מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה ובאה לפני רבי יוסי בן חלפתא; אמרה לו: "רבי, זקנתי יותר מדאי, ומעכשיו חיים של ניוול הם, שאיני טועמת לא מאכל ולא משקה; ואני מבקשת להיפטר מן העולם."

אמר לה: "מה מצוָה אַת למודה לעשות כל יום?"

אמרה לו: "למודה אני, אפילו יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום."

אמר לה: "מנעי עצמך מבית הכנסת שלושה ימים זה אחר זה."

הלכה ועשתה כן וביום השלישי חלתה ומתה.

לכך אמר שלמה: 'אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום!' ומה כתוב אחריו: 'כי מוצאי מצא חיים' [משלי ח, לד-לה].

(ג, עט). ילקוט שמעוני, דברים, ס'' תתעא, ועוד; ילקוט סיפורים ב, 80. – באר יהודה א, 171-170, 373.