ויהי היום ויאמר המלך לרבנו הקדוש: "אני רוצה להמליך את אסווירוס בני, ואעשה חופשים אנשי טבריה שנה אחת; ואין מנהגנו לעשות שני דברים בזמן אחד – מה עצה תתן לי?"

ויקח רבנו הקדוש איש אחד וירכיבהו על צווארי איש אחר; ויתן לרוכב ציפור אחת ויאמר לו: "שלח את הציפור."

ויבן המלך עצתו, שרמז לו שימליך את בנו ולצוותו לעשות חופשים אנשי טבריה.

ויהי היום, ויאמר לו: "גדולי מלכותי מתייעצים למרוד בי – מה אעשה?"

ויבוא עמו לגן ויעקור צנון אחד; וכן כל יום ויום היה עוקר צנון אחד. וידע המלך, שרמז לו שיהרוג את המורדים בו בכל יום רק אחד, ושלא יהרגם בבת אחת, כדי שלא ימרדו בו כל אנשי מלכותו.

ותהי לו בת אחת, ושמה גירה; וישלח לרבנו הקדוש גרגירא, וישלח לו רבנו כוסברתא. וישלח לו המלך כרתי, וישלח לו רבנו הקדוש חסא. פירוש: בת המלך זנתה [כוונת גרגירא (=גרגיר) לגירה, בת המלך, שיצאה לתרבות רעה]; וישלח לו רבנו הקדוש גד לח – בלשון תרגום כוסברתא – כלומר: שחוט הבת! וישלח לו המלך חציר הנקרא בתרגום כרתי, כלומר: אם אשחוט את בתי, ייכרת זרעי. וישלח לו רבנו הקדוש חסא, שהוא חזרת, כלומר: חוס וחמול עליה ולא תהרגנה!

וכשהיו שואלים את רבנו הקדוש, מפני מה היה מדבר ברמיזה, אמר להם: 'כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר'. [קהלת י, כ]

להלן הנוסח המופיע בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י, עמודים א-ב:

ויום גינוסיא של מלכיהם וכו'. מאי ויום גינוסיא של מלכיהם? אמר רב יהודה: יום שמעמידין בו עובדי כוכבים את מלכם. והתניא: יום גינוסיא ויום שמעמידין בו את מלכם! לא קשיא: הא דידיה, הא דבריה. ומי מוקמי מלכא בר מלכא? והתני רב יוסף: הנה קטן נתתיך בגוים (עובדיה א) – שאין מושיבין מלך בן מלך, בזוי אתה מאד (עובדיה א) – שאין להן לא כתב ולא לשון! אלא מאי יום גינוסיא? יום הלידה. והתניא: יום גינוסיא ויום הלידה! לא קשיא: הא דידיה, הא דבריה. והתניא: יום גינוסיא שלו, יום גינוסיא של בנו, ויום הלידה שלו ויום הלידה של בנו! אלא מאי יום גינוסיא? יום שמעמידין בו מלכם, ולא קשיא: הא דידיה, הא דבריה, ואי קשיא לך דלא מוקמי מלכא בר מלכא!

על ידי שאלה מוקמי, כגון אסוירוס בר אנטונינוס דמלך. אמר ליה אנטונינוס לרבי: בעינא דימלוך אסוירוס ברי תחותי ותתעביד טבריא קלניא, ואי אימא להו חדא – עבדי, תרי – לא עבדי. אייתי גברא ארכביה אחבריה ויהב ליה יונה לעילאי [בידיה], ואמר ליה לתתאה: אימר לעילא דלמפרח מן ידיה יונה. אמר, שמע מינה הכי קאמר לי: את בעי מינייהו דאסוירוס ברי ימלוך תחותי, ואימא ליה לאסוירוס דתעביד טבריא קלניא. אמר ליה: מצערין לי חשובי [רומאי]. מעייל ליה לגינא, כל יומא עקר ליה פוגלא ממשרא קמיה. אמר, שמע מינה הכי קאמר לי: את קטול חד חד מינייהו, ולא תתגרה בהו בכולהו. ולימא ליה מימר [בהדיא]! אמר: שמעי (בי) חשובי רומי ומצערו ליה. ולימא ליה בלחש! משום דכתיב: כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת י). הוה ליה ההוא ברתא דשמה גירא, קעבדה איסורא, שדר ליה גרגירא, שדר ליה כוסברתא; שדר ליה כרתי, שלח ליה חסא.

ג (קיא-קיב). חיבור יפה, 27 (בבלי, עבודה זרה, דף י, א-ב). גסטר, סי' קמח (149); מעשה-בוך (גסטר), סי' 33.