א

ויהי לתקופת השנה ויסעו בני יעקב משכם וישובו ויבואו חברונה אל יצחק אביהם, וישבו שם. אך צאנם ובקרם וכל אשר להם רועים בשכם יום יום, כי מרעה טוב ושמן היה בשכם בימים ההם.

וישב יעקב ובניו וכל ביתם בעמק חברון.

ויהי בימים ההם, בשנה ההיא, שנת מאה שנה ושש שנים לחיי יעקב, בשנה העשירית לבוא יעקב מפדן-ארם, ותמת לאה אשת יעקב בשנה ההיא, בת אחת וחמשים שנה במותה בחברון. ויקברו אותה יעקב ובניה במערת שדה המכפלה אשר בחברון אשר קנה אברהם מאת בני חת לאחוזת קבר.

ובני יעקב ישבו עם אביהם בעמק חברון וידעו כל יושבי הארץ את גבורתם ויהי שמעם בכל הארץ. ויוסף בן יעקב ובנימין אחיו, בני רחל אשת יעקב, עודם קטנים בימים ההם, ולא יצאו את אחיהם במלחמותם בכל ערי האמורי. וירא יוסף את גבורת אחיו וגדולתם, וישבח אותם ויהללם, אך גידל את נפשו עליהם ויתנשא בנפשו אליהם. וגם יעקב אביו אהב אותו מכל בניו, כי בן זקונים הוא לו, ויעש לו כתונת פסים באהבתו אותו. וירא יוסף כי אותו אהב אביו מכל אחיו, ויוסף עוד ויתנשא יוסף על אחיו ויבא לאביו דיבה רעה עליהם. ויראו בני יעקב את כל מעשה יוסף אחיהם אתם, וכי אהב אותו אביהם מכולם, וישנאו אותי ולא יכלו דברו לשלום כל הימים.

ויהי יוסף בן שבע. עשרה שנה והוא עודנו גִדל את נפשו על אחיו ויאמר להתנשא עליהם. בעת ההיא חלם חלום, ויבוא ‏אל אחיו ויגד להם את חלומו. ויאמר אליהם: "חלום חלמתי והנה כולנו מאלמים אלומות בשדה, ותקם אלומתי ותתיצב בארץ, ויסבבוה אלומותיכם וישתחוו לה."

ויענו אותו אחיו ויאמרו לו: "מה החלום הזה אשר חלמת, התאמר בלבבך למלוך או למשול עלינו?"

ויבוא עוד ויגד הדבר ליעקב אביו, וינשק יעקב את יוסף בשמעו את הדברים מפיו ויברך יעקב את יוסף. ויראו בני יעקב כי ברך אביהם את יוסף וינשק אותו ויאהבהו מאד, ויקנאו בו מאד וישנאו אותו עוד.

ויהי אחרי כן ויחלום עוד יוסף חלום אחר, ויספר את החלום לאביו לעיני אחיו. ויאמר יוסף אל אביו ואל אחיו: "הנה חלמתי חלום עוד, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי."

וישמע אביו את דברי יוסף ואת חלומו, וירא כי אחיו שונאים את יוסף בדבר הזה. ויגער יעקב ביוסף לפני אחיו על הדבר הזה לאמר: "מה החלום הזה אשר חלמת, ותגדל את נפשך על אחיך הגדולים ממך. התחשוב בלבבך אשר בוא נבוא אני ואמך ואחד עשר אחיך להשתחוות אליך, כי תדבר כדברים האלה?"

ויקנאו בו אחיו על כל דבריו וחלומותיו, ויוסיפו עוד שנוא אותו. ויעקב שמר את החלומות בלבו.

ב

ויהי היום וילכו בני יעקב לרעות צאן אביהם בשכם, כי עודם רועים בשכם בימים ההם. ויהי בהיות בני יעקב רועים בשכמה ביום ההוא, ויתמהמהו, ויעבור עת האסף כל המקנה ולא באו. וירא יעקב כי התמהמהו בניו בשכם, ויאמר יעקב בלבו, פן יקומו עליהם אנשי שכם להלחם בם, על כן התאחר בואם היום הזה.

ויקרא יעקב אל יוסף בנו ויצווהו לאמר: "הלא אחיך רועים בשכם היום, והנה לא באו עד עתה, לך נא

וראה איפה הם והשיבני דבר את שלום אחיך ואת שלום הצאן."

וישלח יעקב את יוסף בנו מעמק חברון, ויבוא יוסף אל אחיו שכמה ולא מצאם.

וילך יוסף בשדה אשר אצל שכם לראות אנה פנו אחיו, וילך ויתעה במדבר ולא ידע אנה ילך. וימצאהו מלאך יי תועה בדרך בשדה, ויאמר אליו: "יוסף יוסף, אנה תלך ומה תבקש?"

ויאמר יוסף אל מלאך יי: "את אחי אנכי ‏מבקש, הלא שמעת איפה הם רועים?"

ויאמר מלאך יי אל יוסף: "ראיתי את אחיך רועים פה, ושמעתי אומרים הם ללכת להם לרעות בדותן."

וישמע יוסף בקול מלאך יי וילך דותינה אל אחיו. וימצאם בדותן רועים הצאן.

ג

ויבוא יוסף אל אחיו, ובטרם יקרב לפניהם ויראוהו אחיו מרחוק ויתיעצו עליו להמיתו.

ויאמר שמעון אל אחיו: "הנה בעל החלומות בא אלינו היום הזה, ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות אשר במדבר הזה, והיה בבקשו אותו אבינו ממנו ואמרנו: חיה רעה אכלתהו."

וישמע ראובן את דברי אחיו על יוסף ויאמר אליהם: "אל תעשו הדבר הזה, ואיך נישא פנינו לפני יעקב אבינו, אך השליכו אותו אל הבור הזה למות שם, ויד אל תשלחו בו לשפוך דמו."

וראובן אמר למען הצילהו מידם להשיבו אל אביו.

ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו וישב לפניהם, ויקומו עליו ויחזיקו בו ויכוהו לארץ ויפשיטוהו מכתנת הפסים אשר עליו, ויקחוהו וישליכו אותו הבורה. הבור ריק אין בו מים, כי אם נחשים ועקרבים. ויירא יוסף מפני הנחשים והעקרבים אשר בבור, ויצעק יוסף בקול גדול, ויסתר יי את הנחשים ואת העקרבים בקירות הבור ולא הרֵיעו ליוסף.

ויקרא יוסף מתוך הבור אל אחיו ויאמר אליהם: "מה עשיתי לכם ומה חטאתי, למה לא תיראו מפני יי בעדי, הלא אנכי עצמכם ובשרכם, ויעקב אביכם אבי הוא, ולמה תעשו לי הדבר הזה היום, ואיך תשאו פניכם לפני יעקב אבי?"

ויהי צועק וקורא אל אחיו מתוך הבור. ויאמר: "יהודה, ראובן, שמעון ולוי, אחי, שאוני ממחשכים אשר שמתם אותי בו וראו היום את פני יי ואת פני יעקב אבי, ואם אני חטאתי לכם, הלא בני אברהם יצחק ויעקב אתם אשר אם ראו יתום עליו ירחמו, ואם רעב יאכילוהו לחם, ואם צמא ישקוהו מים, ואם ערום יכסוהו.

ואיך אתם לא תרחמו על אחיכם, כי עצמכם ובשרכם אני, ואם חטאתי אליכם, הלא תעשו בעבור אבי."

ויוסף מדבר כל הדברים האלה מתוך הבור, ולא שמעו אחיו אליו ולא הטו את אזניהם לכל דברי יוסף, ויהי צועק ובוכה בתוך הבור.

ויאמר יוסף: "מי יתן וידע אבי היום את המעשה אשר עשו לי אחי ואת הדברים אשר דברו אלי היום! וישמעו כל אחיו את צעקתו ואת בכייתו בתור הבור וילכו אחיו ויתרחקו מן הבור למען לא ישמעו את צעקת יוסף ואת בכייתו בבור. וילכו וישבו מנגד הרחק כמטחוי קשת וישבו שם לאכול לחם.

ד

ויהי המה אוכלים ויתיעצו יחד מה לעשות לו, אם להמיתו ‏ואם להשיבו אל אביו. ‏המה מתיעצים וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים ‏באה מרחוק מדרך גלעד הולכים לרדת מצרימה.

ויאמר אליהם יהודה: "מה בצע כי נהרוג אנחנו את אחינו, פן ידרשהו אלהים ממנו. זאת היא העצה היעוצה עליו אשר תעשו לו: והנה אורחת הישמעאלים הזאת הבאה עלינו הולכת דרך מצרים: עתה לכו ונמכרהו אליהם, וידינו אל תהי בו, והם יוליכוהו אל דרכם, ואבד בין אנשי כל הארץ וימות ולא נמיתהו אנחנו בידינו. וייטב הדבר בעיני אחיו ויעשו כדבר יהודה.

‏ויהי הם מדברים בדבר הזה, ובטרם באה נגדם אורחת הישמעאלים, ויעברו מאצלם שבעה אנשים מדינים סוחרים. ויהי בעברם ויצמאו למים, וישאו עיניהם ויראו את הבור אשר יוסף שם, ויראו והנה עליו כל עוף למינהו. וירוצו האנשים המדינים ההם אל הבור לשתות מים, כי חשבו כי מים בו. ויבואו לפני

הבור, וישמעו את קול יוסף צועק ובוכה בבור. וישקיפו אל הבור ויראו והנה נער יפה תואר ויפה מראה מאד.

ויקראו לו ויאמרו לו: "מי אתה ומי הביאך הלום ומי שמך בבור הזה במדבר?"

ויתנו כולם את ידם וישאו את יוסף וימשכו ויעלוהו מן הבור, ויקחוהו וילכו להם לדרכם.

ויעברו מאצל אחיו, ויראו אחיו את יוסף ביד המדינים. ויאמרו אליהם: "למה תעשו את הדבר הזה לקחת את עבדנו מאתנו ותלכו לכם? הלא אנחנו אשר שמנו את הנער הזה בבור, כי מרד בנו, ותבואו אתם ותעלו אותו ותוליכו אותו, ועתה תנו לנו את עבדנו."

ויענו המדינים ויאמרו אל בני יעקב: "הזה הוא עבדכם או הזה ישרת אתכם? אולי אתם כולכם עבדים לו! כי הוא יפה תואר ויפה מראה וטוב רואי מכולכם, ולמה תדברו כולכם אלינו כזבים? ועתה לא נשמע לדבריכם ולא נאזין אליכם, כי אנחנו מצאנו את הנער בבור במדבר ונקחהו ונלך."

‏ויגשו אליהם כל בני יעקב, ויקומו עליהם ויאמרו אליהם: "‏תנו לנו את עבדינו, ולמה תמותו כולכם לפי חרב?"

ויצעקו עליהם המדינים, וישליפו כולם את חרבותיהם, ויגשו להלחם בבני יעקב. והנה שמעון קם ממושבו עליהם, וידלג בארץ, וישלוף את חרבו ויגש אל המדינים, ויצעק צעקה גדולה לפניהם, ותשמע צעקתו למרחוק, ותרעש הארץ מצעקת שמעון. וייראו המדינים מפני שמעון ומקול צעקתו, ויפלו על פניהם ויבהלו מאד.

ויאמר אליהם שמעון: "הלא אנכי שמעון בן יעקב העברי אשר החרבתי את כל עיר שכם לבד ואת ערי האמורי עם אחי. כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף כי אם באו אתכם כל אנשי מדין אחיכם, וגם מלכי כנען אתכם, לא יוכלו להלחם בי. ועתה תנו את הנער אשר לקחתם פן אתן את בשרכם לעוף השמים ולבהמת הארץ."

‏וייראו עוד המדינים מפני שמעון, ויגשו אל בני יעקב בפחד ואימה ובדברי רכה לאמר: "הלא כי אמרתם עבדכם הוא הנער הזה וימרוד בכם, על כן שמתם אותו בבור, ומה תעשו לכם בעבד אשר ימרוד באדוניו? עתה מכרו אותו לנו ונתנה לכם כל אשר תחפצו בו."

ויי חפץ לעשות הדבר הזה לבלתי המית בני יעקב את אחיהם.

ויראו המדינים את יוסף יפה תואר ויפה מראה, ויחמדו אותו בלבם, ויתחזקו לקנות אותו מאת אחיו.

וישמעו בני יעקב אל המדינים וימכרו אליהם את יוסף אחיהם בעשרים כסף. וראובן אחיהם אין אתם.

ה

ויקחו המדינים את יוסף וילכו להם גלעדה. המה הולכים בדרך, וינחמו המדינים על אשר עשו אשר קנו את הנער. וי‏אמרו איש אל רעהו: "מה הדבר הזה אשר עשינו, אשר לקחנו מאת העברים הנער הזה אשר הוא יפה תאר ויפה מראה, אולי כי גנוב גונב זה מארץ העברים, ולמה עשינו את הדבר הזה, והיה אם יבוקש ונמצא בידינו ומתנו בו. והלא אנשים קשים וחזקים כאשר ראיתם היום את גבורת אחד מהם, מכרו אותו אלינו. אולי כי בכוחם ובזרועם הקשה גנבוהו מארצו, על כן מכרו אותו במחיר מעט אשר נתתם להם."

ויהי בדברם הדבר הזה ויראו והנה אורחת הישמעאלים הבאה בתחילה, אשר ראי בני יעקב, הולכת ובאה לקראת המדינים.

ויאמרו המדינים איש אל רעהו: "לכו ונמכור את הנער הזה לאורחת הישמעאלים הבאים לקראתינו, ונקח בו אף את המחיר המעט אשר נתנו בו, ונוצל מרעתו."

ויעשו כן. ויגיעו עד הישמעאלים ההם, וימכרו המדינים את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף אשר נתנו בו לאחיו. וילכו המדינים לדרכם גלעדה, ויקחו הישמעאלים את יוסף וירכיבוהו על הגמלים ויוליכוהו מצרימה.

וישמע יוסף כי הולכים הישמעאלים מצרימה, ויצעק יוסף ויבכה על הדבר הזה, כי התרחק מארץ כנען, מאביו. ויבך יוסף מאד על הגמל אשר רכב עליו.

וירא אותו איש אחד מהם, ויורידהו מעל הגמל, וילך ברגליו. ובכל זאת היה יוסף צועק ובוכה, ויאמר: "אבי, אבי."

ויקם עליו איש אחד מהישמעאלים ההם, ויכה את יוסף על הלחי, ויוסף עוד יוסף לבכות. וילאה יוסף בדרך ולא יכול ללכת ממר נפשו, ויכוהו כולם ויענוהו בדרך ויפחידו אותו למען יחריש מהבכי.

וירא יי את עני יוסף ואת עמלו ויורד יי על האנשים ההם חושך ובהלה, ותיבש יד כל מכהו.

ויאמרו איש אל רעהו: "מה הדבר הזה אשר עשה אלהים לנו בדרך הזאת?"

והם לא ידעו כי בעבור יוסף קרה להם הדבר הזה.

וילכו האנשים בדרך, ויעברו מדרך אפרת אשר עם קבורת רחל. ויגע יוסף עד קבר אמו, וימהר וירץ יוסף אל קבר אמו ויפול על הקבר ויבכה. ויצעק יוסף על קבר אמו ויאמר: "אמי, אמי יולדתני, עורי נא וקומי וראי את בנך איך נמכר לעבד ואין מרחם, קומי וראי בנך והביטי אליו וראי את דמעות עיני הנוזלות על לחיי. אמי, אמי, עורי והקיצה, קומי וראי את בנך ובכי עמו על צרתו, וראי את לב אחי האכזרי. עורי אמי, עורי והקיצי משנתך, עמדי וערכי מלחמותיך נגד אחי, ‏איכה שלחו אותי מכתנתי, וימכרו אותי לעבד זה פעמים, ויפרידו אותי מאבי ואין מרחם. עורי וערכי את טענותיך נגדם לפני האלהים, וראי את מי יצדיק האלהים במשפט ואת מי ירשיע. קומי אמי, קומי והקיצי משנתך וראי את אבי, איכה נפשו ולבו עלי ביום הזה עמדי, ונחמיהו ודברי על לבו."

ויוסף עוד לדבר כדברים האלה, ויצעק ויבך יוסף בכי גדול על קבר אמו. ויכל לדבר וידום כאבן על הקבר ממר לבו.

וישמע ייסף קול מדבר אליו מתחת הארץ, ויענהו בלב מר ובקול בכי ותחינה כדברים האלה: "בני בני יוסף, שמעתי את קול בכייתך ואת קול צעקותיך, ראיתי את דמעותיך, ידעתי את צרתך בני ויצר לי עליך, ותוסף לי יגון רב על יגוני. ועתה בני חכה את יי והתחולל לו, ואל תירא כי יי עמך, הוא יציל אותך מכל צרה. קום בני ולך לך מצרימה עם אדוניך, ואל תירא, כי האלהים עמך בני."

ותוסף לדבר אל יוסף כדברים האלה ותדום.

וישמע יוסף את הדבר הזה ויתמה מאד מזה, ויוסף עוד לבכות.

ו

וירא אותי אחרי כן אחד מהישמעאלים ההם צועק ובוכה על הקבר, ויחר אפו עליו ויגרשהו משם, ויכהו

ויקללהו.

ויאמר יוסף אל האנשים: "אמצא חן בעיניכם אשר תשיבוני בית אבי, והוא יעשיר אתכם עושר רב."

ויענוהו לאמר: "הלא עבד אתה, איפה אביך? ואם יש לך אביך, לא תמכר לעבד במעט מחיר זה פעמים."

ויחר אפם עליו עוד ויוסיפו להכותו ולייסרו עוד. ויבך יוסף בכי גדול.

וירא יי את עוני יוסף, ויוסף יי ויך את האנשים וייסרם. ‏וישלח יי עליהם רוח חזק מאד, ותחשך עליהם הארץ. ויברקו ברקים וירעמו רעמים ותרעש הארץ מקול הרעם והרוח החזק. ויבהלו האנשים, ולא ידעו אנה ילכו. ויעמדו הבהמות וכל הגמלים, וינהגום ולא יכלו ללכת, ויכו אותם וירבצו לארץ.

ויאמרו איש אל רעהו: "מה זאת עשה אלהים לנו, מה פשעינו ומה חטאתינו כי קרה לנו הדבר הזה היום?"

ויען האחד ויאמר אליהם: "אולי מעוון עני העבד הזה קרה לנו הדבר הזה היום. ועתה חלו נא את פניו ופצרו בו וימחל לנו, ואז נדע באשר למי הרעה הזאת לנו. והיה אם רחם ירחמנו האלהים, וידענו כי מעוון העבד הזה היה לנו כל זה."

ויעשו האנשים כן, ויתחננו אל יוסף ויפצרו בו למחול להם, ויאמרו: "חטאנו ליי ולך, עתה הואיל ובקש נא מאלהיך ויסר מעלינו המות הזה כי חטאנו לו."

ויעש יוסף כדבריהם, וישמע יי אל יוסף, ויסר יי מעל האנשים ההם את המכה אשר הכה אותם בעבור יוסף. ויקומו הבהמות מהארץ, וינהגום וילכו, ויעמוד הרוח מזעפו ותנח הארץ, וילכו האנשים לדרכם לרדת מצרימה. וידעו האנשים ההם כי בעבור יוסף היה להם המקרה ההוא. ויאמרו איש אל רעהו: "הנה ידענו כי מאת העבד הזה היתה לנו הרעה הזאת, ועתה מה לנו להביא על נפשותינו את המות הזה, עוצו לנו עצה מה לעשות לעבד הזה."

ויען האחד ויאמר: "הלא כי אמר לנו להשיבו אל אביו, עתה לכו ונשובה אתו ונבואה אל המקום אשר יאמר, ולקחנו מביתו את המחיר אשר נתנו בו, ונלכה לנו."

ויען האחד ויאמר: "הנה כי העצה הזאת טובה מאד, אך לא נוכל לעשות לעשות כן כי רחק ממנו הדרך מאד ולא נוכל לשוב מדרכינו."

ויען האחד ויאמר אליהם: "זאת העצה היעוצה בזה וממנה לא נסור. הנה אנחנו באים היום מצרימה, והיה בבואנו מצרים ומכרנו אותו שם במחיר רב, ונוצל מרעתו."

ויטב הדבר הזה בעיני האנשים ויעשו כן, וילכו לדרכם מצרימה עם יוסף.

ז

ובני יעקב, כאשר מכרו את יוסף אחיהם אל המדינים ויך את לבם עליו וינחמו על מעשיהם, ויבקשו ללכת להביאו, ולא מצאו. וראובן שב אל הבור אשר היה יוסף בו לשאת אותו להשיבו אל אביו. ויעמוד ראובן על הבור ולא שמע דבר, ויקרא: "יו‏סף יוסף!" ואין עונה ואין דובר דבר. ויאמר ראובן: "אך כי מת יוסף מיראה, או כי נחש המיתו." וירד ראובן עד תוך הבור ויבקש את יוסף ולא מצא אותו בבור, ויעל. ויקרע ראובן את בגדיו ויאמר: "הילד איננו, איך אשיב את אבי עליו אם מת." וילך אל אחיו וימצא אותם עצבים על דבר יוסף, ומתיעצים יחד איכה ישיבו את אביהם עליו.

ויאמר ראובן אל אחיו: "באתי אל הבור והנה אין יוסף שם, ומה נאמר ‏לאבינו, כי אין אבי מבקש את הילד כי אם מעמי."

ויענוהו אחיו לאמר: "כזה וכזה עשינו, ויך לבנו על המעשה הזה אחר כן, ונשב לבקש עלילה מה נשיב את יעקב אבינו על ככה."

ויאמר אליהם ראובן: "מה המעשה הזה אשר עשיתם להוריד שיבת אבינו ביגון שאולה, לא טוב הדבר אשר עשיתם."

וישב ראובן אתם, ויקומו כולם וישבעו איש את אחיו לבלתי הגד את הדבר הזה ליעקב. ויאמרו כולם: "כל איש אשר יגיד את הדבר הזה לאבינו ולביתו, או אשר ישמיע את הדבר הזה לכל בני הארץ, ועמדנו כולנו עליו והרגנוהו יחד בחרב."

וייראו בני יעקב איש מאת אחיו, כקטון כגדול, על הדבר הזה, ואין דובר דבר, ויסתירו את הדבר בלבם.

‏וישבו אחרי כן בארץ יחד להתייעץ ולבקש עלילה מה יאמרו אל יעקב אביהם על כל הדברים האלה.

ויאמר אליהם יששכר: "הנה לכם עצה, אם טוב בעיניכם לעשות כדבר הזה. קחו לכם את הכתנת אשר ליוסף וקרעו אותה, ושחטו שעיר עזים וטבלתם אותה בדמו, ושלחתם אותה לאבינו, והיה בראותו אותה ואמר: 'חיה רעה אכלתהו, על כן קרעה את כתנתו, והנה דמו בכותנתו'. והיה בעשותכם הדבר הזה – נקינו אנחנו מתלונת אבינו."

ותישר בעיניהם עצת יששכר, וישמעו אליו, ויעשו כדבר יששכר אשר יעץ אותם. וימהרו ויקחו את כתונת יוסף, ויקרעוה וישחטו שעיר עזים, ויטבלו את הכתונת בדם השעיר וירמסוה בעפר. וישלחו את הכתונת ביד נפתלי אל יעקב אביהם, ויצווהו לאמר כדברים האלה: "אנחנו אספנו את המקנה ונבוא עד דרך

שכם והלאה. ונמצא את הכתונת הזאת במדבר על הדרך, טבולה בדם ובעפר. ועתה הכר נא, הכתונת בנך היא אם לא."

וילך נפתלי ויבוא אל אביו ויתן לו את הכתונת וידבר אליו את כל דברי אחיו אשר צוו אותו. וירא יעקב את כתונת יוסף ויכירה, ויפול על פניו ארצה וידום כאבן. ויקם אחרי כן ויצעק בקול גדול ובבכי ויאמר: "כתונת יוסף בני הוא!"

ח

וימהר יעקב וישלח אל בניו עבד מעבדיו, וימצאם באים בדרך עם הצאן. ויבואו בני יעקב אל אביהם בערב והנם קרועים בגדים ואדמה על ראשם, וימצאו את אביהם צועק ובוכה בקול גדול.

ויאמר יעקב אל בניו: "הלא תגידו לי מה הרעה הבאה עלי פתאום ביום הזה?"

ויענו את יעקב אביהם לאמר: "אנחנו באים היום כאשר נאספו הצאן, ונבוא עד עיר שכם במדבר על הדרך, ונמצא את הכתונת הזאת מלאה דם בארץ, ונכיר אותה, ונשלח אותה אליך התוכל להכירה."

וישמע יעקב את דברי בניו ויצעק בקול גדול ויאמר: "כתונת בני, חיה רעה אכלתהו, טרוף טורף יוסף, כי אנכי שלחתיהו אליכם היום לראות את שלומכם ואת שלום הצאן להשיבני דבר מאתכם, וילך כאשר צויתיהו ותקראנה אותו כאלה היום הזה, ואני אמרתי כי אתכם הוא בני."

ויענו ויאמרו בני יעקב: "לא בא אלינו ולא ראינו אותו מעת צאתנו מאתך עד פה."

ויהי כשמוע יעקב את דבריהם ויצעק עוד צעקה גדולה, ויקם ויקרע שמלותיו וישם שק במתניו ויבכה בכי גדול. ויספוד וישא את קולו בבכי ויקרא ויאמר כדברים האלה: "יוסף בני בני יוסף, שלוח שלחתיך היום אל שלום אחיך, והנה נטרפת, מידי היתה זאת לך בני, צר לי עליך יוסף בני, צר לי עליך, מה מתקת לי בחיים, ועתה מה מרה עלי מותך מאד. מי יתן מותי תחתיך היום בני יוסף, כי צר לי עליך מאד בני. בני בני יוסף, אנה אתה ואיפה נפשך, עורה עירה ממקומך, בוא וראה את צרתי עליך בני יוסף, בוא נא וספור דמעות עיני נוזלות על פני והעליתם לפני יי וישוב אפו ממני. איך נפלת יוסף בני ביד אשר לא נפל אדם למיום היות עולם עד היום הזה, כי מכת אויב הוכית, מוסר אכזרי, אך ידעתי כי על רוב עונותי היה לך הדבר הזה בני. עורה נא וראה מה מרה עלי צרתך בני, ואף לא גדלתיך ולא טפחתיך וגם רוח ונפש לא נתתי בך, כי אם האלהים אשר יצר אותך והוא בנה את עצמותיך ויתן עליהם בשר מלמעלה ויפח באפך נשמת חיים ויתן אותך אלי. ואולם האלהים אשר נתנך אלי הוא אשר לקח אותך ממני, ותקראנה אותך כאלה היום הזה. וכל מעשה האלהים טוב."

ויוסף יעקב לדבר על יוסף כדברים האלה, ויבך בכי גדול, ויפול לארץ וידום.

ויראו כל בני יעקב את צרת אביהם, וינחמו על אשר עשו, ויבכו גם הם בכי גדול. ויקם יהודה ויקח את ראש אביו מעל הארץ וישם אותה בין ברכיו, ויסר את דמעות אביו מלחייו. ויבך יהודה בכי גדול מאד וראש אביו על ברכיו ודומם כאבן. ויראו בני יעקב את צרת אביהם וישאו את קולם ויוסיפו עוד לבכות, ויעקב עודנו נופל בארץ כאבן דומם. ויקומו כל בניו וכל עבדיו וכל בנות עבדיו ויסובבוהו לנחמו וימאן להתנחם. ויקומו כל בית יעקב ויספדו מספד גדול על יוסף ועל צרת אביהם. ויגע הדבר ליצחק בן אברהם אבי יעקב, ויבך בכי גדול על יוסף, הוא וכל ביתו. ויבוא מהמקום אשר גר שם בחברון ואנשיו עמו, וינחם את יעקב בנו, וימאן להתנחם.

ט

ויהי אחרי כן ויקם יעקב מהארץ ודמעותיו נוזלות על פניו, ויאמר אל בניו: "קומו וקחו חרבותיכם וגם קשתותינם וצאו השדה ובקשו, אולי תמצאו גויית בני והבאתם אותה אלי וקברתיה. ואתם בקשו נא בעד החיות וצודו אותם, ואשר תמצאו לקראתכם בראשונה ותפשתם אותה והבאתם אותה אלי, אולי יראה יי בעניי היום הזה והכין לכם את אשר טרף אל בני והבאתם אלי ואנקם נקמת בני."

ויעשו בניו כאשר צוה אביהם, וישכימו בבוקר ויקחו איש חרבו וקשתו בידו ויצאו השדה לצוד החיות. ויעקב עודנו צועק ובוכה, הולך ובא בבית ומכה כף אל כף ויאמר: "יוסף בני, יוסף בני!"

ובני יעקב הלכו המדברה אל החיות לתפשם, והנבה לקראתם זאב אחד, ויתפשוהו ויביאוהו אל אביהם.

ויאמרו אליו: "זאת מצאנו בראשונה ונביא אותו אליך כאשר צויתנו, ואת גויית בנך לא מצאנו."

ויקח יעקב את החיה מיד בניו, ויצעק עוד בקול גדול ובבכי ובידו החיה. ויאמר במר לב ונפש אל החיה: "מדוע אכלת את יוסף בני, ואיך לא יראת מאלהי הארץ ומצרתי על יוסף בני, ותאכל את בני חנם על לא חמס, ותשימני עליו, ולכן האלהים יבקש את נרדף."

ויפתח יי את פי החיה בעבור נחם את יעקב בדבריה. ותען את יעקב ותדבר אליו כדברים האלה: "חי האלהים אשר בראנו בארץ, וחי נפשך אדוני, לא ראיתי את בנך ולא טרפתיהו, אך מארץ רחוקה באתי לבקש את בני גם אני, כי כאשר קרה לך עם בנך קרה לי עם בני גם אני, כי זה עשרה ימים אשר באתי בארץ הזאת מבקש את בני אשר הלך מאתי היום שנים עשר יום, ולא ידעתי אנה הוא, ואם מת ואם חי הוא. ואבוא היום בשדה לבקש את בני, וימצאו אותי בניך ויתפשוני ויוסיפו לי יגון על יגוני, ויביאו אותי אליך היום ואדבר אליך את כל דברי. ועתה בן אדם, הנני בידך ועשית לי כטוב בעיניך היום, אך חי האלהים אשר בראנו בארץ, לא ראיתי את בנך ולא טרפתיהו ולא בא אל פי בשר אדם כל ימי חיי."

‏ויהי כשמוע יעקב את דברי החיה ויתמה מאד, וישלח מידו את החיה ותלך לדרכה. ויעקב עודנו צועק ובוכה על יוסף יום יום, ויתאבל יעקב על יוסף ימים רבים.

י

ובני ישמעאל אשר קנו את יוסף מאת המדינים מאת אחיו, הלכו מצרימה עם יוסף, ויבואו עד גבול מצרים, ויהי כאשר הקריבו לבוא מצרימה ויפגעו ארבעה אנשים מבני מדן בן אברהם אשר יצאו מארץ מצרים לדרכם.

ויאמרו אליהם הישמעאלים: "התחפצו בעבד הזה לקנות אותו ממנו?"

ויאמרו: "תנהו לנו."

ויתנו את יוסף אליהם, ויראו אותו והנה נער יפה מראה מאד, ויקנוהו מהם בחמשת שקלים. ויבואו הישמעאלים מצרימה לדרכם, וגם המדנים שבו מצרימה ביום ההוא, ‏ויאמרו המדנים איש אל רעהו: "הנה שמענו כי פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים מבקש עבד טוב אשר יעמוד לפניו לשרתו ולהפקיד אותו על ביתו ועל כל אשר לו, עתה לכו ונמכרנו אליו באשר נחפוץ אם יוכל לתת לנו את אשר חפצנו בו."

וילכו המדנים ההם ויבואו בית פוטיפר, ויאמרו אליו: "שמענו אשר אתה מבקש עבד טוב לשרתך. הנה אתנו עבד אשר כרצונך, אם תוכל לתת לנו את אשר חפצנו בו ונמכרנו לך."

ויאמר פוטיפר: "הביאוהו לפני ואראנו, והיה אם ייטב בעיני ונתתי לכם את אשר תחפצו בו."

וילכו המדנים ויביאו את יוסף, ויעמידוהו לפני פוטיפר, ויראהו ויישר בעיניו מאד.

ויאמר אליהם פוטיפר: "הגידו נא לי אשר תחפצו בנער הזה."

ויאמרו: "ארבע מאות כסף חפצנו בו."

ויאמר פוטיפר: "אני אתן לכם אם תביאו אלי מוכרו אליכם ותגידו לי את דברו, אולי גנוב הוא. כי הנער הזה לא עבד ולא בן עבד הוא כי דם טוב ויפה אני רואה בו."

וילכו המדנים ויביאו לו הישמעאלים אשר מכרוהו אליהם, ויודו אליו ויאמרו: "עבד הוא, ואנחנו מכרנו

אותו אליהם."

וישמע פוטיפר את דברי הישמעאלים וישקול פוטיפר אל המדנים את הכסף אשר דברו לו, ארבע מאות כסף, ויתנהו ביד הישמעאלים לתתו אל המדנים. ויקחו המדנים את הכסף מיד הישמעאלים וילכו לדרכם, וגם הישמעאלים שבו ‏אל מקומם.

ויקח פוטיפר את יוסף ויביאהו אל ביתו וישרת אותו, וימצא יוסף חן בעיני פוטיפר, ויאמן בו ויפקידהו על ביתו – כל אשר לו נתן בידו. ויהי יי את יוסף ויהי איש מצליח, ויברך יי את בית פוטיפר בגלל יוסף. ויעזוב פוטיפר את כל אשר לו ביד יוסף, ויהי יוסף הוא המוציא והוא המביא, ועל פיו יהיה כל דבר בבית פוטיפר.

ויוסף בן שמונה עשרה שנה, בחור יפה עינים וטוב רואי, כמוהו לא היה בכל ארץ מצרים.

יא

בעת ההיא בהיות יוסף בבית אדוניו, יוצא ובא בבית ומשרת את אדוניו, ותשא זליכה אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותראהו והנה נער יפה תאר ויפה מראה מאד, ותחמוד יופיו בלבה, ותדבק נפשה ביוסף מאד, ותסיתהו יום יום להיות אתה, ותלבישהו בגדים יום יום, ותפתה זליכה את יוסף בכל דבר יום יום, ולא נשא יוסף את עיניו לראות באשת אדוניו.

ותאמר אליו זליכה: "מה טוב מראך מאד ותארך, הלא ראיתי בכל עבד ולא ראיתי עבד יפה תואר כמותך."

ויאמר אליה יוסף: "הלא אשר בראני בבטן אמי הוא אשר ברא את כל האדם."

ותאמר אליו: "מה נאוו עיניך, כי הרהבת בהם את כל יושבי מצרים, איש ואשה."

ויאמר אליה: "מה טובים – בעודני חי, ואם ראיתם בקבר הלא תנוד מהם."

ותאמר אליו: "מה יפו ומה נעמו כל דבריך. קח נא לך את הכנור אשר בבית ונגן בידך ואשמע את דבריך."

ויאמר אליה: "מה יפו ומה נעמו דברי בדברי את שבח אלהי ואת תהילתו."

ותאמר אליו: "מה יפה מאד שער ראשך, הנה מסרק הזהב אשר בבית, קח נא לך והסרק את שער ראשך." ויאמר אליה: "עד מתי תדברי אלי כדברים האלה, עזבי לך את כל הדברים האלה מעלי וקומי ועשי לך את כל

דברי ביתך."

ותאמר אליו: "אין דבר בביתי ואין מאמר כי אם דברך ומאמריך."

ובכל זאת לא הביט יוסף אליה ולא נשא את עיניו בה, ויתן את עיניו בארץ למטה.

ותאהב זליכה את יוסף בלבה לשכב עמה. והיה בעת אשר ישב בבית לעשות מלאכתו ותבוא זליכה ותשב לפניו, ותסיתהו בדברים יום יום לשכב עמה או להביט אליה, ולא אבה יוסף לשמוע אליה.

ותאמר אליו: "אם לא תעשה את דברי אייסרך במשפט מוות ואתנה עליך עול ברזל."

ויאמר אליה יוסף: "הלא האלהים אשר ברא את האדם הוא מתיר אסורים והוא אשר יציל אותי ממאסריך וממשפטיך."

יב

ויהי כאשר לא יכלה עליו לפתותו, ונפשה דבקה בו, ותפול זליכה בחולי כבד מתאותו.

ויבואו כל נשי מצרים לבקרה, ויאמרו אליה: "מדוע את ככה דלה ורזה, ואת לא חסרה דבר? הלא אשת שר נכבד וגדול מאד בעיני המלך את, החסרת דבר מכל אשר תאוה נפשך?"

ותען זליכה אותם לאמר: "היום ייוַדע לכן על מה היה לי הדבר הזה אשר ראיתם אותי בו."

ותצו את נערותיה וישימו לחם לכל הנשים, ויעשו כן, ותעש להם משתה, ויאכלו כל הנשים בבית זליכה, ותתן כידם אתרוגים, ותתן להם סכינים לקלף האתרוגים לאכלם. ותצו וילבישו את יוסף בגדים יקרות

ולהביאו לפניהם.

ויבוא יוסף לפניהם, ויביטו כל הנשים ביוסף ויראו את יופיו ולא הסבו את עיניהן ממנו. ויחתכו כולם את ידיהן בסכינים אשר בידיהן, וימלאו כל האתרוגים אשר בידיהן בדמן. ולא ידעו את אשר עשו, אך הביטו לראות ביופי יוסף, ולא הפנו ממנו את עפעפיהן.

ותרא זליכה את אשר עשו, ותאמר אליהן: "מה המעשה אשר עשיתן, הלא אתרוגים נתתי לפניכן לאכול ותחתכו אתן כולכן את ידיכן!"

ויראו כל הנשים את ידיהן והנה מלאות דם, וירד דמן על כל בגדיהן.

ויאמרו אליה: "כי זה העבד אשר לך בביתך הרהיבנו ולא יכולנו להסיר עפעפינו ממנו מיופיו."

ותאמר אליהם: "הלא ברגע אשר ראיתן אותו קרה לכן הדבר הזה ולא יכולתן להתאפק עליו, ואף אנכי אשר הוא בביתי תמיד תמיד, ואראה אותו יום יום הולך ובא בביתי, ואיך לא אדל ולא אמות מזה!"

ויאמרו אליה: "‏אמת תדברי, כי מי יוכל לראות את התואר הזה בביתו ויתאפק ממנו, והלא עבדך הוא ומשרת את ביתך, ולמה לא תדברי אליו את אשר עם לבבן, ותעזבי את נפשך למות בדבר הזה?"

ותאמר אליהן: "מתחזקת אנכי בכל יום להסיתו, ולא אבה אל דברי, ואבטיחהו בכל טובה, ולא מצאתי בו דבר, על כן דלותי כאשר ראיתן אותי."

יג

וזליכה חלתה מאד מתאוות יוסף, ויכבד עליה חוליה מאהבתו. ‏וכל אנשי בית זליכה ואישה לא ידעו את הדבר הזה וכי חלתה זליכה מאהבת יוסף.

וישאלוה כל אנשי ביתה לאמר: "מדוע את ככה דלה וחולה ואת לא חסרת דבר?"

ותאמר אליהם: "‏לא ידעתי את הדבר הזה אשר יבוא יום יום אלי."

וכל הנשים וכל מאהבותיה באות יום יום לראותה ולדבר עמה, ותאמר אליהן: "אין זה כי אם מאהבת יוסף."

ותאמרנה אליה: "פתי אותו והחזיקי בו בסתר, אולי ישמע אליך ויסיר מעליךו רק את המות הזה."

ותוסף זליכה לחלות מאהבת יוסף ותלך הלוך ודלה עד כי לא היה בה כוח לעמוד.

ויהי היום ויוסף עושה מלאכת אדוניו בבית, ותבוא זליכה בסתר ותפול עליו פתאום. ויקם יוסף עליה ויתחזק ממנה ויושיבה לארץ. ותבכה עליו זליכה מהתאוה אשר בלבבה אליו ותתחנן לפניו בבכיה ודמעותיה יורדות על פניה.

ותדבר אליו בקול תחינה ובמר נפש לאמר: "הראית או השמעת או הידעת אשה יפה כמוני או טובה ממני, אשר אדבר אליך יום יום ואדל מאהבתך, ואעש לך את כל הכבוד הזה, ולא שמעת בקולי, ואם על אשר יראת מאדוניך פן ייסר אותך – חי המלך אם יקרך עון בדבר הזה מאדוניך. ועתה שמע נא אלי ועשה ‏נא למען הכבוד אשר כבדתיך , והסר מעלי את המות הזה, ולמה אמות בעבורך?"

ותכל לדבר, ויען יוסף אותה לאמר: "חדלי לך מעלי ועזבי את הדבר הזה, חלילה חלילה לי מעשות את הדבר הזה לאדוני. הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי, ואיך אעשה את הדברים האלה בבית אדוני? כי גם הוא כבדני מאד בביתו וגם הפקיד אותי על ביתו וינשאני. אין איש גדול בבית הזה ממני, ולא חשך אדוני ממני מאומה כי אם אותך, באשר את אשתו, ואיך תדברי אלי כדברים האלה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים ולאישך. ועתה חדלי לך עוד מעלי ואל תדברי אלי עוד כדברים האלה כי אינני שומע אל דבריך."

וזליכה לא שמעה אל יוסף בדברו אליה את הדברים האלה, אך מסיתה אותו יום יום לשמוע אליה.

יד

ויהי אחרי כן ויתמלא נחל מצרים על כל גדותיו, ויצאו כל יושבי מצרים וילכו לראות את הנחל בכל כלי שיר, כמשפטם בארץ מצרים. וגם המלך והשרים יצאו לראות בתופים ובמחולות כי שמחה היא גדולה למצרים ויום טוב בעת אשר יתמלא ים שיחור, והלכו שם לשמוח על המים. ויהי בצאת המצרים אל היאור לשמוח כמשפטם, ויצאו גם כל אנשי בית פוטיפר אתם. אך זליכה לא יצאה לה, כי אמרה: "חולה אנכי." ותשב בבית לבדה בעבור המצא לה יוסף ביום ההוא.

ויהי בצאתם ותשאר זליכה בבית לבדה ואין אחר בבית אתה. ותקם ותעל אל הבית אל היכלה ותלבש בגדים כבגדי מלכות, ותשם על ראשה אבנים יקרות מאבני שוהם משובצים זהב וכסף ותיפה את פניה ואת בשרה בכל תמרוקי הנשים, ותקטיר את ההיכל ואת הבית בקדה ולבונה ותפזר בכל ההיכל מור ואהלות. ותשב אחרי כן בפתח היכלה על דרך הבית במקום אשר יעבור משם יוסף לעשות מלאכתו.

‏והנה יוסף בא מהשדה ויבוא הביתה לעשות מלאכת אדוניו. ‏ויבוא עד המקום אשר יעבור משם, וירא את כל מעשה זליכה ‏וישב אחורנית.

ותרא זליכה את יוסף שב אחורנית מפניה ותקרא לו לאמר: "מה לך יוסף, בוא אל מלאכתך, והנני פיניתי

את הדרך עד עברך אל מושביך."

וישב יוסף ויבוא הבית ויעבור משם אל מקום מושבו וישב לעשות מלאכת אדוניו כמשפט. והנה זליכה באה אליו, ותעמוד לפניו בבגדי מלכות וריח שלמותיה יצאו למרחוק. ותמהר ותחזק ביוסף בבגדיו, ותאמר אליו: "חי המלך אם אינך עושה דברי כי היום תומת."

ותמהר ותשלח את ידה האחרת ותשלוף את החרב מתחת בגדיה ותתן על צואר יוסף ותאמר: "קום ועשה את דברי, ואם אין אתה מת היום."

ויירא יוסף מלפניה בעשותה את הדבר הזה, ויקם לברוח מלפניה, והיא תפשה את בגדו ממול פניו. ויהי

בברחו בבהלה ותקרע הבגד אשר החזיקה בו זליכה, ויעזוב יוסף הבגד ביד זליכה וינס, ויצא החוצה, כי ירא.

טו

ותרא זליכה כי נקרעו בגדי יוסף ויעזבם בידה וינס, ותפחד לנפשה מאד פן ישמע עליה הדבר. ותקם ותעש בערמה, ותסר את הבגדים אשר לבשה אותם ותלבש את בגדיה. ותקח את בגדי יוסף ותנח אצלה, ותלך ותשב במקום מושב חוליה אשר ישבה שם טרם צאת אנשי ביתה אל היאור. ותקרא את נער אחד קטן אשר היה בבית, ותצווהו לקרוא אל אנשי ביתה. ויבואו אנשי הבית אליה.

ויהי כראותה אותם ותאמר אליהם בקול גדול ובצעקה: "ראו אשר הביא אלי אדוניכם איש עברי אל הבית, כי בא היום לשכב עמי, ויהי בצאתכם ויבוא הביתה, וירא כי אין אחד בבית ויבוא אלי ויחזיק בי לשכב עמי. ואחזיק בבגדיו ואקרעם, ואקרא עליו בקול גדול. ויהי כהרימי קולי ויירא לנפשו ויעזוב בגדו לפני ויצא וינס החוצה."

ולא דברו אנשי ביתה מאומה, אך חרה אפם מאד ביוסף, וילכו אל אדוניו וידברו לו את דברי אשתו.

ויבוא פוטיפר אל ביתו בחרון אף, ותצעק עליו אשתו לאמר: "מה הדבר אשר עשית לי להביא אל ביתי עבד עברי, כי בא אלי היום לצחק בי, וכזאת וכזאת עשה לי היום."

וישמע פוטיפר את דברי אשתי, ויצו להכות את יוסף במכות נמרצות, ויעשו לו כן. ויהי בהכותם אותו, ויצעק יוסף בקול גדול, וישא עיניו אל השמים ויאמר: "יי אלהים, אתה ידעת כי אני נקי מכל הדברים האלה, ולמה אמות היום על שקר ביד הערלים הרשעים האלה אשר לא ידעתי אותם."

ויהי מידי הכות אנשי פוטיפר את יוסף, ויצעק ויבכה עוד. ויהי שם עבד אחד מעבדי פוטיפר [הוצאת פראג: ויהי שם ילד בן י"א חודש וכו'. ואולי צריך להיות: ויהי שם ילד אחד מבני פוטיפר בן י"א וכו'] בן עשתי עשר חדש. ויפתח יי את פה הילד, וידבר לפני אנשי פוטיפר המכים את יוסף כדברים האלה לאמר: "‏מה לכם באיש הזה ועל מה תעשו לו את הרעה הזאת? שקר אמי דוברת וכזב תאמר, כזה וכזה היה הדבר."

ויגד אליהם הילד את כל הדברים על נכון, ואת כל דברי זליכה אל יוסף יום יום הגיד אליהם. וישמעו כל האנשים את דברי הילד ויתמהו מאד מכל דברי הילד, ויכל לדבר הילד וידום.

ופוטיפר נכלם מאד מדברי בנו ויצו את אנשיו לבלתי הכות את יוסף עוד. ויחדלו האנשים מהכות את יוסף.

טז

‏ויקח פוטיפר את יוסף, ויאמר להביאו במשפט לפני הכהנים השופטים אשר למלך לשפטו על הדבר הזה. ויבא פוטיפר ויוסף לפני הכהנים שופטי המלך, ויאמר אליהם: "שפטו נא מה משפט יש לעבד הזה, כי כזה וכזה עשה."

ויאמרו הכהנים אל יוסף: "‏למה תעשה את הדבר הזה לאדוניך?"

ויען אותם יוסף לאמר: "‏לא אדוני, כי כזה וכזה היה הדבר."

ויאמר פוטיפר אל יוסף: "‏הלא כל אשר לי שמתי בידך ולא חשכתי ממך דבר כי אם אשתי, ואיך תעשה לי את הרעה הזאת?"

ויען יוסף ויאמר: "‏לא אדוני, חי יי וחי נפשך אדוני אם אמת הדבר אשר שמעת מאשתך כי כזה וכזה היה הדבר היום. זה לי שנה תמימה היום בביתך, הראית בי עוולה או דבר אשר יחייב את ראשי אליך?"

ויאמרו הכהנים אל פוטיפר: "שלח נא ויביאו בגד יוסף הקרוע לפנינו, ונראה בו את הקרע. והיה אם מלפני הבגד היה הקרע ממול פניו – היא החזיקתהו לבוא אליה, ובערמה עשתה את כל אשר תדבר אשתך."

ויביאו את בגד יוסף לפני הכהנים השופטים, ויראו והנה הקרע ממול פני יוסף, וידעו כל הכהנים השופטים אשר היא הציקתהו, ויאמרו: "אין לעבד הזה משפט ‏מות כי לא עשה מאומה. אך משפטו – אשר יותן בבית הסוהר בעבור השמועה אשר יצאה על אשתך מאתו."

וישמע פוטיפר את דבריהם ויקח את יוסף ויתנהו אל בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים שם. ויהי יוסף בבית הסוהר שתים עשרה שנה, ובכל זאת לא סבה אשת אדוניו מעליו ולא חדלה מדבר אל יוסף יום יום לשמוע אליה.

ויהי מקץ שלשה חדשים ותוסף זליכה ותלך אל יוסף אל בית הסוהר יום יום ותסיתהו לשמוע אליה, ותאמר זליכה אל יוסף: "עד מתי תעמוד בבית הזה? אך שמע נא בקולי ואוציאך מן הבית הזה."

ויען יוסף אותה לאמר: "טוב שבתי בבית הזה מלשמוע אל דבריך לפשוע באלהים."

ותאמר אליו: "אם לא תעשה את דברי, אנקר את עיניך ואוסיף נחושתים ברגלך ואמסרך ביד אשר לא ידעת תמול שלשום."

ויען יוסף אותה ויאמר: "הנה אלהי כל הארץ יוכל להצילני מכל אשר תעשי לי, כי הוא פוקח עורים ומתיר אסורים ושומר את כל הגרים אשר הם בארץ לא ידעו."

ויהי כאשר לא יכלה זליכה לפתות את יוסף לשמוע אליה, ותחדל ללכת אליו להסיתו, ויוסף עודנו אסור בבית הסוהר.

בחלק זה של הסיפור השמיט ברדיצ'בסקי את כל הקטע העוסק בפרשת תמר. אני מביא אותו כאן על פי דפוס ונציה שפ"ה (1625).

ויעקב אבי יוסף וכל ‏אחיו אשר בארץ כנען עודם מתאבלים ובוכים על יוסף בימים ההם, כי מאן יעקב להתנחם על יוסף בנו. ויהי יעקב צועק ובוכה ומתאבל על יוסף כל הימים.

ויהי בעת ההיא, בשנה ההיא, היא שנת רדת יוסף מצרימה כאשר מכרו אותו אחיו, וילך ראובן בן יעקב תמנתה ויקח את אליורם בת עזי הכנעני לו לאשה ויבוא אליה, ותהר ותלד אליורם אשת ראובן לו את חנוך ואת פלוא ואת חצרון ואת כרמי, בנים ארבעה.

ושמעון אחיו לקח את דינה אחותו לאשה, ותלד לו ימואל וימין ואהד ויכין וצוחר, בנים חמשה. ואחרי כן בא שמעון אל בונה הכנענית, היא בונה אשר שבה שמעון מעיר שכם. ותהי בונה לפני דינה ותשרת אותה, ויבוא אליה שמעון ותלד לו את שאול.

ויהודה הלך בעת ההיא אל עדולם ויט עד איש עדולמי ושמו חירה, וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמה עלית בת שוע, ויקחה ויבוא אליה. ותלד עלית ליהודה ער ואונן ושילה, בנים שלשה.

וילכו לוי ויששכר ארץ הקדם, ויקחו להם משם את בנות יובב בן יקטן בן עבר לנשים. וליובב בן יקטן שתי בנות, שם הגדולה עדינה ושם הקטנה ארידה. ויקח לוי את עדינה ויששכר לקח את ארידה, ויביאום ארצה כנען בית אביהם.

ותלד עדינה ללוי גרשון קהת ומררי, בנים שלשה. וארידה ילדה לו ליששכר תולע ופוה ויוב ושמרון, בנים ארבעה.

ודן הלך ארץ מואב ויקח את אפללת בת חמודן המואבי לאשה ויביאה ארצה כנען. ותהי אפללת עקרה ימים רבים, אין לה ולד. ויזכור אלהים את אפללת אשת דן אחרי כן ותהר ותלד בן ותקרא את שמו חושים.

וילכו גד ונפתלי חרנה, ויקחו משם את בנות אמורם בן עוץ בן נחור לנשים. ואלה שמות בנות אמורם, שם הגדולה מרימית ושם הקטנה עוצית, ויביאום ארצה כנען בית אביהם. ותלד מרימית לנפתלי יחצאל וגוני ויצר ושלם בנים ארבעה. ועוצית ילדה לגד צפיון וחגי ושוני ואצבון ערי וארודי ואראלי בנים שבעה.

וילך אשר ויקח את עדון בת אפלל בן חדד בן ישמעאל לאשה, ויביאה ארצה כנען. ותמת עדון אשת אשר בימים ההם, אין לה ולד. ויהי אחרי מות עדון וילך אשר עבר הנהר ויקח את הדורה בת אבימאל בן עבר בן שם לו לאשה. והנערה טובת מראה ובעלת שכל ותהי למלכיאל בן עילם בן שם לאשה. ותלד הדורה למלכיאל בת ויקרא את שמה שרה. וימת מלכיאל אחרי כן, ותלך הדורה ותשב בית אביה. ויהי אחרי מות אשת אשר וילך ויקח את הדורה לאשה, ויביאה ארצה כנען. ויביא גם סרח. בתה עמה, והיא בת שלש שנים, ותגדל הנערה בבית יעקב. והנערה טובת מראה, ותלך בדרכי בני יעקב בקדושה, לא חסרה דבר, ויתן לה יי חכמה ושכל. ותהר הדורה אשת אשר ותלד לו ימנה וישוה וישוי ובריעה, בנים ארבעה.

וזבולון הלך לו מדינה ויקח את מרושה בת מולד בן אבידע בן מדין לאשה. ויביאה ארצה כנען. ותלד מרושה לזבולון סרד ואילון ויחלאל, בנים שלשה.

וישלח יעקב אל ארם בן צובא בן תרח, ויקח את מחליא בת ארם אל בנימין בנו, ותבוא ארצה כנען בית יעקב. ובנימין בן עשר שנים בקחתו אח מחליא בת ארם לאשה. ותהר מחליא ותלד לבנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן, בנים חמישה. ואחרי כן הלך בנימין ויקח את ערבת בת זמרן בן אברהם על אשתו לאשה, והוא בן שמונה עשרה שנה. ותלד ערבת לבנימין אחי וראש מופים וחופים וארד, בנים חמשה.

ויהי בימים ההם וילך יהודה בית שם, ויקח את תמר בח עילם בן שם לער בכורו לאשה. ויבוא ער אל תמר אשחו ותהי לו לאשה. ויהי בבואו אליה וישחית את זרעו חוצה, וירע בעיני יי את מעשהו, וימת אותו יי. ויהי אחרי מות ער בכור יהודה ויאמר יהודה אל אונן: "בוא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך."

וידע אונן את תמר לאשה ויבוא אליה, ויעש אונן גם הוא כמעשה אחיו, וידע יי את מעשהו, וימת גם אותו. ויהי כאשר מת אונן ויאמר יהודה אל תמר: "‏שבי בית אביך עד יגדל שלה בני."

ויהודה לא חפץ עוד בתמר לשלה, כי אמר יהודה פן ימות גם הוא כאחיו. ותקם חמר ותלך ותשב בית אביה, ותהי תמר בבית אביה ימים. ויהי לתקופת השנה ותמת עלית אשת יהודה, וינחם יהודה על אשתו. ויהי אחרי מות עלית וילך יהודה ויעל עם רעהו חירה תמנת לגוז את צאנם. ותשמע תמר כי עלה יהודה תמנתה לגוז הצאן, ושלה גדל, ויהודה לא חפץ בה. ותקם תמר ותסר את בגדי אלמנותה ותלבש עליה צעיף ותתעלף, ותלד ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנת. וירד יהודה ויראה ויקחה ויבוא אליה ותהר לו. ויהי בעת לידתה והנה תאומים בבטנה. ויקראו את שם הראשון פרץ ושם השני זרח.

עד כאן הקטע שהושמט

יז

בימים ההם ויוסף בן יעקב עודנו אסור בבית הסוהר בארץ מצרים. בעת ההיא ושרי פרעה עומדים לפניו, שר המשקים ושר האופים אשר למלך מצרים. ויקח שר המשקים את היין וישם לפני המלך לשתות, וגם שר האופים שם את הלחם לפני המלך לאכול. וישת המלך מן היין ויאכל מן הלחם, הוא וכל עבדיו ושריו אוכלי שולחן המלך. ויהי הם אוכלים ושותים ושר המשקים ושר האופים יושבים עמהם. וימצאו שרי פרעה זבובים רבים ביין אשר הביא שר המשקים, וגם אבני נתר נמצאו בלחם שר האופים. וירא פרעה את המעשה אשר עשו לו שריו ויצו לייסרם ולתתם בבית הסוהר במשמר, ויעשו להם כן. בשנה העשירית למאסר יוסף באו עמו שר האופים ושר המשקים במשמר. ‏ויפקוד שר הטבחים את יוסף לשרת את שרי פרעה, ויהיו שם שרי פרעה במשמר שנה תמימה.

ויהי מקץ השנה ויחלמו שניהם חלומות בלילה אחד במשמר אשר היו שם. ויהי בבוקר ויבוא אליהם יוסף לשרת אותם כמשפט, וירא אותם והנה שניהם פניהם זועפים ורעים.

וישאל אותם יוסף לאמר: "מדוע פניכם רעים וזועפים היום?"

ויאמרו אליו: "חלום חלמנו ופותר אין אותו."

ויאמר אליהם יוסף: "ספרו נא לי את חלומותיכם, והאלהים יענה את שלומכם כאשר תחפצו."

ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף ויאמר: "בחלומי ואראה והנה גפן גדולה לפני, ובגפן ההיא ראיתי שלשה שריגים, ותמהר ותפרח ותעל נץ ויבשילו אשכלותיה ויהיו ענבים. ואקח את הענבים ואשחטם

בכוס ואתן על כף פרעה וישת."

ויאמר יוסף אליו: "שלשת השריגים אשר בגפן שלשת ימים הם. בעוד שלשת ימים יצוה המלך והוציאך מזה והשיבך על כנך והשקית את המלך יין כאשר היית משקהו בראשונה. אך אמצא חן בעיניך אשר תזכרני אל המלך כאשר ייטב לך, ועשית עמדי חסד והוצאתני מן הסוהר הזה, כי גוּנוֹב גונבתי מארץ כנען ואמכר לעבד

במקום הזה, וגם אשר הוגד לכם על אשת אדוני שקר, כי שמו אותי בבור הזה חנם."

ויען שר המשקים את יוסף לאמר: "אם היטיב ייטיב לי המלך כבתחילה כאשר פתרת לי, כל אשר תחפוץ אעשה לך, ואוציאן מן הבור הזה."

וירא שר האופים כי פתר יוסף את חלום שר המשקים על נכון, ויגש גם הוא ויספר את כל חלומו ליוסף. ויאמר אליו: "בחלומי ואראה והנה שלשה סלי חורי על ראשי, וארא והנה בסל העליון מכל מאכל פרעה, מעשה אופה, והנה העוף אוכל אותם מעל ראשי."

ויאמר אליו יוסף: "שלשת הסלים אשר ראית – שלשת ימים הם. בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ ואכל העוף את בשרך מעליך כאשר ראית בחלומך."

בימים ההם והמלכה הרה ללדת, ויהי ביום ההוא ותלד בן למצרים ויאמרו: "יולד בן בכור למלך."

וישמחו כל מצרים וכל שרי פרעה ועבדיו מאד. ויהי ביום השלישי ללדתו ויעש פרעה משתה לכל שריו ועבדיו חיל ארץ צוען וארץ מצרים. ויבואו כל מצרים וכל עבדי פרעה לאכול ולשתות עם המלך במשתה בנו ולשמוח בשמחת המלך. וכל שרי המלך ועבדיו שמחים בעת ההיא כל שמונת הימים במשתה, וישמחו בכל כלי שיר ובתופים ובמחולות בבית המלך שמונה ימים.

ושר המשקים אשר פתר לו יוסף את חלומו שכח את יוסף ולא זכר אותו אל המלך כאשר דבר לו, כי מאת יי היה הדבר בעבור ענות את יוסף כי בטח באדם. וישב יוסף אחרי כן בבית הסוהר שנתים ימים עד מלאת לו שתים עשרה שנה.

הרומן על יוסף ואחיו בנוסחת ספר הישר (פרשיות וישב, מקץ, ויגש). - מ"י בן-גריון: סיפור יוסף ואחיו (תרגום גרמני, נספח לכרך ג' של א"י).
 
המשך הסיפור

בחלק זה של הסיפור השמיט ברדיצ'בסקי את כל הקטע העוסק בפרשת תמר. אני מביא אותו כאן על פי דפוס ונציה שפ"ה (1625).

ויצחק בן אברהם עודנו חי בימים ההם בארץ כנען, זקן מאד, בן שמונים ומאת שנה. ועשו בנו אחי יעקב היה בארץ אדום ויאחז בה הוא ובניו בתוך בני שעיר. וישמע עשו כי קרבו ימי יצחק אביו למות ויבוא הוא ובניו וביתו ארצה כנען אל יצחק אביו. ויעקב ובניו יצאו מהמקום אשר גרו שם בחברון ויבואו כולם אוהל יצחק אביהם, וימצאו את עשו ואת בניו באוהל. וישבו יעקב ובניו לפני יצחק אביהם, ויעקב עודנו מתאבל על יוסף בנו.
ויאמר יצחק אל יעקב: "הגישה לי את בניך ואברכם."
ויגש יעקב את אחד עשר ילדיו לפני יצחק אביו. וישם יצחק את ידיו על כל בני יעקב, ויאחז בהם ויחבקם
וינשקם אחד אחר, ויברכם יצחק ביום ההוא ויאמר אליהם: "‏יי אלהי אבותיכם יברך אתכם וירבה זרעכם ככוכבי השמים לרוב. וגם את בני עשו ברך יצחק לאמר: "ישימכם האלהים למורא ולפחד על כל רואיכם וכל אויביכם."
ויקרא יצחק אל יעקב ואל בניו, ויבואו כולם וישבו לפני יצחק. ויאמר יצחק אל יעקב: "יי אלהי כל הארץ דבר אלי לאמר, לזרעך אתן את הארץ הזאת לרשתה. אם ישמרו בניך את חקותי ואת דרכי, והקימותי להם את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. ועתה בני, למד את בניך ואת בני בניך ליראה את יי וללכת בדרך הטובה אשר ייטב בעיני יי אלהיך. כי אם שמור תשמרון את דרכי יי ואת חוקותיו גם יי ישמור לכם את בריתי את אברהם, והיטיב לכם ולזרעכם כל הימים."
ויכל יצחק לצוות את יעקב ואת בניו, ויגוע וימת ויאסף אל עמיו. ויפול יעקב ועשו על פני יצחק אביהם ויבכו. ויצחק בן מאת שנה ושמונים שנה במותו בארץ כנען בחברון. וישאו אותו בניו אל מערת המכפלה אשר קנה אברהם מאת בני חת לאחוזת קבר. וכל מלכי ארץ כנען הלכו עם יעקב ועשו לקבור את יצחק, ויעשו כל מלכי כנען ליצחק כבוד גדול במותו. ובני יעקב ובני עשו הולכים יחיפי רגל סביב המטה הלוך וקונן עד געתם אל קרית הארבע. ויקברו יעקב ועשו את יצחק אביהם במערת המכפלה אשר בקרית הארבע בחברון. ויקברוהו בכבוד גדול מאד כקבור את המלכים. ויספדו לו יעקב ובניו ועשו ובניו וכל מלכי כנען מספד גדול וכבד מאד, ויברוהו ויתאבלו עליו ימים רבים.
ויהי אחרי מות יצחק ויעזוב את כל מקנהו ואת קנינו ואת כל אשר לו לבניו. ויאמר עשו אל יעקב: "הבה נא את אשר הניח אבינו אלינו, ונחלקהו לשנים, ואני אבחר."
ויאמר יעקב: "כן נעשה."
ויקח יעקב את כל אשר הניח להם יצחק בארץ כנען, את הבהמה ואת העושר ואת כל הרכוש, ויחץ אותו יעקב לשנים לפני עשו ובניו. ויאמר אל עשו: "הנה כל אלה לפניך, עתה בחר לך מהם את החצי אשר תקח לך." ויאמר יעקב אל עשו: "שמע נא אחי לאשר אדבר אליך לאמר, יי אלהי השמים והארץ דבר אל אבותינו אברהם ויצחק לאמר, לזרעך אתן את הארץ הזאת לרשתה עד עולם. עתה הנה כל אשר עזב אבינו לפניך, והנה כל הארץ לפניך, בחר לך מהם את אשר תחפוץ, אם את כל הארץ תחפוץ, קחנה לך ולבניך עד עולם, ואני אקח את העושר הזה, ואם את העושר תחפוץ, קחנו לך, ואני אקח את הארץ הזאת לי ולבני לרשתה עד עולם."
ושם היה נביות בן ישמעאל עם בניו בארץ, וילך עשו ביום ההוא ויתיעץ עמו לאמר: "כזה וכזה דבר אלי יעקב וכזאת וכזאת השיבני, עתה עוצה עצתך ונשמענה."
ויאמר אליו נביות: "מה הדבר הזה אשר ידבר יעקב אליך, הנה כל בני כנען יושבים בארצם לבטח, ויעקב יאמר יירשנה עם זרעו כל הימים? עתה לך לך ולקחת כל עושר אביך ועזבת את יעקב אחיך בארץ כאשר דבר."
ויקם עשו וישב אל יעקב, ויעש כל אשר יעץ עליו נביות בן ישמעאל. ויקח עשו את כל העושר אשר עזב יצחק, את הנפש ואת הבהמה ואת המקנה ואת הרכוש ואת כל העושר, לא נתן ליעקב אחיו ממנה מאומה. ויעקב לקח את כל ארץ כנען, מנחל מצרים ועד נהר פרת, ויקחנה לאחוזת עולם לבניו ולזרעו אחריו עד עולם. וגם מערת המכפלה אשר בחברון אשר קנה אברהם מאת עפרון לקח יעקב לאחוזת קבר לו ולזרעו
עד עולם מאת עשו אחיו. ויכתוב יעקב את כל הדברים האלה בספר המקנה ויחתום ויעד עדים נאמנים על כל אלה. ואלה הדברים אשר כתב יעקב בספר לאמר: "ארץ כנען וכל עריה, החתי והחוי והיבוסי והאמורי והפרזי וכל שבעת גויי הכנעני מנהר מצרים ועד נחל פרת, וכל עיר חברון קרית הארבע והמערה אשר בה, את הכל קנה יעקב מאת עשו במחיר לאחוזה לו ולבניו ולנחלה לזרעו אחריו עד עולם." ויקח יעקב את ספר
המקנה ואת החתום. המצוה והחוקים ואת ספר הגלוי ויתנם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים, ויתנם ביד בניו. ועשי לקח את כל אשר הניח אביו אחרי מותו מיד יעקב אחיו, ויקח את כל הרכוש מאדם ועד בהמה, מגמל ועד חמור, משור ועד שה, מכסף ועד זהב אבנים ובדולח. וכל העושר אשר ליצחק בן אברהם, לא נותר דבר אשר לא לקח לו עשו מכל אשר הניח יצחק אחרי מותו. ויקח עשו את כל אלה וילך אל ארץ שעיר החורי, הוא ובניו, אל מקומם, מפני יעקב אחיו ובניו. ויאחז עשו בתוך בני שעיר ולא שב עשו ארצה כנען מהיום ההוא והלאה. ותהי כל ארץ כנען לבבי ישראל לנחלה עד עולם, ועשו וכל בניו ירשו את הר שעיר.

עד כאן הקטע שהושמט

יח
בימים ההם אחרי מות יצחק ויצו יי ויקרא רעב עלי כל הארץ. ‏בעת ההיא ופרעה מלך מצרים יושב על כסאו בארץ מצרים, וישכב במשכב הלילה ויחלום חלומות. וירא פרעה בחלומו והנה הוא עומד על שפת יאור מצרים, הוא שיחור. ויהי בעמדו וירא והנה שבע פרות בריאות בשר וטובות עולות מן היאור. ותעלינה אחריהן שבע פרות אחרות, דקות בשר ורעות מאד, ותבלענה שבע הרעות את שבע הטובות ועודנה מראיהן רע כבתחילה. וייקץ, וישן ויחלום שנית וירא והנה שבע שבלים עולות בקנה אחד מלאות וטובות. ותצמחנה אחריהן שבע שבלים דקות ושדופות כרוח הקדים, ותבלענה השבלים הדקות את המלאות. ויקץ פרעה מחלומו.
ויהי בבוקר ויזכור המלך את חלומותיו ותפעם רוחו מאד מחלומותיו. וימהר המלך וישלח ויקרא אל כל חרטומי מצרים והחכמים, ויבואו ויעמדו לפני המלך.
ויאמר אליהם המלך: "חלומות חלמתי ופותר אין להם."
ויאמרו אל המלך: "ספר נא לעבדיך את חלומותיך ונשמע אותם."
ויספר להם המלך חלומותיו, ויענו ויאמרו כולם פה אחד אל המלך: "יחי המלך לעולם, וזה פתרון חלומותיך: שבע פרות הטובות אשר ראית – שבע בנות יולדו לך באחרית הימים. ושבע פרות הרעות העולות אחריהן ותבלענה אותן ואתה רואה לאות כי הבנות אשר יולדו לך ימותו כולן בחיי המלך. ואשר ראית בחלום השני שבע שבלים מלאות וטובות עולות בקנה אחד – זה פתרונם: שבע ערים תבנה לך בכל ארץ מצרים באחרית הימים. ואשר ראית שבע שבלים שדופות צומחות אחריהן ותבלענה אותן ועיניך רואות, לאות כי הערים אשר תבנה יחרבו כולנה באחרית הימים בחיי המלך."
ויהי בדברם הדברים האלה והמלך לא הטה את אזניו את ‏דבריהם ולא שם לבו אליהם כי ידע המלך בחכמתו כי לא פתרו את החלומות על נכון. ויהי ככלותם לדבר לפני המלך ויען המלך אותם לאמר: "מה הדבר הזה אשר דברתם אלי, הלא כזב ושקר הוצאתם מפיכם, אך ספרו נא את פתרון חלומותי על נכונה, ולא – תמותו."
ויצו המלך אחרי כן וישלחו ויקראו עוד אל חכמים אחרים ויבואו ויעמדו לפני המלך. ויספר להם המלך חלומותיו וישיבוהו כולם כפתרון הראשון. ויחר אף המלך ויקצוף מאד מזה, ויאמר המלך אליהם: "הלא כזב תדברו ושקר תאמרו בדבריכם."
ויצו המלך ויעבירו קול בכל ארץ מצרים לאמר: "מטעם המלך וגדוליו, כל איש חכם אשר יודע ומבין לפתור חלומות, אשר לא יבוא היום לפני המלך – יומת. והיה האיש אשר יגיד למלך את פתרון חלומותיו על נכונה יינתן לי כל אשר ישאל מאת המלך."
ויבואו כל חכמי ארץ מצרים לפני המלך, וכל החרטומים וכל המכשפים אשר במצרים ובגושן וברעמסס
ובתחפנחס ובצוען ובכל גבול מצרים. ויעמדו כולם לפני המלך. ויספר המלך את חלומותיו לפני החכמים, וכל השרים, ויתמהו כל היושבים לפני המלך מן המראה. ויתחלקו כל החכמים אשר לפני המלך בפתרם את חלומותיו לחלקים רבים. מהם פתרו אל המלך לאמר: "שבע הפרות הטובות – שבעה מלכים הם אשר יעמדו על מצרים מזרע המלך, ושבע הפרות הרעות – שבעה שרים יעמדו עליהם באחרית הימים והשחיתום. ושבע
השבלים הטובות הם שבעה שרים הגדולים אשר למצרים אשר יפלו ביד שבעה שרים אויביהם בלתי חזקים במלחמות אדוני המלך."
ומהם אשר פתרו אל המלך בדבר הזה לאמר: "שבע פרות הטובות הם שבע ערי כל מצרים החזקים, ושבע פרות הרעות הם שבעת גויי ארץ כנען אשר יבואו על שבעת ערי מצרים באחרית הימים והשחיתו אתהן. ואשר ראית את שבעת השבולים הטובות והרעות בחלום השני, לאות כי תשוב עוד ממשלת מצרים להיות לזרעך כבתחילה, והיה במשלם ושבו כל אנשי ערי מצרימה עם כל השבעה ערי כנען החזקים מהם והשחיתו אותם ושבה כל מלכות מצרים לזרעך."
ומהם אשר אמרו אל המלך: "זה פתרון חלומותיך, שבע פרות הטובות – שבע מלכות הנה אשר תקח לנשים באחרית הימים, ושבע הפרות הרעות – לאות כי ימותו הנשים ההמה כולנה בחיי המלך. ושבע השבלים הטובות והרעות אשר ראית בחלום השני הם ארבעה עשר בניהן, והיה באחרית הימים ועמדו ונלחמו ביניהם ונגפו השבעה מהם את השבעה החזקים מהם."
ומהם יאמרו אל המלך כדברים האלה לאמר: "שבעה פרות הטובות – שבעה בנים יולדו לך, ויהרגום שבעת בני שריך באחרית הימים. ושבע השבלים הטובות אשר ראית בחלום השני הם השרים אשר ילחמו בם שבעה שרים אחרים בלתי חזקים כמותם, וישחיתו אותם באחרית הימים, וינקמו מהם נקמת בניך ושבה המלוכה עוד לזרעך."
וישמע המלך את כל דברי חכמי מצרים וכל פתרון חלומותיו, ולא ישרו כולם בעיני המלך. וידע המלך בחכמתו כי לא דברו אליו נכונה בכל דבריהם יחד, כי מאת יי היתה זאת לסכל את דברי חכמי מצרים למען צאת יוסף מן בית האסורים ולמען גדלו במצרים.
וירא המלך כי אין דובר אליו נכונה בכל החכמים והחרטומים אשר למצרים, ויחר אף המלך מאד וחמתו בערה בו. ויצו המלך ויוציאו כל החכמים וכל החרטומים מלפניו, ויצאו כולם בבושת וכלימה מלפני המלך. ויצו המלך ויעבירו קול במצרים לאמר, אשר ימותו כל החכמים וכל החרטומים אשר במצרים לא יחיה מהם איש. ויקומו שרי הטבחים אשר למלך וישלפו כולם איש חרבו, ויחלו להכות בחרטומי מצרים וחכמיה.

יט
ויהי אחרי כן ויבוא מירוד שר המשקים אשר למלך וישתחו למלך וישב לפניו.
ויאמר שר המשקים אל המלך: "יחי המלך לעולם ותגדל מלכותו בארץ. אתה קצפת על עבדך בימים ההם,
זה שנתים ימים, ותתן אותי במשמר, ואהי ימים במשמר, אותי ואת שר האופים. ושם היה אתנו בבור עבד עברי אשר לשר הטבחים, יוסף שמו, כי קצף עליו אדוניו ויתנהו שם ‏בבית הסוהר, וישרת אותנו שם. ויהי מימים, בהיותנו במשמר, ונחלמה חלומות בלילה אחד אני ושר האופים, איש כפתרון חלומו חלמנו. ונבוא ונגד לעבד ההוא בבוקר, ויפתור לנו את חלומותינו, איש כחלומו פתר לנו על נכונה. ויהי כאשר פתר לנו כן היה הדבר, לא נפל מכל דבריו ארצה. ועתה אדוני המלך, אל תהרוג את אנשי מצרים חנם, כי הנה העבד ההוא עודנו אסור בבית שר הטבחים אדוניו בבית הסוהר. אם על המלך טוב ישלח אליו ויבוא לפניך והוא יודיעו את פתרון החלום אשר חלמת על נכונה."
וישמע המלך דברי שר המשקים ויצו המלך לבלתי המית את חכמי מצרים. ‏ויצו המלך את עבדיו להביא את יוסף לפניו, ויאמר המלך אליהם: "לכו אליו ואל תבהלוהו, פן יבהל ולא ידע לדבר נכונה."
וילכו עבדי המלך אל יוסף, ויריצוהו מן הבור, ויגלחו לו עבדי המלך, ויחלף את בגדי כלאו, ויבוא לפני המלך, והמלך יושב על כסא מלכותו בלבוש מלכות, אָפוּד באפוד זהב, והפז אשר עליו נוצץ, והברקת והאודם והנופך מתלפדים, וכל אבני התפארת אשר בראש המלך מתלהטים. ויפלא יוסף מן המלך מאד.
והכסא אשר ישב עליו המלך מצופה זהב וכסף עם אבני השוהם ולו שבעים מעלות. ויהי משפטם בכל ארץ מצרים: ‏כל איש אשר יבוא לדבר אל המלך, והיה אם איש שר וחשוב בעיני המלך הוא, ועלה אל המלך על הכסא עד המעלה האחת ושלשים, וירד המלך על מעלת הששה ושלשים ודבר עמו. ואם מיתר העם הוא, ועלה עד שלוש מעלות, וירד המלך ברביעית ודבר עמו. ויהי משפטם עוד: כל איש אשר יבין לדבר בכל שבעים הלשונות, ועלה שבעים מעלות, ועלה עולה ודבר, עד געתו לפני המלך. וכל איש אשר לא ישלים השבעים, ועלה אל המעלות כמספר אשר ידע ויבין לדבר. ומשפט מצרים היה בימים ההם אשר לא ימלוך עליהם איש כי אם איש אשר ידע לדבר בשבעים לשון.
ויהי בבוא יוסף לפני המלך וישתחו למלך ארצה, ויעל עד שלש המעלות וישב במעלה השלישית. וירד המלך אליו וישב במעלה הרביעית וידבר עם יוסף.
ויאמר המלך אל יוסף: "חלום חלמתי ופותר אין לפתור אותו על נכון, ואצוה היום ויבואו לפני כל חרטומי מצרים וכל חכמיה, ואספר אליהם את חלומותי ואין פותר אותם לי על נכונה. ואחרי כן שמעתי עליך היום הזה כי חכם אתה, אשר תשמע כל חלום לפתור אותו על נכון."
ויען יוסף את פרעה לאמר: "יספר פרעה את חלומו אשר חלם, הלא לאלהים פתרונים."
ויספר פרעה ליוסף את חלומותיו, חלום הפרות וחלום השבלים, ויכל המלך לדבר.
ורוח אלהים לבשה את יוסף בעת ההיא לפני המלך, וידע כל הדברים אשר יבואו על המלך מהיום ההוא והלאה. וידע את פתרון חלום המלך על נכונה, וידבר לפני המלך. וימצא יוסף חן בעיני המלך, ויטה המלך את אזניו ולבו, וישמע את כל דברי יוסף.
ויאמר יוסף אל פרעה: "אל יחשוב המלך כי שתי חלומות הן, אך חלום אחד הוא. כי את אשר חפץ אלהי השמים לעשות בכל הארץ הראה את המלך בחלומו, וזה פתרון חלומך על נכונה: "שבע הפרות ושבע השבלים הטובות – שבע שנים הנה, ושבע הפרות ושבע השבלים הרעות – שבע שנים הנה, חלום אחד הוא. הנה שבע שנים באות, שובע גדול בכל הארץ. ואחרי כן יבואו שבע שני רעב אחריהן, רעב כבד מאד, ונשכח כל השובע ההוא מן הארץ, וכילה הרעב את יושבי כל הארץ. חלום אחד חלם המלך, ועל השנות החלום אל
המלך – כי נכון הדבר מאד וממהר האלהים לעשותו. ועתה איעצך נא עצה ומלט את נפשך ואת נפש יושבי הארץ מרעת הרעב: אשר תבקש בכל מלכותך איש נבון וחכם מאד אשר ידע בכל דברי המלוכה, ותשיתהו לצאת ולבוא על כל ארץ מצרים. ויפקד האיש ההוא אשר תשית על מצרים פקידים תחת ידו, ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות הבאות ויצברו בר וישימוהו בחצרות פקידיך. ושמרו את האוכל ההוא לשבע שני הרעב ונמצא לך ולאנשיך ולכל ארצך, ולא תכרת אתה וכל ארצך ברעב. וגם כל יושבי ארצך יצוה ויקבצו איש איש
מתבואת שדהו מכל אוכל שבע השנים הטובות ונתנו באוצרותיהם ונמצא להם בימי הרעב, וחיו בו. זה פתרון חלומך על נכונה, וזאת העצה היעוצה למלט את נפשך ואת נפש כל עבדיך."
ויען המלך ויאמר ליוסף: "מי יאמר ומי יודע כי דבריך נכונה?"
ויאמר יוסף אל המלך: "זה לך אות על כל דברי כי נכונים הם וכי עצתי טובה לך. הנה אשתך יושבת על המשבר ביום הזה וילדה לך בן ושמחת בו. והיה בצאת הילד ממעי אמו ומת בנך בכורך אשר יולד לך זה שנתים ימים, ונחמת בילד היולד לך היום."
ויכל יוסף לדבר את כל הדברים האלה אל המלך וישתחו למלך ויצא. ויהי בצאת יוסף מאת פני המלך
ותבאנה האותות האלה אשר דבר יוסף אל המלך ביום ההוא. ותלד המלכה בן ביום ההוא, ויתבשר המלך בבנו וישמח. ויהי בצאת המבשר מאת פני המלך וימצאו עבדי המלך את בן המלך הבכור נופל ארצה מת. ותהי צעקה ומהומה בבית המלך, וישמע המלך ויאמר: "מה המהומה והצעקה אשר שמעתי בבית?"
ויגידו למלך כי מת בנו בכורו. אז ידע המלך כי כל דברי יוסף אשר דבר אליו – נכונה. וינחם המלך אל בנו בילד היולד לו ביום ההוא, כאשר דבר אליו יוסף.

כ
אחר הדברים האלה שלח המלך ויקבוץ את כל שריו ועבדיו וכל הפחות והפרתמים אשר למלך, ויבואו כולם לפני המלך. ויאמר אליהם המלך: "הנה ראיתם ושמעתם את כל דברי האיש העברי וכל האותות אשר אמר בי באו, ולא נפל מכל דבריו אשר דיבר ארצה. ידעתי כי גם פתרון החלום אשר פתר נכונה הוא, ובוא יבוא. ועתה עוצו נא עצה ודעו מה תעשו ואיך תמלט הארץ מהרעב. בקשו נא וראו הנמצא בזה אשר חכמה ודעת בלבו ואפקידהו בארץ, כי אתם שמעתם את העצה אשר יעץ האיש העברי על זאת למלט בה את הארץ מהרעב. ואני ידעתי כי לא תמלט הארץ מהרעב כי אם בעצת האיש העברי אשר יעץ אותי."
ויענו כולם את המלך ויאמרו: "טובה העצה אשר יעץ העברי על זה. ועתה אדוני המלך, הנה כל ארצך בידך, את אשר ייטב בעיניך – עשה. את אשר תחפוץ ואשר תדע בחכמתך אשר הוא חכם למלט את הארץ בחכמתו הוא אשר יפקיד המלך תחת ידו על הארץ."
ויאמר המלך אל כל השרים: "אני אמרתי אחרי אשר הודיע אלהים את האיש העברי את כל אשר דיבר, אין נבון וחכם כמוהו בכל הארץ. אם טוב בעיניכם אשיתהו על הארץ, כי הוא אשר ימלט את הארץ בכל חכמתו."
ויענו כל השרים את המלך ויאמרו: "והלא כתוב בדתי מצרים, ולא יעבור, אשר לא ימלוך איש במצרים ולא משנה למלך כי אם היודע בכל לשון בני האדם, ועתה אדוני המלך הנה האיש העברי הזה לא ידבר כי אם לשון עברית, ואיך יהיה עלינו למשנה איש אשר לא ידע גם את לשוננו? אך שלח נא אליו ויבוא לפניך ונס נא אותו בכל דבר, וכאשר תראה, עשה."
ויאמר המלך להעשות כן למחר, וטוב הדבר אשר דברתם. ויצאו כל השרים מלפני המלך ביום ההוא.
‏ויהי בלילה ההוא וישלח יי מלאך אחד ממלאכיו המשרתים לפניו ויבוא ארץ מצרים אל יוסף. ויעמוד מלאך יי על יוסף, והנה יוסף שוכב במשכב הלילה בבית אדוניו בבור, כי השיבהו אדוניו אל הבור מפני אשתו. ויעירהו המלאך משנתו, ויקם יוסף ויעמוד על רגליו והנה מלאך יי עומד לנגדו. וידבר מלאך יי את יוסף, וילמדהו כל לשון האדם בלילה ההוא, ויקרא את שמו יהוסף. וילך מלאך יי מאתו, ויוסף שב וישכב במשכבו, ויתמה יוסף על המראה אשר ראה.

כא
ויהי בבקר וישלח המלך אל שריו ועבדיו, ויבואו כולם וישבו לפני המלך. ויצו המלך להביא את יוסף, וילכו עבדי המלך ויביאו את יוסף לפני פרעה, ויצו המלך ויעל יוסף על מעלות הכסא. וידבר יוסף אל המלך בכל הלשונות, ויעל יוסף עלה ודבר אל המלך עד געתו לפני המלך במעלת השבעים, וישב לפני המלך. וישמח המלך על יוסף מאד, וכל השרים אשר למלך שמחו מאד עם המלך בשמעם את כל דברי יוסף. וייטב הדבר בעיני המלך והשרים להפקיד את יוסף למשנה למלך על כל ארץ מצרים.
וידבר המלך אל יוסף לאמור: "אתה יעצת לי עצה להפקיד בכל ארץ מצרים איש חכם למלט בחכמתו את הארץ מהרעב, ועתה אחרי הודיע אותך אלהים את כל זאת ואת כל הדברים אשר דיברת, אין חכם ונבון כמוך בכל הארץ, ולא יקרא שמך עוד יוסף, כי אם צפנת פענח יהיה שמך. אתה תהיה לי למשנה, ועל פיך יהיו כל דברי מלכותי, ועל דבריך יצאו ויבואו עמי. גם מתחת ידך יקחו עבדי ושרי את חוקם אשר ינתן להם מדי חודש, ולך ישתחוו כל אנשי הארץ. רק בכסא אשר לי אגדל ממך."
ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף. ‏וילבש המלך את יוסף לבוש מלכות, ויתן עטרת זהב על ראשו, וישם רצפת זהב (אצל ברדיצ'בסקי: רביד זהב) על צוארו, ויצו המלך את עבדיו וירכיבו את יוסף במרכבה השנית אשר למלך ההולכת מול מרכבת המלך. וירכיבוהו על סוס עצום וגדול מאד מסוסי המלך, ויוליכוהו ברחוב כל ארץ מצרים. ויצו המלך ויצאו את יוסף כל המשחקים במצלצלים ובכנורות וכל כלי זמר, ואלף תופים ואלף מחולות ואלף נס(?) (אצל ברדיצ'בסקי: נבלים) הלכו אחריו. וחמשת אלפי איש בחרבותיהם שלופות בידיהם מתלהטים וילכו הלוך ושחק לפני יוסף. ועשרים אלף איש מגדולי המלך אזורים באזור עור מצופה זהב הולכים לימין יוסף, ועשרים אלף לשמאלו. וכל הנשים והנערות עלו על הגגות ותצבנה ברחובות משחקות ושמחות ביוסף, ותראנה בתואר יוסף וביופיו. וכל אנשי המלך הולכים לפניו ולאחריו ומקטרים בכל הדרך בלבונה ובקדה ובכל הריח הטוב ומפזרים בכל הדרך מור ואהלות לפני יוסף. ועשרים איש קוראים לפניו בכל הארץ בקול גדול, הלוך וקרוא כדברים האלה: "הראיתם את האיש הזה אשר בחר בו המלך למשנה, וכל דברי המלוכה על פיו יהיו, ואשר ימרה את פיו ואשר לא ישתחוה לו ארצה – יומת, כי מרד במלך ובמשנהו." וככלות הקוראים לדבר והשתחוו כל מצרים ליוסף ארצה, ויאמרו: "יחי המלך יחי המשנה!"
וכל יושבי מצרים ישתחוו כולם על הדרך הלוך וקרוא הקוראים והשתחוות ושמחים בכל תוף ומחול ונבל לפני יוסף. ‏וישא יוסף את עיניו אל השמים מעל הסוס ויקרא ויאמר: "מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון. יי צבאות, אשרי אדם בוטח בך."

כב
ויעבור יוסף עם עבדי פרעה וכל שריו בכל ארץ מצרים, ויראוהו את כל ארץ מצרים ואת כל אוצרות המלך. וישב יוסף ויבוא לפני פרעה ביום ההוא. ויתן המלך ליוסף אחוזה בארץ מצרים, אחוזת שדות וכרמים. ויתן המלך ליוסף שלשת אלפים ככרי כסף ואלף ככרי זהב ואבני שוהם ובדולח ומתנות רבות. ויהי ממחרת ויצו המלך לכל מצרים להביא אל יוסף מנחות ומתנות, וכל אשר ימרה את פי המלך – יומת. ויעשו במה גדולה ברחוב העיר, ויפרשו שם בגדים, והיה כל המביא אל יוסף דבר יתן אל הבמה ההיא. וישליכו כל מצרים על הבמה ההיא איש נזם זהב אחד ואיש קשיטה אחת, טבעות ועגולים וכל כלי מעשה וזהב וכסף ואבני שוהם ובדולח נתן על הבמה ההיא, איש אשר נמצא בידו נתן. ויקח יוסף את כל אלה וישם באוצרותיו. וכל השרים והפרתמים אשר למלך מגדלים את יוסף, ויתנו לו גם הם מתנות רבות בראותם כי בחר בו המלך למשנה.
‏וישלח המלך אל פוטיפרע בן אחידם כהן און ויקח את אסנת בתו הקטנה ויתן אותה אל יוסף לאשה. והנערה טובת מראה מאד, בתולה ואיש לא ידעה, ויקח יוסף אותה לו לאשה.
ויאמר המלך אל יוסף: "אני פרעה, ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו לצאת ולבוא על עמי בכל ארץ מצרים."
ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה. ויצא יוסף מלפני המלך ויהי למשנה המלך במצרים. ‏ויתן המלך ליוסף מאה עבדים לשרתו בביתו, וגם יוסף שלח ויקנה עבדים רבים, ויהיו בבית יוסף. אז בנה לו יוסף בית גדול מאד, כבתי המלכים, לפני חצר בית המלך, ויעש בבית היכל גדול נחמד למראה מאד וטוב למושבו, שלש שנים עשה יוסף את כל ביתו. ויעש לו יוסף כסא נחמד מאד מזהב וכסף לרוב וירצפהו באבני שהם ובדולח. ויעש בו תבנית כל ארץ מצרים ותבנית יאור מצרים ומשקה את כל ארץ מצרים.
וישב יוסף לבטח בביתו על כסאו אשר עשה לו, ויוסף יי ליוסף ‏חכמה על חכמתו. וכל יושבי מצרים ועבדי פרעה ושריו אהבו את יוסף מאד, כי מאת יי היה הדבר הזה ליוסף. ויהי יי את יוסף, ויגדל מאה הולך וגדל. ויהי שומעו(!) בכל הארץ.

כג
ויהי ליוסף חיל עושה מלחמה יוצאי צבא לגדוד מספר ארבעת אלפים ושש מאות איש עושי מלחמה בכוח חיל לעזור למלך וליוסף על האויב. לבד משרי המלך ועבדיו ויושבי מצרים, אין מספר להם. ויתן יוסף לגבוריו ולכל צבאיו מגינים ורמחים וכובעים ושריונות ולאבני קלעים.
‏בעת ההיא באו בני תרשיש על כל בני ישמעאל וילחמו בם, וישֹסו בני תרשיש את ישמעאל ימים רבים. ובני ישמעאל היו מתי מספר בימים ההם, ולא יכלו על כל בני תרשיש, ויצר להם מאד. וישלחו כל זקני ישמעאל ספר אל מלך מצרים לאמר: "שלח נא לעבדיך שרים וצבא לעזור אותנו, ונלחמה בבני תרשיש, כי כלוּנו מאד זה ימים רבים."
וישלח פרעה את יוסף ואת הגבורים ואת הצבא אשר אתו וגבורים מבית המלך. וילכו ארץ החוילה, אל בני ישמעאל לעזור אותם להלחם בבני תרשיש. וילחמו בני ישמעאל את בני תרשיש, ויך יוסף את התרשישים וילכוד את כל ארצם, וישבו בה מבני ישמעאל עד היום הזה. ויהי כאשר נלכדה ארץ תרשיש ויברחו כל התרשישים ויבואו בגבול בני יוון אחיהם. ויוסף וכל הגבורים וכל הצבא אשר לו שבו מצרימה לא נפקד מהם איש.

כד
ויהי לתקופת השנה, בשנה השנית למלוך יוסף על מצרים, ויתן יי שובע גדול בכל הארץ שבע שנים כאשר דבר יוסף. כי ברך יי את כל תבואות הארץ בימים ההם שבע שנים, ויאכלו וישבעו מאד. ויפקד יוסף פקידים בעת ההיא תחת ידו, ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות, ויצברו בר שנה שנה וישימהו באוצרות יוסף. והיה בכל עת אשר יקבצו את האוכל וצוה יוסף והביאו את הבר בשבלים, והביא עמו עפר שדהו, לבלתי הפסיד. ויעש יוסף כדבר הזה שנה שנה, ויצבור בר כחול הים הרבה מאד, כי אין מספר לאוצרותיו, כי לא יכלו לספור מרוב. וגם יושבי מצרים אספו אוכל באוצרותיהם הרבה מאד מכל אוכל שבע השנים הטובות, אך לא עשו לו כאשר עשה יוסף.
ויהי כל האוכל אשר אספו יוסף וכל מצרים בשבע שני השובע לפקדון לארץ באוצרות לשבע שנות הרעב למחית כל הארץ. וימלאו כל יושבי מצרים איש אוצרו ואיש מטמונו למחייתם ברעב. ויתן יוסף את כל האוכל אשר אסף בכל ערי מצרים, ויסתום את כל האוצרות וישם שומרים עליהם.
‏ואסנת בת פוטיפרע אשת יוסף ילדה לו שני בנים, את מנשה ואת אפרים. ויוסף בן שלשים וארבע שנים בלדת אותם. ויגדלו הנערים וילכו בדרכי יי ובמוּסרו, לא סרו מן הדרך אשר למדם אביהם ימין ושמאל. ויהי יי את הנערים, ויגדלו ויבינו וישכילו בכל חכמה ובכל דברי המלוכה, וכל שרי המלך וגדולי יושבי מצרים מנשאים את הנערים. ויגדלו בקרב בני המלך.
ותכלינה שבע שני השובע אשר היו בכל הארץ, ותבאנה אחריהם שבע שני הרעב, כאשר אמר יוסף, ויהי רעב בכל הארץ. ויראו כל מצרים כי החל הרעב להיות בארץ מצרים, ויפתחו כל מצרים את כל אוצרות הבר אשר להם כי חזק עליהם הרעב. וימצאו את כל האוכל אשר באוצרותיהם מלא סס ועש, ולא יצלח לאכול. ויחזק הרעב בכל הארץ, ויבואו כל יושבי מצרים ויצעקו לפני פרעה כי כבד עליהם הרעב.
ויאמרו אל פרעה: "תנה לעבדיך אוכל, ולמה נמות לעיניך ברעב גם אנחנו גם טפנו?"
ויען אותם פרעה לאמר: "למה תצעקו אלי, והלא כל שבע שני השובע ציוה יוסף לצבור בר לשני הרעב, ולמה לא שמעתם בקולו?"
ויענו המצרים את המלך: "חי נפשך אדוני כי כל אשר דבר יוסף כן עשו עבדיך, כי גם עבדיך אספו כל אוכל שדותיהם בשני השובע ונתנוהו באוצרות עד היום הזה. ויחזק הרעב על עבדיך, ונפתחה את אוצרותינו והנה כל אוכלנו מלא עש וסס, ולא יצלח לאכול."
ויהי כשמוע המלך את כל אשר קרה ליושבי מצרים ויירא מאד המלך מפני הרעב ויבהל מאד. ויען המלך את אנשי מצרים לאמר: "אחרי אשר קרה לכם את כל אלה לכו אל יוסף, אשר יאמר אליכם – תעשו, לא תמרו את פיו."
וילכו כל ‏המצרים אל יוסף ויאמרו אליו: "תנה לנו אוכל ולמה נמות ברעב נגדך, כי אנחנו אספנו את תבואותינו בשבע השנים כאשר ראית, ונשם אותם באוצר, וכזה וכזה קרה לנו."
ויהי כשמוע יוסף את כל דברי מצרים ואת אשר קרה להם, ויפתח יוסף את כל אוצרות האוכל אשר לו וישבור למצרים. והרעב היה על פני כל הארץ, ויהי רעב בכל הארצות, ובארץ מצרים היה אוכל לשבור. וכל יושבי מצרים באו אל יוסף לשבור אוכל, כי חזק עליהם הרעב, וכל אוכלם הופסד. וישבור יוסף לכל מצרים יום יום.

כה
וישמעו כל יושבי ארץ כנען ופלשתים ועבר הירדן ובני קדם וכל ערי הארץ הקרובים והרחוקים כי יש שבר במצרים, ויבואו כולם מצרימה לשבור בר, כי חזק עליהם הרעב. ויפתח יוסף את אוצרות האוכל וישם עליהם פקידים ויעמדו וישברו לכל הבאים יום יום.
וידע יוסף כי גם אחיו יבואו מצרימה לשבור אוכל, כי חזק הרעב על כל הארץ. ויצו יוסף את כל אנשיו ויעבירו קול בכל מצרים לאמר: "מטעם המלך והמשנה וגדוליהם, איש איש אשר יחפוץ לשבור בר במצרים אל ישלח עבדיו אל מצרים לשבור, כי אם בניו, וגם כל איש מצרי או כנעני אשר יבוא מכל הארצות לשבור במצרים והלך ומכרו בכל הארץ – יומת, כי לא ישבור כל איש כי אם מחיית ביתו. וגם כל איש אשר ינהג שתים או שלש בהמות – יומת, כי לא ינהג אדם כי אם בהמתו."
וישם יוסף שומרים בשערי מצרים ויצום לאמר: "כל איש אשר יבוא לשבור אוכל אל תתנוהו לבוא עד כתבו שמו ושם אביו ושם אבי אביו, ואשר תכתבו בכל יום ושלחתם את שמותם אלי בערב, וידעתי את שמותם."
ויפקד יוסף פקידים בכל מצרים ויצום לעשות את כל הדברים האלה. ויוסף עשה את כל הדברים האלה וכל החוקים למען אשר ידע בבוא אחיו מצרימה לשבור אוכל. ובכל יום ויום יעבירו אנשי יוסף קול במצרים בכל הדברים האלה והחוקים אשר צוה יוסף. וישמעו כל ישובי ארץ מזרח ומערב וכל הארץ את כל החוקים וכל הדברים אשר שם יוסף במצרים. ויבואו כל יושבי קצות הארץ וישברו בר במצרים יום יום, וילכו לדרכם. וכל שוערי מצרים עושים את כל אשר צוה יוסף, ויהי כל הבא מצרימה לשבור אוכל וכתבו השוערים את שמותם ואת שמות אבותם והביאו לפני יוסף בערב יום יום.
וישמע יעקב אחרי כן כי יש שבר במצרים, ויקרא אל בניו ללכת מצרימה לשבור בר, כי חזק עליהם גם הם הרעב. ויקרא יעקב אל בניו לאמר: "הנה שמעתי כי יש שבר במצרים, וכל הארץ הולכים שמה לשבור. ועתה למה תיראו את נפשכם שבעים לפני כל הארץ, רדו גם אתם מצרימה ושברו לנו מעט אוכל בתוך הבאים ונחיה ולא נמות."
וישמעו בני יעקב בקול אביהם ויקומו לרדת מצרימה לשבור אוכל בתוך הבאים.
ויצו אותם יעקב אביהם לאמר: "בבואכם העירה אל תבואו יחד בשער אחד מפני יושבי הארץ."
ויצאו בני יעקב וילכו מצרימה, ויעשו בני יעקב ככל אשר צום אביהם. ואת בנימין לא שלח יעקב, כי אמר: פן יקרהו אסון בדרך כאחיו. וילכו מבני יעקב עשרה.
ויהי בלכת עשרת בני יעקב בדרך, וינחמו על יוסף בכל אשר עשו לו, ויאמרו איש אל אחיו לאמר: "ידענו כי יוסף אחינו ירד למצרים, ועתה נבקשהו שם באשר הלכנו. ויהיה אם מצאנוהו ולקחנוהו מאדוניו בפדיון ואם אין – בחזקה, ומתנו עליו."
וישמעו בני יעקב. לדבר הזה, ויתחזקו על יוסף להצילו מיד אדוניו, וילכו בני יעקב מצרימה. ויהי בקרבם מצרימה ויתפרדו איש מעל אחיו ויבואו בעשר שערי מצרימה. והשוערים כתבו את שמותם ביום ההוא ויביאום אל יוסף בערב. ‏ויקרא יוסף את השמות מיד שוערי העיר וימצא את אחיו, באו מעשר שערי העיר. ויצו יוסף בעת ההיא ויעבירו קול בכל מצרים לאמר: "לכם כל שומרי האוצרות, סיגרו כל אוצרות הבר ולא תשאירו פתוח כי אם אחד לשבור ממנו כל הבאים."
ויעשו כל פקידי יוסף כן, בעת ההיא, ויסתמו כל האוצרות ולא הותירו כי אם אחד פתוח. ויתן יוסף את שמות אחיו כתובים לאשר על האוצר הפתוח ויאמר אליו: "כל אשר יבוא ‏אליך לשבור בר תשאל את שמו, והיה בבוא אליך השמות האלה ותפשתם ושלחתם אלי."
ויעש כן.
‏ובני יעקב כאשר באו אל תוך העיר ויתקבצו יחד בתוך העיר לבקש את יוסף טרם ישברו להם אוכל. וילכו להם אל חומות הזונות, ויבקשר את יוסף בחומות הזונות שלשת ימים, כי אמרו, כי יוסף בחומות הזונות יבוא כי יוסף יפה תואר ויפה מראה מאד,. ויבקשו בני יעקב בחומות ההם שלשת ימים ולא מצאו.
והאיש אשר על האוצר הפתוח ביקש את השמות ההם אשר נתן לו יוסף, ולא מצא. וישלח אל יוסף לאמר: "‏זה שלשת ימים לא באו אלי האנשים ההם אשר נתת לי שמותם."
וישלח יוסף עבדים לבקש את האנשים בכל מצרים, להביאם לפני יוסף. וילכו עבדי יוסף ויבקשו במצרים ולא מצאו, וילכו גושנה ואין, וילכו עיר רעמסס ולא מצאו. ויבואו אל יוסף ויאמרו: "בקשנו בכל הארץ עד עיר רעמסס ולא מצאנו."
ויוסף עוד יוסף וישלח ששה עשר עבדים לבקש את אחיו, וילכו ויתפזרו בארבע פינות העיר. וילכו ארבעה עבדים בית הזונות וימצאו את עשרת האנשים שמה, מבקשים את אחיהם. ויקחום ארבעת האנשים ההם ויביאום לפני יוסף.

כו
ויבואו בני יעקב ביתה יוסף וישתחוו לו אפים ארצה. ויוסף יושב בהיכלו על כסאו, מלובש בגדי בוץ וארגמן ובראשו עטרת זהב גדולה וכל הגבורים יושבים סביביו. ויראו בני יעקב את יוסף, ויפלא בעיניהם מאד תארו וטוב יופיו והדר פניו, וישתחוו לו עוד אפים ארצה.
וירא יוסף את אחיהם ויכירם, והם לא הכירוהו, כי גדל יוסף מאד בעיניהם על כן לא הכירו אותו. וידבר יוסף אליהם לאמר: "מאין באתם?"
ויענו כולם ויאמרו: "מארץ כנען באו עבדיך לשבור אוכל, כי חזק הרעב בכל הארץ, וישמעו עבדיך כי יש שבר במצרים, ויבואו עבדיך בתוך הבאים לשבור בר למחייתנו."
ויען יוסף אותם לאמר: "ואם באתם לשבור אוכל כאשר אמרתם, למה תבואו בעשר שערי העיר? אין זה כי אם לחפור את כל הארץ באתם."
ויענו כולם יחד את יוסף ויאמרו: "לא אדוני, כנים אנחנו, לא היו עבדיך מרגלים, כי לשבור אוכל באנו, כי כל עבדיך אחים, בני איש אחד בארץ כנען, ויצוה עלינו אבינו לאמר: "בבואכם העירה אל תבואו יחד בשער אחד מפני יושבי הארץ."
ויען אותם יוסף עוד ויאמר: "הוא הדבר אשר דברתי אליכם, לחפור את כל הארץ באתם, על כן באתם כולכם בעשר שערי העיר, לראות את ערות הארץ באתם! הלא כל בא לשבור, ישבור והלך לדרכו, ואתם שלשת ימים היום לכם בארץ, ומה תעשו בחומות הזונות אשר הייתם שם זה שלשת ימים, הלא כי מרגלים יעשו כאלה."
ויאמרו אל יוסף: "חלילה לאדוני מֵדַבֵּר הדבר הזה, כי אנחנו שנים עשר אחים, בני יעקב אבינו בארץ כנען, בני יצחק בן אברהם העברי. והנה הקטן את אבינו היום בארץ כנען, והאחד איננו כי נאבד מאתנו, ונאמר, אולי בארץ הזאת הוא, ונבקש בכל מצרים, ונביא גם בבתי הזונות לבקש אותו שם."
ויאמר אליהם יוסף: "והלא בקשתם אותו בכל הארץ עד לא נשאר לכם כי אם מצרים לבקש אותו בה? וגם מה אשר יעשה אחיכם בבתי הזונות אף אם הוא במצרים? והלא אמרתם כי מבני יצחק בן אברהם אתם, ומה יעשו בני יעקב בבתי הזונות?"
ויאמרו אליו: "כי שמענו אשר גנבוהו הישמעאלים מאתנו, ויוגד לנו כי מכרו אותו מצרימה, ועבדך אחינו יפה תאר ומראה מאד, ונאמר: איננו כי אם בבתי הזונות. על כן הלכו שם עבדיך לבקשו לפדותו."
ויען אותם יוסף עוד לאמר: "הלא שקר תאמרו וכזב תדברו לאמר בנפשכם, בני אברהם אתם. חי פרעה כי מרגלים אתם, על כן באתם בבתי הזונות לבלתי דעת איש בכם!"
ויאמרו לו עוד: "לא אדוני, כי הלוך הלכו כל עבדיך שם לבקש את אחינו לפדותו, כאשר דברנו אל אדוני."
ויאמר אליהם יוסף: "והנה אם מצאתם אותו וביקש מכם אדוניו מחיר רב, התתנוהו בו?"
ויאמרו: "ניתן."
ויאמר אליהם: "ואם לא יחפוץ אדוניו לתתו במחיר רב, מה תעשו להם עליו?"
ויענוהו לאמר: "ואם לא יתנוהו, והרגנו אותו ולקחנו את אחינו והלכנו."
ויאמר אליהם יוסף: "הוא הדבר אשר דברתי אליכם, מרגלים אתם כי להרוג את יושבי הארץ באתם. כי שמענו אשר שנים ‏מאחיכם הכו את כל יושבי שכם בארץ כנען בעבור אחותיכם, ותבואו לעשות גם במצרים על אחיכם כדבר הזה. אך בזאת אדע כי כנים אתם, אם תשלחו אחד מכם לקחת את אחיכם הקטן מאת אביכם ולהביאו אלי הנה. ויהי בעשותכם הדבר ‏הזה ואדעה כי כנים אתם."
ויקרא יוסף אל שבעים גבורים מגבוריו ויאמר אליהם: "קחו את האנשים האלה והבאתם אותם אל משמר."
ויקחו הגבורים את עשרת האנשים ויחזיקו בם ויתנום במשמר, ויהיו במשמר שלשת ימים.

כז
ויהי ביום השלישי ויוציאם יוסף מהמשמר ויאמר אליהם: "זאת עשו לכם אם כנים אתם, וחייתם: אחיכם אחד יאסר במשמר, ואתם לכו והביאו שבר בתיכם ארצה כנען. ולקחתם את אחיכם הקטן והבאתם אלי הנה, ואדעה כי כנים אתם, כאשר תעשו הדבר הזה."
ויצא יוסף מעליהם ויבוא החדרה, ויבך בכי גדול, כי נכמרו רחמיו אליהם. וירחץ פניי ויצא אליהם, ויקח מאתם את שמעון ויאמר לאסרו. ולא אבה שמעון לעשות כן, כי היה גבור חיל מאד, ולא יכול יוסף לאסרו, ויקרא יוסף אל גבוריו ויבואו לפניו שבעים איש גבור חיל וחרבותם שלופות בידם. ויבהלו כל בני יעקב מהם.
ויאמר אליהם יוסף: "תפשו את האיש הזה ואסרתם אותו בבית הסוהר עד בוא אחיו אליו."
וימהרו גבורי יוסף ויחזיקו כולם בשמעון לאסור אותו. ויצעק עליהם שמעון צעקה גדולה מאד ומרה, ותשמע הצעקה למרחוק, ויבהלו כל גבורי יוסף מקול הצעקה ויפלו על פניהם, וייראו מאד וינוסו להם, וגם כל האנשים אשר היו את יוסף נסו, כי יראו מאד לנפשותם. וישאר אך יוסף ומנשה בנו שם.
‏וירא מנשה בן יוסף את גבורת שמעון ויחר אפו מאד. ויקם מנשה בן יוסף ויגש אל שמעון ויכה מנשה את שמעון באגרופו מכה רבה בערפו, וינח שמעון מחמתו. ויאחז מנשה בשמעון ויחזיק בו, ויאסור אותו וידחהו אל בית הכלא. ויתמהו כל בני יעקב ממעשה הנער.
ויאמר שמעון אל אחיו: "איש מכם אל יאמר כי מכת מצרי זאת, אין זאת כי אם מכת בית אבי."

כח
ויצו יוסף אחרי כן ויקרא לאשר על אוצר למלאת את כליהם בר כאשר יוכלון שאת, ולתת איש כספו בשקו ולתת להם צדה לדרך, ויעש להם כן. ויצו אותם יוסף לאמר: "השמרו לכם פן תמרו את פי ולא תביאו את אחיכם כאשר דברתי לכם. והיה כאשר תביאו את אחיכם אלי, הנה ידעתי כי כנים אתם ואת הארץ תסחרו, והשיבותי לכם את אחיכם ושבתם בשלום אל אביכם."
ויענו כולם ויאמרו: "כאשר דבר אדוני כן נעשה."
וישתחוו לו ארצה, וישאו איש שברו על חמורו ויצאו ללכת ארצה כנען אל אביהם.
ויבואו אל המלון, ויפתח לוי את שקו לתת מספוא לחמורו, וירא והנה כספו במשקלו עודנו באמתחתו, ויירא האיש מאד ויאמר אל אחיו: "הושב כספי והנה הוא באמתחתי."
וייראו האנשים מאד, ויאמרו: "מה זאת עשה אלהים לנו?" ויאמרו כולם: "ואיה חסדי יי את אבותינו, את אברהם יצחק ויעקב אבינו, כי נתננו יי היום ביד מלך מצרים להתעולל עלינו."
ויאמר אליהם יהודה: "הלא אשמים אנחנו וחטאים לפני יי אלהינו במכרנו את אחינו בשרנו, ולמה תאמרו איה חסד יי את אבותינו?"
ויאמר אליהם ראובן: "הלא אמור אמרתי אליכם, אל תחטאו בילד, ולא שמעתם ממני, כי דמו דרש אלהים ממנו, ואיך תאמרו איה חסד יי את אבותינו, ואתם חטאתם לו."
וילינו במקום ההוא וישכימו בבוקר וישאו את שברם על חמוריהם וינהגו אותם, וילכו ארצה כנען, ויבואו ארצה כנען בית אביהם, ויצא יעקב וביתו לקראת בניו, וירא יעקב והנה אין שמעון אחיהם אתם, ויאמר יעקב אל בניו: "איפה שמעון אחיכם אשר לא ראיתיו אתכם?"
ויגידו לו בניו את כל הקורות אותם במצרים, ויבואו בתיהם ויפתחו איש את שקו ויראו והנה איש צרור כספו בשקו, וייראו מאד מזה המה ואביהם.
ויאמר אליהם יעקב: "מה זאת עשיתם לי, שלוח שלחתי אליכם את יוסף אחיכם לדרוש את שלומכם, ותאמרו לי חיה רעה אכלתהו, וילך שמעון אתכם לשבור אוכל, ותאמרו: מלך מצרים אסר אותו בכלא, ואת בנימין תאמרו לקחתו להמית גם אותו, והורדתם את שיבתי ביגון שאולה על בנימין ויוסף ‏אחיו. עתה לא ירד בני אתכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר, יקרהו אסון בדרך אשר תלכו בה כאשר קרה לאחיו."
ויאמר ראובן אל אביו: "את שני בני תמית אם לא אביא לפניך את בנך והצגתיו לפניך."
ויאמר יעקב אל בניו: "שבו לכם ואל תרדו מצרימה, כי לא ירד בני אתכם מצרימה ולא ימות כאחיו."
‏ויאמר אליהם יהודה: "חדלו נא לכם ממנו עד כלות לו את השבר, והוא יאמר הורידו את אחיכם כי ימצא את נפשו ברעב ואת נפש ביתו."
והרעב היה כבד בכל הארץ בימים ההם, וכל אנשי הארץ הולכים ובאים מצרים לשבור אוכל, כי חזק עליהם
הרעב מאד. וישבו בני יעקב בארץ כנען ימים ושני חדשים, עד כלות להם את השבר.

כט
ויהי כאשר כלה להם את השבר ותרעב נפשם מאד, כל בית יעקב, ויבואו ילדי בני יעקב יחד, ויסובבו אותו כולם ויאמרו לו: "תנה לנו לחם, ולמה נמות כולנו ברעב נגדך."
וישמע יעקב את דברי ילדי בניו, ויבך בכי גדול, ויכמרו רחמיו אליהם, ויקרא יעקב אל בניו, ויבואו כולם אליו וישבו לפניו, ויאמר אליהם יעקב: "הלא ראיתם כי בניכם בוכים עלי היום, תנה לנו לחם, ואין. עתה שובו, שברו לנו מעט אוכל."
ויען יהודה ויאמר אל אביו: "אם ישך משלח את אחינו אתנו, נרדה ונשברה לך אוכל, ואם אינך משלח – לא נרד, הלא כי מלך מצרים העד העיד עלינו: 'לא. תראו פני בלתי אחיכם אתכם'. כי מלך מצרים מלך אדיר וחזק הוא, והיה אם הלכנו אליו בלתי אחינו, ומתני כולנו, הלא ידעת אם לא שמעת כי המלך ההוא גבור וחכם מאד ואין כמוהו בכל הארץ, הנה ראינו את כל מלכי הארץ, לא ראינו כמלך ההוא, מלך מצרים, הלא אין גדול כאבימלך מלך פלשתים מכל מלכי הארץ, ומלך מצרים גדול ועצום ממנו, ולא יהיה לי אבימלך כאחד שריו. לו ראית, אבי, את היכלו ואת כסאו ואת כל עבדיו העומדים לפניו, לו ראית המלך ההוא בשבתו על כסאו, ביופיו ובתארו, מלובש בבגדי מלכות ועטרת זהב גדולה על ראשו, לו ראית ההוד וההדר אשר נתן לו אלהים, כי אין כמוהו בכל הארץ, לו ראית, אבי, החכמה והתבונה והדעת אשר נתן אלהים בלבו; הראית את קולו הנעים בדברו אלינו. לא ידענו, אבי, מי הודיעהו את שמותינו ואת כל אשר קרה לנו, וישאל גם עליך, לאמר: 'העוד אביכם חי, השלום לו'. לו ראית את כל דברי מלכות מצרים, על פיו יצא ועל פיו יבוא, ואין שואל בפרעה אדוניו. לו ראית את פחדו ואת אימתו על כל מצרים. וגם אנחנו בצאתנו מלפניו ונאמר לעשות למצרים כיתר ערי האמורי, ויחר אפנו מאד על כל דבריו אשר דבר לתתנו מרגלים, והיה בבואנו עוד לפניו נפלה אימתו עלינו יחד, ואין איש יוכל לדבר אליו דבר קטון או גדול, ועתה, אבינו, שלח נא את הנער אתנו, ונרדה ונשברה לך אוכל מחייתנו, ולא נמות ברעב."
ויאמר יעקב: "למה הרעותם לי להגיד למלך כי יש לכם אח, מה הדבר אשר עשיתם לי?"
ויאמר יהודה אל יעקב אביו: "‏תנה הנער בידי ונקומה ונרדה מצרימה ונשברה אוכל ונבוא. והיה בבואנו ואין הנער אתנו, וחטאתי לך כל הימים. הראית את כל ילדינו הקטנים בוכים עליך ברעב ואין לאל ידיך. עתה
יכמרו נא רחמיך עליהם ושלחה את אחינו אתנו והלכנו. ואיה חסד יי את אבותינו אתך אשר תאמר כי מלך מצרים יקח את בנך. חי יי לו אמות עליו עד הביאותיו והצגתיו לפניך. אך התפלל נא בעדנו אל יי אלהינו ויעשה אתנו חסד לתתנו לחן ולחסד לפני מלך מצרים ואנשיו, כי לולי התמהמהנו, כי עתה שבנו זה פעמים אליך עם בניך."
ויאמר יעקב אל בניו: "ביי אלהי אבטח אשר יציל אתכם ונתן אתכם לחן בעיני מלך מצרים ובעיני כל אנשיו. ועתה קומו ולכו אל האיש, וקחו לו בידכם מנחה מן הנמצא בארץ הזאת, והביאו לפניו. ואל שדי יתן לכם רחמים לפניו, ושלח לכם את בנימין ואת שמעון אחיכם."
ויקומו כל האנשים ויקחו את בנימין אחיהם. ומנחה גדולה מזמרת ארץ כנען לקחו בידם, וגם משנה כסף לקחו. ויצו יעקב את בניו מאד על בנימין: "השמרו בו בדרך אשר תלכו בה, ואל תתפרדו מעמו גם בדרך גם במצרים."
ויקם יעקב מאת בניו ויפרוש כפיו ויתפלל אל יי בעד בניו לאמר: "יי אלהי השמים ‏ואלהי הארץ, זכור לאברהם אבינו את בריתך אותו, וזכור ליצחק אבי ועשה חסד עם בני ואל תתנם ביד מלך מצרים. עשה נא אלהי למען רחמיך, ופדה את כל בני והצילם מיד מצרים, ושלחו להם את שני אחיהם."
וגם כל נשי יעקב וילדיהם נשאו כולם את עיניהם השמימה ויבכו כולם אל יי ויצעקו להציל את אבותם מכף מלך מצרים.

ל
ויכתוב יעקב ספר אל מלך מצרים ויתנה ביד יהודה וביד בניו אל מלך מצרים לאמר: "‏מאת עבדך יעקב בן יצחק בן אברהם העברי, נשיא אלהים, אל המלך האדיר והחכם צפנת פענח מלך מצרים, שלום. ידוע יהי לאדוני מלך מצרים כי חזק עלינו הרעב בארץ כנען, ושלחתי אליך בני לשבור לנו מעט אוכל מאתך למחייתנו. כי אני סבבוני בשבעים נפש בני, ואני זקן מאד אינני רואה בעיני כי כבדו מזוקן עיני עד מאד. וגם בוכה בכל יום תמיד על בני, על יוסף, אשר נאבד מלפני. ואצוה את בני אשר לא יבואו יחד בשערי העיר בבואם מצרימה מפני יושבי הארץ. וגם כי צויתים להתהלך במצרים ולבקש את בני יוסף, אולי ימצאוהו שמה, ויעשו כך, ותתנם אתה כמרגלים את הארץ. הלא שמענו עליך כי אתה חכם ומבין מאד, והלא תראה את פניהם, איך יהיו מרגלים? עם כי שמענו אשר פתרת אתה את חלום פרעה ותודיעהו ברעב הזה טרם יבוא, ותדבר אליו נכונה, ואיך לא תדע בחכמתך את בני המרגלים הם אם לא? ועתה אדוני המלך, הנה שלחתי לפניך את בנימין בני כאשר דברת אל בני. אחלה נא את פניך אשר תשים עינך עליו עד השיבותיו אלי בשלום עם אחיו. והלא ידעת אם לא שמעת את אשר עשה אלהינו לפרעה בקחתו את שרה אמי, ואשר עשה לאבימלך מלך פלשתים עליה. וגם את אשר עשה אברהם אבינו לתשעת מלכי עילם אשר המית את כולם במתי מספר אנשים אשר היו אתו, וגם את אשר עשו שמעון ולוי שני בני לשמונת ערי האמורי אשר החריבו אתהן בעבור דינה אחותם. ואף בעבור בנימין אחיהם אשר התנחמו בו על יוסף אחיו, מה יעשו עליו בראותם כי תגבר יד אחד העם עליהם בעבורו. הלא ידעת מלך מצרים כי גבורת אלהינו אתנו, וגם שומע אלהינו את תפילתינו תמיד כי לא יעזבנו כל הימים. חי יי כי בהגיד בני אלי את מעשיך אתם, לוּ קראתי אליו עליך כי אז נאבדת עם אנשיך טרם בא בנימין בני לפניך. אך אמרתי כי שמעון בני בביתך, אולי טובה תעשה אתו, על כן לא עשיתי לך הדבר הזה. ועתה הנה בני בנימין בא אליך עם בני. השמר לך בו ושים עינך עליו, וישים אלהינו את עיניו עליך בכל מלכותך. ועתה הנה הגדתי לך את אשר עם לבבי, והנה בני באים אליך עם אחיהם, ראה נא בעדם את פני כל הארץ ושלחתם עם אחיהם לשלום."
ויתן יעקב את הספר אל בניו ביד יהודה לתתה למלך מצרים. ויקומו בני יעקב ויקחו את בנימין ואת כל המנחה, וילכו ויבואו מצרימה ויעמדו לפני יוסף.