מעשה בכהן אחד שנפלה עליו אש ואכלה ממנו שלושים כרים וששים בגדים ועשרים וארבעה כדים של יין ועשרת כדים של שמן ושאר ממון. בא וישב לפני חכמים. אמר להם: "רבותי, נפלה עלי אש ואכלה ממני שלושים כרים וששים בגדים ועשרים וארבעה כדים של יין ועשרת כדים של שמן ושאר

ממון שהיה לי!"

הכניסו חכמים יגון ואנחה כנגדו.

אמרו: לא זזו משם, עד שבא אדם שאינו בקי בהלכה כלום.

אמר לו לאותו הכהן: "המאכיל את בהמתו תרומה, מהי?"

אמר לו: "מותר."

אמר לו: "שמא אסור?"

אמר לו: "לאו. אני כהן והאכלתי את בהמתי תרומה."

‏וכששמעו חכמים בדבר, ענו כולם כאחד ואמרו: "ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים!"

(ג, עו). סדר אליהו רבה, סי' יד, 67-66. ב"י ב, 258-257 (סי' 4), 357.