מעשה באדם אחה שהלך למדינת הים והניח בן יושב ועוסק בתורה בארץ ישראל. וחלה האיש בחליו שמת בו, וקרא ללבלר אחד ואמר לו: "כתוב שכל מה שחנן אלהים אותי אני עוזב לעבדי ואל בני אני עושה, שיוכל הוא לברור מכל מה שעזבתי חפץ אחד ממה שהוא רוצה."

והלבלר כתב כל אשר ציוה האיש ההוא. ואחר כך מת.

כיון שמת כנס אותו העבד הכל ונטל דיאתיקי [שטר צוואה] בידו ובא לארץ ישראל. ושאל על בן אדוניו ואמר לו: "הוי יודע שאביך מת."

אמר הבחור: "היכן הוא ממונו?"

אמר לו העבד: "אין לך כלום מממונו, שהכל עזב לי! ועזב לך שתוכל לברור מכל מה שעזב איזה חפץ שתרצה."

כיון ששמע הבן כך, הלך לו אצל רבו ואמר לו: "ראה, מה עשה לי אבא! אני הייתי יושב ועוסק בתורה והייתי מצפה, שמא יניח לי אבא כל ממונו; והוא עזב כל ממונו לעבדו וכתב שאהיה בורר לי חפץ אחד ממה שאני רוצה."

אמר לו רבו: "יפה עשה אביך, כי כל מה שעשה הוא כדי שלא יטול העבד כל ממונו. עכשיו הרי אתם נכנסים לדין, והוא אומר לך: טול חפץ אחד מכל מה שאתה רוצה; ואתה תן ידן על העבד ואמור: זה אני מבקש."

כיון שעשה כן, נמצא העבד וכל ממונו לבנו; כי כל מה שקנה העבד, קנה בנו. ועל כן אמר שלמה: 'כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה, ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס לתת לטוב' [קהלת ב, כו] – לזה הבן.

להלן אני מביא את הנוסח המלא מתוך מדרש תנחומא (ורשה) פרשת לך לך, ח:

ויהי בימי אמרפל.

(ח) ילמדנו רבינו הכותב כל נכסיו לעבדו במתנה מהו שיצא לחירות, כך שנו רבותינו הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות, ואם שייר קרקע כל שהוא לא יצא לחירות, רבי שמעון אומר לעולם הוא בר חורין עד שיאמר כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מחפץ אחד שבהן.

מעשה באחד שהלך למדינת הים והיה לו בן אחד יושב ועוסק בתורה בארץ ישראל, כיון שהגיע זמן מיתתו כתב כל נכסיו במתנה לעבדו וכתב לבנו שיהא בורר לו חפץ אחד מכל נכסיו שנתן במתנה לעבדו, כיון שמת כנס העבד את כל הממון ונטל אותו עם כתב המתנה ובא לו לארץ ישראל ואמר לו מת אביך וכתב לי דיאתיקי מכל נכסיו בלבד שתברור לך חפץ אחד מן הכל, מה עשה הבן הלך אצל רבו וספר לו המעשה, אמר לו רבו אביך חכם גדול היה ובקי בדינין אמר אם אניח כל נכסי ביד עבדי הרי הוא גונב אותן ומפסידן, אלא אני כותבן לו במתנה כדי שיזהר בהן ויהיה בני בורר לעצמו חפץ אחד מן הכל, ועכשיו לכשתלך עמו לבית דין ויוציא אותו דאיתיקי אמור לפני בית דין רבותי כך צוה אבי שאני בורר לעצמי חפץ אחד מכל, איני חפץ בעולם אלא עבד זה ותקנה את הנכסים ואת העבד עשה כך מסרו בית דין בידו את הנכסים ואת העבד, שעבד שקנה נכסים העבד והנכסים של רבו, ושלמה אמר (קהלת ב) כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת זה האב, ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה העבד, לתת לטוב לפני האלהים זה הבן, לפי שהקדוש ב"ה משמר ממונן של רשעים לצדיקים, כך אמר הקב"ה הריני משים תחרות בין המלכים כדי שיבא אברהם ויטול ממונן מנין ממה שקראו בענין ויהי בימי אמרפל, עשו מלחמה את ברע שהיה רע לשמים ולבריות, ברשע שנעשה רשע, שנאב שהיה שונא לאב שבשמים, שמאבר שאמר אעלה באבר על במתי עב, כל אלה חברו אל עמק השדים שהיתה מניקה אותן כשם ששדים מניקין את התינוק, הוא ים המלח שבעונם נעשה אותו עמק למים מלוחים וכן הוא אומר (תהלים קז) ארץ פרי למלחה למה מרעת יושבי בה, וישובו ויבואו אל עין משפט יתברך שמו של הקב"ה שכתוב בו מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו) על ידי שעתיד משה ליטול משפטו בקדש ע"י המים לפיכך נקרא מקדם עין משפט, ויכו את כל שדה העמלקי לכמה דורות נולד עמלק.

ג (קו-קז). חיבור מעשיות (מד' תנחומא, לך לך, סי' ח; ועוד); ילקוט סיפורים, א, 32. גסטר, סי' שצט; ב"י ב, 124-123138-137, 346, 365.