מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שהלך לרפאות את רבי חנינא בן תרדיון. אמרו תלמידיו: "רבנו, באותו מקום שאתה הולך, רוח רעה גדולה יש שם."

אמר להם: "בני, מי שהוא רוצה לחזור יחזור."

מקצתם חזרו ומקצתם הלכו אחריו.

כיון שהגיעו לאותו מקום, עמדה עליו בכלא טירין גדולים [מטושטש; בגמרא (פסחים קיב, ב): אגרת בת מחלת];

אמרה לו: "מה טיבך?"

אמר לה: "ומה צריך ליכי?"

אמרה לו: "‏שמא בן דוסא אתה?"

אמר לה: מה צורך ליכי?"

אמרה לו: "‏שמיום שנברא בן דוסא בעולם, שלוש כיתות של מלאכי השרת עומדות במרום; כת אחת אומרת: 'ברוך יי לעולם אמן ואמן', וכת שנייה אומרת: 'ברוך יי לעולם אמן ואמן הללויה', וכת שלישית אומרת: "ברוך יי לעולם אלוהי יצחק וישראל'."

אמר רבי חנינא: "העבודה, כך הוא."

אמרה לו: "הן."

אמר לה: "מכל מקום גוזרני עליך, שלא תיראי עוד במקום הזה."

אמרו עליה על אותה הרוח, שלא נראתה במקום ההוא לעולם, וכן הולכת ומשוטטת, עד הגיעה למקום הראוי לה.

להלן הנוסח בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קיב, עמוד ב עד דף קיג, עמוד א:

אל תצא יחידי בלילה – דתניא: לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת, היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין, וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו. מעיקרא הוו שכיחי כולי יומא, זמנא חדא פגעה ברבי חנינא בן דוסא. אמרה ליה: אי לאו דמכרזן עלך ברקיע הזהרו בחנינא ובתורתו – סכנתיך. אמר לה: אי חשיבנא ברקיע – גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם. אמרה ליה: במטותא מינך, שבק לי רווחא פורתא. שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות.

ותו, חדא זמנא פגעה ביה באביי: אמרה ליה: אי לאו דמכרזי עלך ברקיע הזהרו בנחמני ובתורתו – הוה סכנתיך. אמר לה: אי חשיבנא ברקיע – גוזרני עלייכי שלא תעבורי ביישוב לעולם. הא קא חזינן דעברה! – אמרי: הני גזייתא נינהו, דשמטי סוסיא, ואתו דברי להו.

ג (קטו). הקדם, א, 118-117 (בבלי, פסחים, דף קיב, ב). ב"י ב, 178-177, 351. (=סי' 61). – צפונות, קפח ("אגרת בת מחלת").
תדפיס של עמודים 118-117 בכתב העת הקדם: http://folkmasa.org/b/hanina.pdf
תדפיס של המאמר כולו עמודים 121-111: http://folkmasa.org/b/cabale.pdf