בימי פרעה מלך מצרים היתה מלחמה בין כוש ובין בני קדם. ויהי בצאת ניקנוס מלך כוש להילחם בבני קדם, עזב את בלעם הקוסם בן לבן הארמי ושני בניו יָנֵס וְיַמְבְּרֵס לשמור את העיר. וייועץ בלעם עם עם הארץ למרוד במלך ניקנוס, לבלתי תתו בוא העירה. וישמעו אליו עם הארץ ויישבעו לו וימליכו אותו עליהם. ויפקד בלעם את בניו עליהם לשרי צבאות בראש העם. ויגביהו בניו את החומות משני צדי העיר, ומהצד השלישי חפרו בורות רבים לאין מספר, וימשכו לשם מי הנהר הסובב את כל ארץ כוש. ובעבר הרביעי קיבצו נחשים ועקרבים בלהטיהם, ואין יוצא ואין בא אל העיר.

ויהי בשוב ניקנוס וכל שרי החילים מהמלחמה, וישאו עיניהם ויראו חומת העיר גבוהה מאד. ויתמהו איש אל רעהו ויאמרו לעצמם: "ראו בני העיר, כי נתאחרנו במלחמה, ויגביהו חומת

העיר ויחזקוה, לבלתי תת בוא אליהם מלכי כנען."

ויהי כאשר קרבו אל העיר, ויראו שערי העיר סגורים, ויקראו לשוערים לפתוח להם לבוא העירה. וימאנו השוערים לפתוח להם במצות בלעם הקוסם ולא נתנום לבוא העירה. ויערכו מלחמה בפתח השער ויפלו מחיל ניקנוס מאה ושלושים איש. ביום השני נלחמו בעבר הנהר, ויבואו הפרשים רוכבי סוסים דרך הנחל ויטבעו בתוך הבוררת וימותו. ויצו ניקנוס לעשות רפסודות לעבור בהן. ויתגלגלו המים ויטבעו ביום ההוא עוד מאתיים איש חיילים. ויהי ביום השלישי, ויבואו מן העבר, אשר שם היו הנחשים והצפעונים, ולא יכלו ליכנס לתוך העיר, כי הרגו בהם

הנחשים. ויצר ניקנוס על כוש ימים רבים, אין יוצא ואין בא. ‏ויהי בהיות המצור על כוש, ברח משה ממצרים ויבוא אל מחנה ניקנוס מלך כוש, והוא אז בן שלושים שנה. ויהי משה הולך ובא עם הלוחמים וימצא חן בעיניהם. ויאהבהו המלך, כי נוי קומתו דמתה לתמר. ויאהבהו המלך וישימהו שר צבא.

אחר הדברים האלה חלה ניקנוס וימת בתוך מחנהו. ויאמרו עבדיו: "מה נעשה? אם נעלה מעל העיר, ירדפו אחרינו ויכרתו את שמנו, ועתה טוב לנו למות במצור משוב מכאן כנכלמים."

וייועצו יחדיו להמליך עליהם את משה למלך, כי אין כמוהו בעם. ויעשו כן, ויתנו למשה את הגבירה אשת ניקנוס, שליוותה אותו במלחמה, לאשה. ויזכור משה את ברית יי אלהיו ולא קרב

אליה וישם חרב בינו ובינה ולא חטא עמה.

ויהי אחרי מלכו, אמרו לו הכושים: "תן לנו עצה ודבר לבוא העירה, כי זה שנים לא ראינו נשינו וטפינו ואנו מתאווים לראותם."

ויאמר להם משה: "לכו ההרה וקחו לכם מאפרוחי החסידה, כל אחד מכם אפרוח אחד." ויאמר להם: "למדו אותם לצוד ציד כדרך בני הנץ." ויעשו כן. ויאמר להם אחר זה: "רכבו איש על סוסו וקחו לכם איש כלי מלחמתו ובואו אחרי מן הצד אשר הנחשים שם, ובעת אשר יצאו הנחשים עליכם, השליכו עליהם אפרוחי החסידה ויאכלום, ותקחו את העיר."

ויעשו בני כוש כן ויבואו אל העיר ויכו את המורדים לפי חרב וישובו איש לביתו.

וכראות בלעם בן בעור כי נלכדה העיר, עונן וניחש ופרח באוויר הוא ובניו, וינוסו אל מצרים אל פרעה וישבו עמו.

וכראות העם כי המלך החדש הושיעם ושבעצתו הטובה נתפשה העיר, ויאהבוהו מאד. ויירא משה את יי אלהיו ולא סר מחוקות אבותיו ימין ושמאל. והימים אשר מלך משה על כוש ארבעים שנה.

(א, נה-נו). דברי הימים למשה רבינו (בית המדרש ב, 7-5; אוצר מדרשים, 359); ס' הישר, 136-133. – גינצברג ה, 410-407 (80). – א"י, 60-53. צפונות, עה-עו.