מעשה בחסיד אחה שאבדה מטרונא אחת קופסא מלאה דינרין; מצאה אותו חסיד.

כיון שהביאה, אמרו לה: "אינו יודע מה היא, לפיכך הביאה לך."

אמרה להם: "קיטמא כולה דהבא מלבר [פי' הזהב עובר את פי הכלי], ואתם אומרים: אינו יודע מה היא!"

אמרה לו: "תהא אומתיה חסיראה לך!" [פי' לא ירבו כמותך בישראל]

אמרו לה: "הוא מחזיר אבידתך ואת מקללת אותו?!"

אמרה להם: "אילו עוד הוה באומתיה כוותיה, אנן לא הוינן בעלמא." [פי' אילו עוד היה באומתו כמותו, אנחנו לא היינו בעולם].

וגזרה עליו, שיהא נכנס ויוצא שלא ברשות. ונמצאו בני אדם עסוקים בהדי סימפוניא [קשר]; ופינה אותם משם אותו חסיד.

וכשמת, קראו עליו בני דורו: 'הושיעה יי, כי גמר חסיד, כי פסו אמונים מבני אדם! [תהלים יב, ב]

להלן הנוסח מתוך מדרש תהלים (נוסח בובר) פרק יב (אני מביא כאן את הפרק כולו):

למנצח על השמינית [מזמור לדוד] הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם. זהו שאמר הכתוב אבד חסיד מן הארץ (מיכה ז ב), אדרינוס שחיק עצמות שאל באיזה זכות אומה זו עמדה, אמרו לו יש בהם חסידים, ויש בהם צדיקים שעמלים בתורה ועוסקין במצות, מיד גזר והטיל מזה גמסאות על הארץ, כיון שנתנו עליהם העול הזה, חדלו מלעסוק בתורה, ועל זה אמר דוד הושיעה ה' כי גמר חסיד.

מעשה בחסיד אחד שאבדה מטרונא אחת קופסא מליאה דינרין, מצאה אותו חסיד, כיון שהביאה אמרו לה אינו יודע מה היא לפיכך הביאה לך, אמרה להן קיטמא כולה דהבא מלבר, ואתם אומרים אינו יודע מה היא, אמרה ליה תהא אומתיה מסיראה לך, אמרו לה הוא מחזיר אבדתך ואת מקללת אותו, אמרה להן אילו עוד הוה באומתיה כוותיה, אנן לא הוינא בעלמא, וגזרה עליו שיהא נכנס ויוצא שלא ברשות, ונמצאו בני אדם עסוקין בהדי סימפוניא, ופינה אותם משם אותו חסיד, וכשמת קראו עליו דורו הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם, אמר ר' פנחס מבני אדם פסו, אבל מן המלאכים לא פסו, ובמה הן בני אדם עסוקין, שוא ידברו איש אל רעהו.

מעשה בעיר אחת שלא היתה בה מלח, והיה בה חבורה של חמרים, אומרים הולכים אנו למקום פלוני ומביאין מלח, ומוכרין עד שלא יבואו אחרים, והיה להם ראש לחבורה, אמרו לו נלך למקום פלוני, אמר להן יש לי לחרוש למחר, אלא המתינו עד שאחרוש, ואחר כך נלך, אמרו לו הן, מה עשה, אמר לאשתו סימן זה בידך, אם אומר לך הביאי לי את העול, את תני לי את האוכף, אם אומר לך תני לי את הקנקן, את תני לי את השק, מה עשה, נתן את השק על גבי החמור והלך לו, ואותן חביריו ישנו עד הבקר, עמדו בבקר וקראו לה, אמרו להן שכנים מי אתם מבקשים, פלוני כבר הלך לו מאמש, והלכו להם בבקר ומצאוהו חזור בדרך, אמרו לו למה עשית כך, אמר להם אי אתם יודעים למה, אלמלא הלכנו כלנו מיד היה נופל בזול, עכשיו אני הבאתי, עד שאתם באים שלי מכור, וכשתבואו אתם תמכרו ביפה, לכך נאמר שוא ידברו, אם אין אתה עושה את העול אוכף ואת הקנקן שק, אי אתה יכול לעמוד.

מעשה בר' יונתן שהיו עדשים מצפצפין, והיה לו קרוב בעיר אחת וירד אצלו, אמר ליה ר' יונתן עדשים אני מבקש, יש מהם בעיר, אמר לו מכמה, אמר לו מכך וכך, וכל זמן שתבא אני נוטל לך, לימים הלך ר' יונתן בעיר לבית קרובו שאל עליו, אמרה לו אשתו בשדה הוא, המתין לו ולא בא, שאל לאחד מבני העיר יש כאן עדשים, אמר לו לאו, רצונך בחטים, אמר להם עדשים אני רוצה, אמרו לו אין כאן, נוטל מכך וכך, והרבה עליו את הדמים יותר ממה שאמר לו קרובו ונטל הימנו, בא קרובו מן השדה, אמר ליה ר' יונתן ולא אמרת לי שכך וכך העדשים, הרי הוסיפו עלי יותר ממה שאמרת לי, אמר ליה שמא עדשים אמרת להם, אמר ליה אלו אמרת להם חטים אני מבקש, היו אומרים לך רצונך בעדשים, ועכשיו שאמרת להם עדשים אני מבקש, אמרו לך רצונך בחטים, לכך נאמר שוא ידברו איש אל רעהו שפת חלקות. ר' חייא צפוראה אזיל למיזבן חטים מסורא, אמר ליה יונתן כד תהוי בעי חטין, הוי אומר שעורים אני מבקש, וכד תהוי בעי שעורין, הוי אומר חטין אני מבקש, ולא יסקון לך תרעא, הוי אומר שוא ידברו איש אל רעהו. שפת חלקות. שמחליקין בשפתותיהם. בלב ולב ידברו. אחד בפה ואחד בלב.

ג (ק). מד' תהלים, יב, א; ילקוט סיפורים ב, 55. ב"י ב, 69, 339.