נוסח ראשון

אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, על התלמיד שטעה בעניין זה, וכמעט היה יוצא מתחת כנפי השכינה, עד שגלה הקדוש ברוך הוא את אזנו והודיעו סוף הדבר ושביל היושר. וזהו שאמרו:

היו שני תלמידי חכמים וחסידים כל ימיהם בתפילה ותלמוד תורה ובאכילה ושתיה, ולא היו נפרדים זה מזה. עד שנפטר אחד מהם, ולא נכנסו בני אדם לספוד עליו ולקברו ולא לכבדו כראוי לו. והיתה סיבת הדבר, שמת באותו היום בן שר העיר, וסגרו החנויות וביטלו השוָקים ונתעסקו הכל בקבר של אותו רשע מפחד אביו. ונשארה מיטת החסיד יחידה, ולא נכנס לשם איש. וכשראה כן חברו, כבד עליו הדבר, וחרה לו עד מוות; ונשחת שכלו ודעתו ונבהל, וביעתתו רוח רעה, ואמר: "אין שכר לאדם על מעשיו!"

ויישאר נבוך ונלבב בתורה.

עד שאמרו לו בחלום: "אל תכעס בדין יוצרך ואל תתמה על מידותיו, כי בצדק וביושר הם! ודע, שהתלמיד חברך עשה חטא קטן, ושילם לו יוצרו חטאתו במותו בעולם הזה, כדי שיהיה זך ונקי בעולם הבא מכל חטא ועוון ואשמה. ובן שר העיר עשה מצוה אחת, ושילם לו תגמול; בעולם הזה כל הכבוד אשר ראה אביו, כדי להאבידו מן העולם הבא, שילך עירום ועריה מכל המצוות ויהיה חייב גמור לירוש גיהנום עד סוף כל הדורות."

ויען החסיד ויאמר: "אדוני, מה היה החטא שחטא חברי והמצוה שעשה בן שר העיר?"

ויאמר לו: "אמנם חברך לא חטא חטא גדול מעולם, חס ושלום, אלא קטן, ומה הוא? שהקדים הנחת תפיליו: שהניח של ראש תחילה, ואחר כן של יד, ולא היה ראוי לעשות כך, וזו היא חטאתו. אבל בן שר העיר לא עשה כל ימי חייו חוץ ממצווה אחת, ולא חשב לעשותה אלא נזדמנה לו, ולא רצה הקדוש ברוך הוא לקפח שכרו. ומה היא? ויהי היום ויעש בן שר העיר סעודה גדולה לשרי המלך והפרתמים, ולא נתכן לשרים לסעוד אצלו. ויאמר: 'מאחר שלא סעדו השרים סעודתי, יביאו לי עניי העיר ויאכלוה ולא אפסיד אותה!' וייקראו אליו העניים ויאכלו הסעודה. ועל כן שולם לו גמולו בעולם הזה, כל הכבוד אשר ראית."

ויהי אחרי כן, ויישן החסיד, וירא בחלום את החסיד חברו הנפטר הולך בפרדסים ובגנות עלי נהר בין עצי הגן ובין נרדים; וראה לצד אחד בן השר בהפך מזה, ותארו משונה, והוא הולך כמו צמא מבקש מים ואינו מוצא. וייקץ החסיד וישמח לבו ויגל כבודו; וסרה מעליו רוח הרעה ונס ממנו יגון ואנחה.

נוסח שני

מעשה במוכס אחד ישראל רשע אחד שמת, ובו ביום מת אדם גדול בעיר. ובאו כל בני העיר ונתעסקו במיטתו. וקרובי אותו מוכס הוציאו גם את מיטת המוכס אחריו. וקפצו עליהם אויבים, והניחו המיטות וברחו. והיה שם תלמיד אחד שישב לו עם מיטת רבו. לאחר זמן חזרו גדולי העיר לקבור את החכם, ונתחלפה להם מיטתו בשל המוכס. והיה אותו תלמיד צועק ולא הועיל; וקרובי המוכס קברו את החכם.

ונצטער בה אותו תלמיד מאד, מה חטא גרם ליקבר זה בבזיון, ומה זכה אותו רשע ליקבר בכבוד גדול כזה?

נראה לו רבו בחלום ואמר לו: "אל תצטער! בוא ואראך בכבודי בגן עדן בכבוד גדול, ובוא ואראך אותו האיש בגיהנום, וציר של פתח גיהנום סובב באזניו. אבל פעם אחת שמעתי בגנות תלמידי חכמים ולא מחיתי, ולכך נענשתי, וזה פעם אחת הכין סעודה לשר העיר, ולא בא שר העיר, וחילקה לעניים; וזה היה שכרו."

נוסח שלישי

הצדיקים שעשו עבירות קלות, אין נפרעין מהן לעולם הבא אלא בעולם הזה.

כי הא מעשה, שמתו בעיר אחת צדיק ורשע ביום אחד ובשעה אחת. הלכו כל הקהל לעשות לרשע כל צרכו ולעסוק בקבורתו; ולצדיק לא בא איש. היה לו חתנו ובכה בכי גדול על אשר לא בא איש לקבור לחמיו. ונפלה עליו שינה ויישן.

בא אליהו זכור לטוב ואמר לו: "למה אתה בוכה?"

אמר לו: "על שבאו כל הקהל אל אותו רשע וכיבדוהו, ואל חמי שהיה צדיק גמור ועסק בתורה יומם ולילה לא השגיח עליו איש."

אמר לו אליהו: "לך עמי!" והלך עמו והביאו לפני גיהנום. והראה לו נשמה אחת שצועקת: "מים, מים!" והמים אצלה, ואינה רשאה ליהנות מהם.

אמר לו אליהו זכור לטוב: "זוהי נשמתו של אותו רשע שעשו לו כל הכבוד הזה בעולם הזה."

ואחר כך הוליכו לגן עדן. וראה שמלאכי השרת מתקנין כסאו [של אותו צדיק] ואמרו: "נגמול חסד לפלוני הצדיק שיבוא!"

אמר לו הבחור: "מה זכה הרשע שנעשה לו כל הכבוד הזה? ‏מפני מה נענש חמי שהיה צדיק גמור שלא גמלו לו חסד?"

אמר לו אליהו: "אותו רשע מעולם לא עשה אלא מצווה אחת, והיה מוכס ולוקח המכס מן העמים. פעם אחת לקח צנון למכס, ונפל צנון אחד, והלך אחריו עני אחד ולקח הצנון; והיה רואה ועשה כלא היה רואה, וידע ושתק, ואותו עני היה מתפרנס מן הצנון וחיה את נפשו. לכך זכה לאותו הכבוד, כדי להורידו לגיהנום, ונטל שכרו בעולם הזה. אבל חמיך היה צדיק גמור. מעולם לא עשה אלא עוון אחד. פעם בא אצלו תלמיד חכם, ואשתו מליזה עליו, והוא שמע ושתק. לכך נענש, והקדוש ברוך הוא פרע ממנו מעט עוון שעשה בעולם הזה, כדי שיהא שלם לעולם הבא."

ואליהו הלך לדרכו. והבחור הקיץ משנתו וראה כל הקהל בביתו שגמלו חסד לחמיו והלכו עמו לקברו בכבוד גדול.

(ג, פא-פג), א: חיבור יפה, 4-3 (ירושלמי, חגיגה, ב, דף עז, ד; סנהדרין, ו, דף עז, ג, ועוד); בית המדרש א, 89; אוצר מדרשים ב, 322-321; מעריך, 121 – ב: רש"י, בנהדרין דף מד, ב;מנורת המאור, 25; ערוך השלם, ב, 145. – ג: תוספתא עתיקתא, ה, 72-71. – גסטר, סי' רלב; מעשה-בוך (גסטר), סי' 88. הלר, 325 (סי' 1). ש"א 61-59. ב"י ב, 147-140; 304, 317 (6), 322; 347-346, 360-359, 361. (= סי' 137). – צפונות, קפו.