מסד הנתונים |
|
מקור ישראל – האתר הישן |
|
|
|||
|
שם הסיפור |
נחום איש גמזו ואנשי סרנדיב |
טקסט |
(קטע) שאלת אנשי סרנדיב [כינוי לאי צילון] והם ששים פילוסופים שהיו בסרנדיב, והיו בזמן נחום איש גם-זו זכרונו לברכה. ושלח מלך פרס אל בני ישראל והביאם. ואמר להם: "הנמצא בכם איש שינצח את הפילוסופים האלה?" ואמר נחום איש גם- זו: "אני אלך ואנצחם, רק בתנאי." ושאל המלך: "מה הוא התנאי?" ויען: "רצוני שיהיו עמדי ששים ספינות וחבל לגרור ושלשלת, ותצווה לשומרי הספינות שיקבלו את פקודתי." ונתרצה לזה. והלך נחום עד שהגיע לסרנדיב. והניח את הספינות על חוף הים. והוא הלך אל העיר ושאל על מקום מגורי הפילוסופים, אולם איש לא חירף נפשו להראות לו. עד אשר פגע במוכר ראשי בהמות בעת שהוא צולה את הראשים. ואמר לו: "חפץ אני לקנות הראש הראשון שיצא מהתנור; לכן הגד לי את מחירו." ואמר לו: "בכך וכך." ונתן לו את המחיר. וכשהקיף האיש בידו את התנור והרים את ראשו, אמר נחום: "זה הראש קניתי, שהוא יצא ראשונה." והוכרח האיש להודות. ויאמר לו נחום: "אוציאך לחפשי, אם תודיעני מקום משכן הפילוסופים." וישאל האיש: "הלא שנינו נתחייב מיתה!" והשיב לו: "אני אלמדך איך לעשות. קח חבילות צמחים על ראשך, וכאשר תגיע אל שער משכנם, תנענע בראשך בחוזק, עד אשר יפול חלק מן העלים על השער..." |
מקורות |
|
מלות מפתח |
נחום איש גם-זו, סרנדיב (צילון, סרילנקה), פילוסוף, מלך, מלך פרס, ספינה, מוכר בהמות, תחבולה |