים הפקידו לאדם הראשון, ואדם הראשון הפקידו לחנוך, וחנוך הפקידו לנח, ונח הפקידו לשם, ושם הפקידו לאברהם, ואברהם הפקידו ליצחק, ויצחק הפקידו ליעקב, ויעקב החזירו למצרים והפקידו ליוסף בנו. וכשמת יוסף, שללו המצרים את ביתו והביאו אותו המטה בפלטורין של פרעה. ויתרו היה אחד מגדולי חרטומי פרעה וראה אותו המטה וחמדו בלבו וגנבו והביאו לביתו. ובאותו המטה חקוק היה שם המפורש. פעם אחת לקחו יתרו ונכנס לגנו ונטעו בקרקע; וישב אל הגן ללקחו וימצא, שהוא פרח ויצץ ציץ והיה לאילן. ובאותו האילן היה בודק כל מי שביקש לישא אחת מבנותיו; והיה כי קרב הבחור לאילן, מיד היה בולע אותו.

ויהי בצאת משה ממצרים, וילך לארץ מדין, ויעמוד על הבאר. ותבואנה בנות יתרו להשקות צאן אביהן, ויבואו הרועים ויגרשון. ויצל משה את צפורה ואחיותיה מיד הרועים וגם דלֹה דלָה להן וישק את צאנן. ותלכנה אל אביהן, והוא בא עמהן וירא בצפורה, שהיא צנועה ביותר, ויאמר לה, שישאנה לאשה. ות¬ספר לו את מנהג אביה עם האילן עם דורשי בנותיו וישמע את דבריה הטובים. ונכנסו הבנות תחילה אל אביהן ומשה נשאר בחוץ.

ויאמר להן: "מדוע מיהרתן היום?"

ותאמרנה: איש מצרי הצילנו מיד הרועים."

אמר להן: "אדם, שעשה עמכן טובות, אתן גמלתן לו גמול זה? קראן לו ויאכל לחם."

נכנס משה לבית יתרו, אכל ושתה ודיבר אל הכהן, שיתן לו צפורה בתו לאשה. ויען אותו יתרו: "אם תוכל להביא לי את המטה הצומח בגינתי, אני אתננה לך."

הלך משה בגן ויפשפש אחרי המטה, תלשו ויביאהו בידו.

מיד הרהר יתרו ויאמר: "בודאי זה האיש הנביא, שכל החכמים מקסמין עליו, שעתיד נביא כזה לצאת מישראל, ועל ידו תחרב מצרים וכל מה אשר בתוכה."

כעס עליו יתרו ויתפשו ויכניסו לבור שהיה אצל ביתו.

באותה שעה אמרה צפורה לאביה: "אתה אדם, שאין לך אשה ויש לן שבע בנות; אם רצונך, תעמודנה שש אחיותי בבית ואני אלך עם הצאן. ואם לאו, תלכנה שש אחיותי עם הצאן ואני אתקן הבית."

אמר לה אביה: "יפה אמרת, תלכנה אחיותיך עם הצאן ואת שבי בבית ושמרי את ביתי וכל מה שיש לי."

ובכל יום היתה צפורה מפרנסת את משה מכל מעדני אביה יתרו, עד ששלמו שבע שנים. לאחר שבע שנים אמרה צפורה לאביה: "‏זוכרת אני, שלקחת לפני שבע שנים איש אחד, שהביא לך את המטה מהגן והשלכתו בבור ועשית עוון גדול בדבר. אם רצונך, פתח את הבור וראה. אם הוא מת, ותוציאו משם ותשליך את נבלתו בחוץ, ואם חי הוא, תדע שהוא צדיק גמור."

אמר לה יתרו: "בתי, יפה אמרת. זוכרת את, מה שמו?"

אמרה לו צפורה: "‏זוכרת אני, ששמו היה משה בן עמרם."

מיד הלך יתרו ופתח את הבור ויקרא: "משה! משה!"

ויאמר: "הנני."

ויוציאהו יתרו משם וינשקו על ראשו ויאמר: "ברוך המקום, ששמרך שבע שנים בבור! מעיד אני בך, שאתה צדיק גמור, על ידך עתיד האלהים להוציא את ישראל מעבדותם, ועל ידך עתידה מצרים ליחרב, ופרעה וכל חילו יטבעו בים.

ויתן לו עושר רב, ויתן לו את צפורה בתו לאשה.

(א, נו-נז). מדרש ויושע (בית המדרש א, 43-42; אוצר מדרשים, 150-149); דברי הימים למשה רבינו; ספר הישר, 141-140. – גינצברג ה, 411 (88). – א"י ד, 75-73. – צפונות, עו-עז ("בבור").