נוסח ראשון

מעשה בזקן אחד, שהיו לו שני בנים. והיה משוך אחר היין מאד ואוהב לשתות. וכל מה שהיו מרוויחים בניו בכל יום שותה אביהם בערב.

אמר האחד לחברו: "מה נעשה לאבינו, ששותה הכל ואין אנו יכולים לקנות מנעלים לרגלינו! אם תשמע לעצתי, נעכב שכירותנו משני ימים או משלושה ימים, ונִיתֵן לו לשתות, עד שיהיה שיכור [וימות מרוב שכרותו].

מה עשו? השקו את אביהם יין, עד שחטפתו שינה עזה.

קראו לשכניו ואמרו: "בואו אל אבינו שנפטר!"

עשו לו תכריכים והוליכוהו לבית הקברות. והמתים היו בקברים בסלעים נקוקים שהיו כמו בית ומניחים אותם על הארץ.

ומתוך השינה העזה שחטפתו ומתוך היין ששתה לא קם ולא זע כמת. וקברוהו ונפטרו לבתיהם.

למחר באו ישמעאלים טעונים יין ובשר צלוי ולחם וכל מיני מאכל להביא לאותה העיר שהיתה במצור. ופגעו בהם הרודפים. וכשהבינו הסוחרים שרודפים באו לעיר, החביאו כל המאכל

והמשקה במערה וברחו להם והלכו אל גמליהם.

ביום השלישי ננער הזקן ותמה על עצמו ולא ידע היכן הוא. ומישש אצלו וקרא אצלו ולא מצא שום אדם הולך בתוך הסלע. ומישש בידו ומצא גרבי יין ובשר ולחם וגבינה. אמר: "בני עזבוני כאן, וברוך בוראי שעזרני!"

מה עשה? ישב לאכול ולשתות, עד שנשתכר ועמד לצחק והיה מנגן בידו.

למחרת שלושה ימים הלכו בניו לבקרו, אם מת או לאו. ‏הלכו עד הסלע ושמעו שהיה אביהם מנגן.

אמרו: "עודנו חי."

הלכו אצלו ושאלו לו: "מה לך, אבינו?"

אמר להם: "רשעים, אתם חשבתם עלי רעה, והקדוש ברוך הוא חשבה לטובה, למען החיותני כיום הזה. לכו! בוראי יעזרני כל ימי חיי!"

הלכו ומצאו גרבי יין ובשר ולחם וגבינה לרוב. אמרו לאביהם: "בוא נא לבתינו ונישבע לך שנפרנס אותך כל ימי חיינו!"

טענו המאכל והיין והביאו לבתיהם וזנו אותו כל ימיהם.

נוסח שני

מעשה באחד, איש זקן היה ואוהב לשתות יין רב בכל יום. והיו לו ארבעה בנים וכל אחד מהם היה מפרנסו ומאכילו ומשקהו, וכל אחד יומו, ובכל יום היה שיכור.

פעם אחת יצא חוצה וראה שיכור מתפלש ומתגלגל באשפה, וכל הנערים עמדו סביב לרגום אותו באבנים. ויהי כאשר הקיץ משנתו, שאל אותו הזקן: "באיזו חנות משקים היין הטוב הזה שמשמח כל כך?"

אמר לו: "בחנות פלונית ומרתף פלוני."

גם הוא הלך שם לשתות יתר ממה שהיה שותה בבית בניו.

ויהי כאשר שמעו בניו הדבר, ויתעצבו מאד ויחר להם. ‏ונתנוהו בבית הכלא אשר בביתם וסגרו אחריו הדלת, כי היו נכלמים ומתביישים מפני מעשיו.

ויהי יום אחד באו לראות, מה מעשיו, ולדבר על לבו ולהוכיחו – מצאוהו מושכב תחת חבית היין ופיו אדוק לברזא [לברז], והיה ישן.

אמרו: "אם כן הוא, לא שביק לך בוראך גם פה!"

והצדיקו עליהם את הדין ונתנו לו לרוב שתייתו כחפצו, כי אמרו: "לכך נוצרת."

(ג, סח-סט). א: לוי, סי' ד, 62-60; אוצר המדרשים ב, 342 (מד' ויקרא רבה, יב, א; אסתר רבה, ה, א). – ב: כפתור ופרח, 99 (מד' תנחומא, שמיני, יא). – גסטר, סי' שה. ב"י ב, 116-113, 344, 364 (= סי' 120). – צפונות, קצט ("יין קידר").