מעשה בתלמיד אחד שהרג את נפשו מפני חשד שחשדו אותו. פעם אחת נכנס לבית הכסא והניח תפיליו בחורים הסמוכים לרשות הרבים. ובאה זונה אחת ונטלתם. והלכה לבית המדרש ואמרה להם: "ראו מה נתן לי פלוני באתנני."

כשנודע הדבר לתלמיד, עלה לראש הגג ונפל ומת.

באותה שעה אמרו חכמינו זכרונם לברכה: אסור לאדם לילך ארבע אמות בלא תפילין עמו, ולא יניחם בחורים הסמוכים לרשות הרבים או לבית הכסא.

והחשוד בדבר שאין בו, שכרו הרבה מאד, כאשר אמר רבי יוסי: "יהא חלקי עם מי שחושדים אותו בדבר שאין בו."

(ג, פא). חיבור יפה, 28 (בבלי, ברכות, דף כג, א).