נוסח ראשון

שלוש גזירות גזרה מלכות הרשעה על ישראל בימי רבי שמעון בן יוחאי: שלא לקיים את המילה ושלא לקיים את השבת ושלא לקיים את הנידות [נ"א: ושלא לפרש מן הנידות] והיה שם זקן אחד ושמו רבי ראובן בן אצטרובלי, והיה יוצא ונכנס לפני המלך בלא רשות. נכנס לפני המלך ומצאו לבדו ואמר לו: "אדוני המלך! מי שיש לו אויבים – רוצה שיהיו גיבורים או חלשים?"

אמר לו: "חלשים."

אמר לו: "יהודים הללו אינם חלשים אלא מפני שמקיימים את המילה. כיון שיהיה לאחד מהם בן, מביאו וחותם את בשרו לשמונה ימים, ותשש כוחו ואין בו כוח. ואם אתה מבטל אותה מילה מהם, מתגברים כמותכם; ואתה משלח אוכלוסים עליהם, והם מורדים בך."

אמר לו: "יפה אמרת, תבטל להם גזירה זו!"

שוב אמר לו: "מי שיש לו אויבים – רוצה שיהיו עניים או עשירים?"

אמר לו: "עניים."

אמר לו: "יהודים הללו אינם עניים אלא מפני שמקיימים את השבת. אחד מהם עושה מלאכה כל השבוע כולו ומוציאו לצורך השבת; ויש מהם שאינו מסתפק לכל השבת כולה, ילווה לשבת אחרת. ואם אתה מבטל להם השבת, יהיו עשירים כמותכם; ואתה משלח אוכלוסים עליהם, והם מורדים בך."

אמר לו: "תבטל להם גזירה זו!"

שוב אמר לו: "מי שיש לו אויבים – רוצה שיהיו מרובים או מועטים?"

אמר לו: "מועטים."

אמר לו: "יהודים הללו אינם מועטים אלא מפני שמקיימים את הנידה. אחת מהן יושבת שבעה וארבעה עשר וארבעים ושמונים יום; ואם אתה מבטל להם הנידה, הם משמשים מיטותיהם וירבו כמותכם; ואתה משלח אוכלוסים עליהם, והם מורדים בך."

אמר לו: "יפה אמרת, תבטל להם גזירה זו!"

ואמר: "אם כן, כתוב איגרות ושלח לארץ ישראל."

מיד ציוה המלך לכתוב איגרות.

ויצא רבי ראובן בן אצטרובלי, ונכנסו גדולי רומי אצל המלך ומצאו בו דברים הפוכים. אמרו: "אצבע יהודי נכנס לכאן." אמרו לו: "חזור בך."

אמר להם: "אין המלך חוזר בדברו."

אמרו לו: "אם כן, כתוב: איגרות כאלו כל מי שיוליכם לארץ ישראל ייהרג."

ציוה המלך לעשות כן.

שמע רבי ראובן, שלח לארץ ישראל: "כך וכך היה מעשה; ועכשיו אם יש בכם אדם מלומד בנסים, יבוא ויטול האיגרות."

נתנו חכמים עיניהם ברבי שמעון בן יוחאי. הלכו [רבי שמעון ותלמידיו] וישבו בספינה. תלה רבי שמעון עיניו לתורן של ספינה וראה שדה יושבת עליו. אמר לה: "מה טיבך כאן?"

אמרה לו: "באתי לעשות לך נס."

מיד אמר רבי שמעון: "ריבונו של עולם! להגר המצרית זימנת לה חמישה מלאכים [לפי מד' בראשית רבה פ' מה], ולי שדה?"

אמרה לו: "אמור לי, ומה איכפת לך, כיון שעושים לך נס? ומה אתה מבקש?"

אמר לה: "איזה נס את עושה לי?"

אמרה לו: "אלך ואיכנס בבטן בתו של מלך, והיא צווחת ואומרת: 'הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי!' ואתה בא ולוחש עליה באוזניה, ואני יוצאת ממנה."

אמר לה: "ומה סימן יש לי כשאת יוצאת ממנה?"

אמרה לו: "באותה שעה ישתברו כל כלי זכוכית שבביתו של מלך."

אמר לה: "לכי ועשי ככל אשר אמרת."

הלכה ונכנסה בה, והיתה צווחת ואומרת: "הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי!"

שלחו אחריו לארץ ישראל. אמרה להם: "הרי הוא לפניכם בספינה."

באו ומצאו אותו והוליכוהו לפני המלך. אמר לו: "אתה רבי שמעון בן יוחאי?"

אמר לו: "הן."

אמר לו: "‏ואתה תרפא את בתי?"

אמר לו: "הן."

אמר לו: "ומה אתה עושה לה?"

אמר לו: "אני לוחש לה באוזניה והיא תתרפא."

מיד אמר לו: "באותה שעה ישתברו כל כלי זכוכית שבביתך."

[ויאמר לו לעשות כן].

באותה שעה לחש רבי שמעון בן יוחאי על אוזניה, והיא נתרפאה; ויצאה השדה ושברה כל כלי זכוכית שבבית המלך.

אמר לו המלך: "מה אתה רוצה שאתן לך?"

אמר לו: "איני מבקש שתתן לי דבר, אלא שתצווה לבטל כל הגזירות שכתוב בהן: כל מי שיוליכם לארץ ישראל ייהרג!"

מיד ציוה המלך לבטל איגרות הראשונות וכתב איגרות האחרונות והלכו לארץ ישראל וביטלו הגזירות.

נוסח שני

...וזהו רבי שמערן בן יוחאי ששיגרו אותו מירושלים לרומי אל הקיסר. וכיון שהיה בספינה, נתראה לו בחלום אשמדאי שר השדים ואמר לו: "שאל, מה אעשה לך."

אמר לו רבי שמעון: "ומי אתה?"

אמר לו: "אני הוא אשמדאי ששיגרני הקדוש ברוך הוא לעשות לך נס."

אמר: ריבונו של עולם! להגר שפחת שרי זימנת לה מלאך, ולי שיגרת שר השדים?"

אמר לו אשמדאי: "מכל מקום יבוא הנס, בין אני או מלאך יתקנו חפציך". ואמר לו אשמדאי: "הריני הולך לעת עתה ואיכנס לבתו של קיסר וארפה אותה ואצעק בשמך: "רבי שמעון, רבי שמעון" – עד שתבוא אתה, ויבקשו ממך אשר תפייסני שאצא מזה הבית, ואומר: לא אצא ממנו, עד שעושים חפציו של רבי שמעון ורצונו!"

והלך אשמדאי אל בית הקיסר ועשה כל מה שאמר לרבי שמעון. ועמדה בתו של קיסר ונכנס בתוכה. כיון שנכנס בה, שיברה כל הכלים אשר בפלטור של אביה והיתה צועקת: "רבי שמעון בן יוחאי!"

לימים מועטים באה ספינה והיה בתוכה רבי שמעון. הלכו ובישרו לקיסר. שיגר הקיסר אחריו ואמר לו: "מה אתה רוצה?"

אמר לו: "היהודים שבירושלים שיגרו לך דורון."

אמר לו: "איני מקבל ממך דבר ואיני רוצה ממך אלא שאתה תוציא זה השד מבתי, כי אין לי מי ימלוך אחרי בלתי היא, כי אין לי זרע אחר."

הלך רבי שמעון ואמר לו: "אשמדאי, צא מזאת הנערה!"

אמר: "‏לא אצא עד שעושים לך כל רצונך." וכן אמר לו כמה פעמים: "לא אצא עד שעושים רצונך."

הלך המלך ושיגר לכל זקניו, שריו ועבדיו ואמר להם: "מה תאמרו לעשות לבתי, שכבר נכנס בה זה השד, ואנו גזרנו על היהודים שלא ימולו את בניהם ושלא ישמרו את השבת ושלא ישמרו נשותיהן דיני נידה – ומנהג מלכותנו, שכשגוזרים גזירה אין חוזרים לעולם, ואם המלך חוזר בה, מעבירים אותו ממלכותו כדת מדי ופרס!"

עמד אחד מיועציו ואמר לו: "אדוני המלך, אומר לך דבר, תתרפא בו בתך ותעביר כל גזירותיך; כי גזירה זאת על היהודים רעה היא לנו ולך."

אמר לו: "אמור."

אמר לו: "מי שיש לו שונא, מה ירצה ממנו: יהיה עני או עשיר?"

אמר לו המלך: "עני."

אמר לו היועץ: "היהודים מנהגם להתעסק כל השבוע ומכנסים ממון, יום הששי מוציאים הכל בשביל כבוד השבת; ועתה כשתפסוק להם השבת, תישאר להם הוצאת שבת ויקבצו ממון וימרדו עליך; ואם תחזיר להם השבת, יוציאו בו הוצאות רבות ויהיו עניים."

אמר להם המלך: "החזירו להם השבת!"

עוד אמר לו אותו היועץ: "אם יהיו לאדם שונאים, מה ירצה מהם: יהיו מרובים או מועטים?"

אמר לו המלך: "מועטים."

אמר לו: "אדוני המלך, היהודים עושים לבניהם את המילה, והם בני שמונה ימים; כשיחיה אחד, ימותו מאה."

אמר המלך: "גם תחזירו להם המילה!"

עוד אמר לו: "אדוני המלך, כך הוא בעניין הנידות; אם תניח נשי ישראל בדיני נידה, לא יהיה להן זרע מרובה, כי הן ישמרו שבעה ימי הדם ושבעה ימים נקיים."

אמר המלך: "הניחו דתם בנידות כאשר היו!"

אמר המלך לרבי שמעון: "קיימתי שאלתכם; לך אמור לשד שיצא מבתי."

גזר רבי שמעון על אשמדאי ויצא מבת המלך. והחזיר המלך לרבי שמעון הדורון שהביא לו ונתן לו עוד מנחה מרובה. וכתב לו איגרות לאשרם לסרדיוט [סגן המושל] שהיה לו בירושלים. והלך רבי שמעון לירושלים שמח וטוב לב. ונתבטלו הגזירות.

להלן הנוסח המופיע בתלמוד בבלי, מסכת מעילה, דף יז, עמודים א-ב

שאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי בעיר [רומי]: מנין לדם שרצים שהוא טמא? אמר לו: דאמר קרא וזה לכם הטמא (ויקרא י"א). אמרו לו תלמידיו: חכים ליה בן יוחאי! אמר להם: תלמוד ערוך בפיו של רבי אלעזר בר רבי יוסי. שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת, ושלא ימולו את בניהם, ושיבעלו את נדות. הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי, והלך וישב עמהם, אמר להם: מי שיש לו אויב יעני או יעשיר? אמרו לו: עני, אמר להם: אם כן, לא יעשו מלאכה בשבת – כדי שיענו, אמרו: טבית אמר, ליבטל, ובטלוה. חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא? אמרו לו: יכחיש, אמר להם: אם כן, ימולו בניהם לשמונה ימים – ויכחישו, אמרו: טבית אמר, ובטלוה. חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב ירבה או יתמעט? אמרו לו: יתמעט, אם כן – לא יבעלו נדות, אמרו: טבית אמר, ובטלוה. הכירו בו שהוא יהודי – החזירום. אמרו: מי ילך ויבטל הגזרות – ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים, ואחריו מי ילך – ר"א בר ר' יוסי. אמר להם רבי יוסי: ואילו היה אבא חלפתא קיים, יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה? אמר להם ר' שמעון: אילו היה יוחאי אבא קיים, יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה? אמר להו רבי יוסי: אנא אזלין דלמא עניש ליה ר' שמעון דקא מסתפינא. קביל עליה דלא ליענשיה, אפילו הכי ענשיה.

כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם: מנין לדם השרץ שהוא טמא? עקם פיו ר' אלעזר בר רבי יוסי ואמר: וזה לכם הטמא (ויקרא י"א). אמר ליה ר' שמעון: מעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם אתה, אל יחזור הבן אצל אביו! יצא לקראתו בן תמליון: רצונכם אבוא עמכם? בכה ר' שמעון ואמר: מה שפחה של בית אבא – נזדמן לה מלאך שלש פעמים. ואני לא פעם אחת; יבא הנס מכל מקום. קדים הוא, על בברתיה דקיסר, כי מטא התם, אמר: בן תמליון צא! בן תמליון צא! וכיון דקרו ליה – נפק אזל. אמר להון: שאילו כל מה דאית לכון למישאל! ועיילינהו לגנזיה, לשקול כל דבעו. אשכחו ההוא איגרא, שקלוה וקרעוה, והיינו דאמר רבי אלעזר בר רבי יוסי: אני ראיתיה בעיר [רומי], והוו עליה כמה טיפי דמים.

ג (קיב-קטו). א: בית המדרש, ו, 130-128; אוצר מדרשים, ב, 334-333; גסטר, סי' יט. ב: בית המדרש, ד, 118-117; אוצר מדרשים, ב, 551 (בבלי, מעילה, דף יז, א-ב, ועוד). – ב"י ב, 199-193, 352, 366. (=סי' 92).