נוסח ראשון

'לא תשא את שם יי אלהיך לשוא' [שמות כ, ז] – שלא תנהוג עצמך כאילו חסיד אתה, ואין אתה חסיד.

ומעשה באדם אחד שנכנס לעיר בערב שבת, ולא היה מכיר אדם; והיה לו כיס מלא פשוטים. וראה גר אחד יושב בבית הכנסת ומתעטף בציצית והיו תפילין קשורים בראשו. וראהו אותו האדם והיה סבור כאילו אדם גדול הוא, לפי שראה מצוות הללו, והפקיד בידו את כיסו.

לאחר השבת ביקשו ממנו.

אמר לו: "לא היו דברים מעולם!"

התחיל להצטער ואמר: "ריבון העולמים! גלוי וידוע לפניך, שלא מסרתי לו המעות שלי בפקדון, אלא שראיתי בו המצוות הללו."

בלילה בא אליהו הנביא אליו בחלום ואמר לו: "למחר לך אצל אשתו ותאמר לה: תני לי כיסי. ואם אמרה לך: באיזה סימן? אמור לה: בסימן שאכלה היא ובעלה בליל ראשון של פסח חמץ ובליל יום הכיפורים בשר חזיר."

למחר השכים זה האיש לפני אשתו של הגזלן ומסר לה הסימנים הללו, ונתנה לו הכיס. בא הגזלן אצל אשתו, שאל לה את הכיס, אמרה לו: "בא בעל הכיס ונטל את הכיס, וכך וכך מסר לי סימנים."

אמר לה: "אחר שנתפרסם הדבר, נחזור למעשינו הרעים."

וכן ענשם של עושי כך!

נוסח שני

אמר תלמיד אחד: ‏פעם אחת הלכתי לבבל, והיה לי מעט ממון שהרווחתי בעמל גדול ובעצב רב. ואבוא ערב שבת לעיר ואבקש למצוא איש נאמן לתת לו הממון בפיקדון עד יום ראשון. ואלך ואבוא לבית הכנסת ואמצא איש מתפלל לפני ההיכל מתעטף בציצית ובראשו תפילין, ואומר בלבי: לא אמצא בעולם ובעיר הזאת כמו זה להפקיד אצלו ממוני. ואמתין עד שסיים תפילתו ואתן לו שלום ואומר לו: אדוני, אני איש אורח, עתה באתי; ויש לי מעט ממון, אולי אפקיד אותו אצלך, כי אני מאמין בך.

וישלח ידו ויקח הכיס ויוליכהו לביתו. ואבוא אליו יום ראשון ואומר לו: "עשה עמי חסד ותן לי כיסי, שאני חפץ ללכת לדרכי."

ויאמר לי: "מי אתה? לא ראיתיך מעולם, ואיני יודע מה אתה סח, לא מעט ולא הרבה."

כשמעי הדבר הזה, ותקצר נפשי למות. ואלך מר בחמת רוחי, סר וזעף, נואש מממוני. ואבכה ואומר: מה אעשה? ואנה אלך? וממה אחיה? ואשתומם כל היום ההוא וכל הלילה. ואשכים עוד לביתו ואפייסהו ואתחנן אליו ולא יכולתי עמו. ואלך לבית הכנסת בלילה ואומר: "ריבון העולמים! לא באיש הזה האמנתי להפקיד לו ממוני, אלא האמנתי בשמך הגדול שהיה חקוק בתפילין שבראשו; יהי נא חסדך עלי להושיעני ולהצילני מן הצרה הזאת." ואבכה בכי גדול מאד.

ואתנמנם ואראה בחלומי את אליהו זכור לטוב עומד עלי, ויאמר לי: "אל תידהם ואל תתעצב, השכם בבוקר לביתו ואמור לאשתו: אמר בעלך, שתתני לי הכיס, שנתן לך ערב שבת וציווך להחביאו; וזה לך האות, שאכלתם חמץ בפסח ולא התעניתם ביום הכיפורים."

ואיקץ ואשכים בבוקר ואעשה כדבריו. וכשמוע האשה זאת, מיהרה לתת לי ממוני. ואלך לדרכי שמח וטוב לב, ואתמה על כל מעשה האיש הזה ועל מעשיו המשונים.

ויהי אחר כך, ויבוא האיש לאשתו. ותגד לו: "בא אלי האיש ויאמר לי: תני הכיס באות כך וכך. נתתי לו והלך."

ויאמר: "לא שלחתיו ולא ציויתיו."

ויחר בעיניו שנתגלה קלונם וחרפתם, ויאמר: "אם כן, איפוא לכי ונחזור לדתנו הראשונה."

ויעשו כן, ויצאו מן הכלל, כי היו בראשונה גויים ונתגיירו וישובו לאשר היו בתחילה.

לפיכך הזהירוני רבותינו זכרונם לברכה מאדם חנף, כמנהג הזה שיראה לבני אדם שהוא חסיד וישר, והוא חנף ורשע ליי ולבריות; ויאמרו, שהוא מבלה עולם.

נוסח שלישי

מעשה בעשיר אחה שהיה לו סך עצום ורב. והיה חכם מופלג וחסיד במעשיו. ולעת זקנתו עלה בדעתו לילך וליסע לארץ ישראל. ובנסיעתו בדרך הגיע לעיר אחת, קהילה גדולה מערי הישמעאלי; וראה אחד, ושמו רבי אלכסנדר, שהיה רוב היום בבית הכנסת עוסק בתפילתו ועומד בטלית ותפילין. והיה סבור בדעתו, שהאיש הזה הוא איש כשר ונאמן. והמתין העשיר, עד שסיים תפילתו, ואמר לו: "בבקשה ממך, באשר אני היום בארץ נכריה, והארץ היא משובשת בגייסות, ומתיירא אני ליסע עם הממון שלי מחמת אחריות הדרך: קח מאתי הממון עם האוצר, כלי כסף וכלי זהב תחת ידך, עד בואי אליך; כי בדעתי ליסע בעצמי להכין לי איזה בית לישב בארץ ישראל."

השיב רבי אלכסנדר: "טוב הדבר, תן לי ממונך עם הארגז, ואני אציג הממון שלך בתוך החדר, אשר אוצרותי שם, ואתה לך לשלום לארץ הקדושה!"

והבטיח לו, כשיחזור, אזי יתן לו הפיקדון במלואו. וכן עשה העשיר הזה ונתן לו הארגז עם המעות וכלים מכלים שונים לפיקדון.

הלך העשיר עם אשתו לשלום לארץ ישראל ובחר לישב לו בקריה קדושה חברון; וחזר בעצמו אחר הממון והפיקדון שלו. וכאשר ביקש העשיר פקדונו מהאיש רבי אלכסנדר המתפלל בתפילין וטלית, אז כיחש לו ואמר: "לא ידעתיך, ומעולם לא ראיתיך."

ויחרד העשיר מאד ונפל על פניו ויבך ויתחנן לו.

והאיש אטם אזנו ממנו והעז פניו כנגדו וקילל אותו ואמר, שמעולם לא לקח ממנו שום פיקדון. והלך האיש ממנו בפחי נפש: והלן לבית הכנסת ונשא לבו אל השמים ואמר: "ריבונו של עולם! אתה אדון הכל, עליך יש לי תרעומת, כי סבור הייתי שהוא צדיק גמור, באשר ראיתי אותו מעוטף בטלית ותפילין כחום היום ועומד ומתפלל לפניך בכונה גדולה; ועכשיו אני רואה שהוא עושה הכל ברמאות ואין לבו שלם אתך. לכן דיני לשמים, שתנקום את נקמתי ממנו, כדי שידעו הכל ידך הגדולה והגיבורה. כי אין לי שום תרעומות על שום בריה, כי אם עליך!" ובכה בלב נשבר ומר.

ומיד נגלה אליו אליהו הנביא ואמר לו: "אל תירא, לך אצל אשתו ואמור לה סימן, שאכל זה הפסח הוא ואשתו חמץ; וגם סימן שני אמור לה בשביל בעלה, גם ביום הכיפורים אכל בהשכמה, קודם שהלך לבית הכנסת."

וכשהלך בעלה רבי אלכסנדר לבית הכנסת, הלך אותו האיש העשיר ואמר לה את הסימנים האלה, והחזירה לו הפיקדון; והלך העשיר בשמחה ובטוב לב לדרכו בשלום.

וכשבא רבי אלכסנדר לביתו סיפרה לו אשתו, אין נתן העשיר את הסימנים האלה והיא החזירה לו את הפיקדון.

אמר רבי אלכסנדר, באשר שנתפרסם הדבר, שהוא רשע גמור, הלך והמיר דתו הוא ואשתו. ימח שמם וזכרם!

להלן הנוסח המובא בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ב דף ד טור ג

וקורא את שמע ומתפלל כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה משלם רב אמ' קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל מתניתא רב פליגא עילוי הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיע עונת ק"ש הרי זה פורש למקום טהרה ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל מתניתא מסייעא לרב לא שאדם יקבל עליו מלכו' שמי' תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצות א"ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאי' עובד' הוה בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה וכפר ביה.

להלן הנוסח המובא במדרש אגדה (הוצאת בובר) פרק כ ד"ה ז:

לא תשא את שם וגו'. שלא תנהוג עצמך כאלו חסיד אתה ואין אתה חסיד. ומעשה באדם אחד שנכנס לעיר בערב שבת ולא היה מכיר אדם, והיה לו כיס מלאה פשוטים, וראה גר אחד יושב בבית הכנסת ומתעטף בציצית והיו תפילין קשורין בראשו, וראהו אותו האדם והיה סבור כאלו אדם גדול [הוא], לפי שראה מצות הללו, ופקד לו את כיסו, לאחר השבת ביקש ממנו, אמר לו לא היו דברים מעולם התחיל להצטער ואמר רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שלא מסרתי לו המעות שלי בפקדון, אלא שראיתי בו המצות הללו, בלילה בא אליהו הנביא אליו בחלום ואמר לו למחר לך אצל אשתו ותאמר לה תן לי כיסי, ואם אמרה לך באיזה סימן אמור לה בסימן שאכלה היא ובעלה בליל ראשון של פסח חמץ, ובליל יום הכיפורים בשר חזיר, למחר השכים זה האיש לפני אשתו של גזלן, ומסר לה הסימנים הללו, ונתנה לו הכיס, בא הגזלן אצל אשתו שאל לה את הכיס, אמרה לו בא בעל הכיס ונטל את הכיס, וכך וכך מסר לי סימנים, אמר לה אחר שנתפרסם הדבר נחזור למעשינו הרעים, וכן עונשן של עושי כך:

ג (קג-קה). א: מד' אגדה, שמות, כ, ב (ירושלמי, ברכות, ב, דף ד, ג); פסיקתא רבתי, סי' כב, 111; ס' הליקוטים ה, 120; אחיהו הנביא, 17. ב: חיבור יפה, 25; ליקוטי המעשים; ס' המעשיות (בגדד), סי' קה, 75-74. ג: קב הישר, סי' נב, 69; עושה פלא ג, 36. – גסטר, סי' קכג; הלר, 327 (סי' 11); ב"י ב, 245-239, 356-355, 368. (=סי' 115).