נוסח ראשון

וזו היא שאלה, ששאל קיסר את רבי יהושע בן קרחה. אמר לו: ‏"כתיב באלהיכם: 'כי כל דרכיו משפט' [דברעם לב, ד]. והיכן הוא המשפט של אלהיכם? חירשים, אילמים, סומים וחיגרים שיוצאים ממעי אמם קודם שייודעו מעשיהם, אם טובים ואם רעים הם – זהו משפטו של אלהיכם?"

אמר לו: "כבר גלויים לפני הקדוש ברוך הוא מעשיו של אדם קודם שעלה במחשבה להיבראות, אם טובים ואם רעים הם, שנאמר: 'הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, ידע מה בחשוכא'." [דניאל ב, כב]

אמר לו: "ואין תשובה לפניו? יעשה תשובה ויפתח עיניו!"

אמר לו: "אם רצונך שאודיעך סוף דבר זה, תן לי אלף דינרים ושני עדים נאמנים מאצלך."

מיד נתן לו אלו דינרים ושני עדים נאמנים מאצלו.

הלך לו רבי יהושע אצל סומא אחד, שהיה סומא ממעי אמו; אמר לו לאותו סומא: "הקיסר גזר עלי להרוג אותי, ויש לי אלף דינרים ואיני יודע מה אעשה בהם, לכן אלו דינרים הללו יהיו אצלך; אם יהרוג הקיסר אותי, שלך הם ואם לא יהרוג הקיסר אותי, תחזיר לי אותם אלו דינרים."

אמר לו הסומא: "‏הן, לו יהי כדבריך שלא יהרגוך ואחזיר לך אלו דינרים הללו."

המתין לו שלושה חדשים ואחר כך בא אצל אותו הסומא עם אותם עדים נאמנים ואמר לו: "תן לי הדינרים."

אמר לו: "מה טיבם?"

אמר לו: "אלו הדינרים שהפקדתי אצלך."

אמר לו: "לא היו דברים מעולם!"

הביאו לפני הקיסר והעמיד עדים נאמנים והעירו בפניו; הכחיש הסומא גם את העדים ואמר: "לא היו דברים מעולם!"

בא אדם אחד ואמר לו בינו לבינו בפיו: אוי לו לאותו האיש, אני ראיתי את אשתו, שהיא משחקת עם אדם אחד ואמרה לו: עכשיו יהרגו את בעלי הסומא ואני ואתה נאכל את הדינרים!

מיד הביא הסומא את הדינרים והניחם לפני הקיסר.

אמר לו רבי יהושע: "ריקה, אלמלא לא העדתי בך כבר, היית גונב אותם!"

ואמר לו רבי יהושע לקיסר: "נאמן הוא אלהינו שעשאו סומא ממעי אמו, ואתה מהרהר אחריו, אמת הכתוב בו: 'כי כל דרכיו משפט'!"

באותה שעה העטיר הקיסר את רבי יהושע בכל מרגליות טובות ואמר: "אשרי אלהיכם ואשרי עמו ואשרי מי שיזכה להתעפר תחת כפות רגליכם!"

נוסח שני

כבר הקשה פסוק זה מלך אחד מן אומות העולם, ויאמר לרבי יהושע בן חנניה: "הלא כתוב בתורתכם: 'כי כל דרכיו משפט'. ואיך משפטיו צדיקים ודרכיו משפט, והננו רואים בעינינו, שהוא מזיק למי שאין לו חטא ואשם? שהוא בורא קצת בני אדם במומים, בם עיור ופיסח או חירש או אילם, ואין בידם עוון. הלא זו עוולה!"

ויאמר לו רבי יהושע: "אמנם הטובים בהם הזיקם להרבות שכרם ופעלם לעולם הבא; והכופרים בהם לדעתו רוע פעלם ובחרם בדרך הרעה ולא בטובה ובכפרנות בלי אמונה, ועל כן הזיקם טרם היבראם. ואם רצונך, אדוני, אבחין לך זה הדבר שאני אומר; תן לי אלו דינרים ושלח עמי שני אנשים נאמנים שתאמין בהם."

ויתן לו המלך מה ששאל. וילכו עמו האנשים והדינרים בידו. עד שפגעו אדם אחד עיור מבטן אמו. ויאמר לו רבי יהושע: ‏"דע, שציוה המלך להרגני, והנה אלו הדינרים והם אלו שיהיו אצלך בפקדון; ואם אינצל מידו, תחזירם לי, ואם יארע לי שום דבר, יהיו שלך במתנה."

וישלח העיור ידו ויקח הדינרים מידו. והאנשים הנאמנים ראו את המעשה והלכו לדרכם. גם העיור הלך לדרכו.

ויהי לתקופת הימים, ויבוא רבי יהושע אל האיש העיור ויאמר לו: "בחסדך, תן לי הממון שהפקדתי אצלך, כי הקדוש ברוך הוא הושיעני והצילני מיד המלך; ואני אתן שכרך בעבור טרחך ומשאך."

ויען האיש העיור: "בחיי אני, איני מכיר לך, ממה שתאמר לי, לא מעט ולא הרבה, ולא היו דברים מעולם, ולא הפקדת אצלי כלום, ואני איני ראוי לפקדון!"

ויאמר לו רבי יהושע: "אם כן איפוא לך עמי למלך לשפוט ביני ובינך!"

וילכו שניהם ויבואו עד לפני שער המלך. וישאל רשות לבוא. ויתנו לו רשות; ויבואו שניהם לפני המלך וביקש ממנו הדינרים.

ואמר העיור: "לא ידעתי."

ויאמר לו המלך לרבי יהושע: "הבא ראיה על דבריך!"

ויבא את שני האנשים הנאמנים ויעידו על העיור שקיבל אלו דינרים מן רבי יהושע.

ויען האיש העיור אל המלך: "אדוני, אין זה אמת לעולם, ומעולם לא נתן לי כלום!"

ויצו המלך לתלותו.

ויהי הם הולכים בדרך לתלותו, והנה איש אחד בא ויאמר לו באזניו: "אני שמעתי את אשתך מספרת עם פלוני ומשחקת עמו ואומרת לו: המתן, עד שימות בעלי העיור, ואינשא לך לאשה ונאכל האלו דינרים יחדיו אני ואתה!"

כשמוע האיש העיור את דבריו, ויקרא בקול גדול לאמור: "הורידוני ואלכה ואביא את הדינרים!"

ויתירוהו וילך ויבא את הדינרים.

ויאמר לו רבי יהושע: "כל זאת עשית לי, ואני נתתי המעות בשני עדים צדיקים; כל שכן מה היית עושה, אם הייתי נותנם בלא עדים? אבל בלא ספק, שיוצרך על יושר ואמת יצרך עיור וצדק בך על רוע מעשיך!"

ויען המלך לרבי יהושע ויאמר לו: "אמת ויציב ונכון וקיים, כי אלהיכם צדיק במשפטיו וישר במידותיו, ואין לפניו עוולה, ואחד הוא ואין שני לו!"

להלן הנוסח המופיע בסדר אליהו זוטא (איש שלום) פרשה כג (כולל ההקדמה לסיפור):

אמרו לו תלמידיו לרבי אליעזר, רבינו אמור לנו היאך נעשה תשובה ונחיה, מיד פתח ואמר, יענך ה' ביום צרה (תהלים כ' ב'), זו היא שנאמר ברוה"ק על ידי שלמה בן דוד מלך ישראל, דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו (שיר השירים ה, ד), כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה, לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל, אמר' לפניו, רבש"ע אלמלא רחמיך וחסדיך הרבים שאתה מרחם עלי וידיך פרושות תחת כנפי החיות ומקבל אותי בתשובה שלימה אין לי כח לעמוד לפני מדת הדין, שמדת הדין מתגברת ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו, רבש"ע כתיב בתורה האל הגדול הגבור והנורא (דברים י' י"ז) הגדול, שגדולתך על כל מעשה בראשית, הגבור, שאתה מתגבר להפרע מעוברי רצונך, והנורא, שהכל יריאין מדינך שהוא אמת, ואם אתה נושא להם פנים לישראל לא יהיה חילול השם בדבר הזה, אמר לה אל תהרהרי אחר כנסת ישראל, שכל מעשה בראשית לא נבראו אלא בזכותם, שנאמר אם לא בריתי וגו' (ירמיה ל"ג כ"ה), ואין ברית אלא מילה שישראל עוסקין (בה) [בתורה ובה] שנאמר והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם (בראשית י"ז י"ז), אמרה לפניו רבש"ע מקרא ראשון בתורה הוא אמור, אמר לה אף תורה לא ניתנה אלא לישראל, שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים (ישעיה כ"ח ט') למי יורה דעה ולמי יבין שמועה לגמולי מחלב ולעתיקי משדים, ויש להם זכות ומקפת אותם כחול הים ואת אומרת אני נושא להם פנים, כבר נשאו לי הם ואבותם פנים, שבטלו כל ע"ז שבעולם וקידשו את שמי בעולם. ד"א אם את אומרת אני נושא להם פנים, כבר נשאו לי הם פנים בסיני, שקבלו את תורתי בלבב שלם ולא באו עלי בערמה כאומות העולם כי אם באמת, ואת אומרת אני נושא להם פנים, כבר נשאו לי הם פנים, בשעה שיצאו ממצרים טענו את המצות ועומדין אגודות אגודות ועוסקין בתורה, ונותנין שכר ומלמדין את בניהם תורה ואת אומרת יש לפני חילול השם בדבר הזה, אמרה לפניו, רבש"ע כתוב בתורה אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד (דברים י' י"ז) ואומר כי כל דרכיו משפט (שם /דברים/ ל"ב ד').

וזו היא שאלה ששאל קיסר את ר' יהושע בן קרחה, אמר לו, כתיב באלהיכם (אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד) כי כל דרכיו משפט. להיכן הוא משפט של אלהיכם, חרשין אלמין סומין וחגרין שיוצאים ממעי אמן קודם שיודעו מעשיהם אם טובים ואם רעים הן, זהו משפטו של אלהיכם, אמר לו, כבר גלוים לו מעשיו של אדם קודם שעלה במחשבה להבראות אם טובים ואם רעים הן, שנאמר הוא גלי עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכה (דניאל ב' כ"ב), אמר לו ואין תשובה לפניו, יעשה תשובה ויפתח עיניו, אמר לו רצונך שאודיעך סוף דבר זה, תן לי אלף דינר ושני עדים נאמנים מאצלך, נתן לו אלף דינר ושני עדים נאמנים מאצלו, הלך לו אצל סומא אחד שהיה סומא ממעי אמו, אמר לו, קיסר גזר עליו להריגה ואלף דינר הללו]יהיו אצלך, אם הורג הרג ואם לאו נסמכתי על אלף דינר הללו, אמר לו הן, המתין לו ג' חדשים, בא אצלו אמר לו תן לי הדינרים, אמר לו מה טיבו, אמר לו דינרים שהפקדתי אצלך, אמר לו לא היו דברים מעולם, הביאו לפני הקיסר והעמידו עדים נאמנים והעידו בפניו ואמר לא היו דברים מעולם, בא אדם אחד וא"ל בינו לבינו בפניו, אוי לו לאותו האיש אני ראיתי את אשתו שהיא משחקת עם אדם אחד ואמרה לו, עכשו יהרגו את הסומא ואני ואתה נאכל את הדינרים, מיד הביא את הדינרים והניחם לפני הקיסר, אמר לו, ריקה אלמלא לא הודעתי אותך כך היית גונב אותם, נאמן הוא שעשאו סומא ממעי אמו ואתה מהרהר אחריו, אמת הכתוב בו כי כל דרכיו משפט, באותה שעה העטיר הקיסר את רבי יהושע בכל מרגליות טובות, ואמר אשרי אלהיכם ואשרי עמו ואשרי מי שיזכה לעפר כפות רגליכם, לכך נאמר דודי שלח ידו מן החור.

ג (קא-קג). א: נספחים לסדר אליהו זוטא, 42-41 (תנא דבי אליהו זוטא, סי' כג); נפלאים מעשיך, 63. – ב: חיבור יפה, 4; בית המדרש ה, 133-132; אוצר מדרשים ב, 322; עושה פלא ג, 59-58; ילקוט סיפורים א, 36. – גסטר, סי' תז; הלר, 325 (סי' 2); ש"א, 187 (סי/ 1). ב"י ב, 212-208, 321-320, 353, 361, 367. (=סי' 94). – צפונות, קצה ("הרב והמלך").