מעשה ברבי יוסי בן קיסמא, שאירע לו בשני ילדים שנשבו מירושלים על ידי שר אחד. והלך ואמר לו: "טול מאה מנה ותן לי הילדים הללו!"

אמר לו: "לאו."

מיד תלה עיניו כלפי שמים, וירד מיכאל מן השמים והתחיל לצערו. והיו חבריו מסובים לפניו.

אמרו לו: "כלום הקנטת אותו חסיד?"

אמר להם: "הן."

אמרו לו: "הביאהו. וכיון שהביאוהו מצא מנוחה."

אמר לו: "תן מאה מנה וקח את הילדים."

אמר לו: "אם נפשך טול שמונים מנה!"

מיד כעס ואמר: "הוציאוהו מעלי!"

כיון שיצא, התחיל להצטער. ואמר: "הביאוהו!"

אמר לו: "תן שמונים מנה וקבל את הילדים."

אמר לו: "אם נפשך טול חמישים."

וכעס ואמר: "תן ששים!"

‏וכך היה פוחת ויורד, עד שאמר לו: "הרי הם נתונים לך בחינם."

אמר לו רבי יוסי: "העבודה! איני זז מכאן, עד שתחשוב ותתן החשבון לפני מיום ששבית אותם מירושלים עד היום הזה."

ספרו ומנו זה עם זה ועלתה שכירות אותם הימים שמונים מנה כמניין 'סודי'. ושקל השר שמונים מנה ונתן בחיקם של הילדים ויצאו.

ג (קט). ס' המוסר, ד, 28. ב"י ב, 128-127, 303, 345, 359. (=סי' 81).