דינה בת יעקב נתעברה משכם וילדה את אסנת. וכשגדלה, לא רצו השבטים להניחה בבית יעקב, בהיותה בת שכם. ויעקב סבר, שבהיותה בת דינה הוָלד הולך אחר זרע האם, והיא מזרעו זרע כשר, ולכן עשה לה יעקב לוח של זהב וחקק עליו בלשון הקודש, להודיע שזאת היא מזרע יעקב זרע קודש, וכל הלוקח אותה מתחתן בזרע יעקב. וזה הלוח תלאו על צוארה לאות ולזכרון. והשבטים הוציאוה והניחוה על פני השדה בחרון.

ויי ריחם עליה בזכות יעקב. ועברו משם אנשים סוחרים ונתמלאו רחמים עליה ויקחוה ויוליכוה עמהם למצרים. ובראותה פוטיפר, שר הטבחים, מצאה חן בעיניו בהיותה יתומה, וריחם עליה והוליכה לביתו וגידלה כבתו. והנערה היתה יפה עד מאד.

וזאת הנערה אָסנת הראתה זה הלוח לכל חכמי מצרים, ושום אחד לא ידע לקרותו, לדעת, מה-כתוב בו. הגם שיוסף היה בבית פוטיפר כמה זמן, לא עלה על דעתה להראות לו את הלוח, בהיותו בגדר עבד נאמן, ובפרט דבר שלא יכלו להבינו כל החכמים.

וכשנתפרסמה חכמת יוסף יותר מכל החרטומים וכולם נתנו לו מתנות כמיסת ידם, באה אָסנת והביאה ליוסף זה הלוח של זהב, שיקראנו ויקח מתנת ידה. ויקח אותו יוסף ויקראהו וירא,

כי היא מזרע יעקב.

ובהיות שפרעה ביקש להשיא ליוסף אשה, אמר לו יוסף: "אם טוב הדבר בעיניך, תקח לי את הנערה אָסנת היושבת בבית פוטיפר."

ותכף שלח המלך אל פוטיפר ויקח את אָסנת ויתן אותה ליוסף לאשה. ונשא יוסף אותה בכתובה וקידושין כדת משה וישראל.

(א, נא-נב). תקפו של יוסף, 29-28 (השווה: פרקי דרבי אליעזר, פרק לח; תרגום יונתן, בראשית, מא, מה; מו, כ; מסכת סופרים, כא, ועוד). – גינצברג ה, 337-336. – א"י ג, 237-236. צפונות, סד.