מעשה ברבי יהושע בן אוּלם, שנראה לו אליהו בחלום ואמר לו: "שמח בלבך, שאתה ונינוּס בן כפר קיטור הקצב ראה מושבך ומושבו שווים כאחד וחלקו וחלקך שווים בגן עדן!"

כיון שניעור משנתו, חשב בלבו: אוי לאותו האיש [פירוש:אוי לי!] שמיום שנולד תמים היה ביראת קונו ולא היה לו עמל אלא בתורה ולא הלך ארבע אמות בלא ציצית ובלא תפילין והיו לו שמונים תלמידים – והנה שוקלים מעשי ותורתי עם קצב אחד?! בשבועה, לא אשב ולא איכנס לבית המדרש, עד שאלך ואמצא אותו הקצב שהוא חברי בגן עדן."

מה עשה? הלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ושאל בשם האיש ובשם עירו. כיון שנכנס לעירו, שאל בשבילו.

אמר להם: "‏היכן נינוּס?"

אמרו לו כל בני העיר: "אדוננו, מה אתה מבקש אותי האיש? אתה צדיק ונזר ישראל, ותשאל עליו?" אמר להם: "מה מעשיו?"

אמרו לו: "שב וסעד אתה ותלמידיך, שאתם עייפים מטורח הדרך, שאותו נינוּס קצב הוא, מה אתה צריך לו?"

אמר להם: "העבודה! לא אוכל כלום אני ותלמידי, עד שתראו אותו לי."

מיד שיגרו בשבילו, אמרו לו: "רבי יהושע משגר בשבילך."

אמר להם: "מי אני ומי אבותי, שרבי יהושע אור ישראל משגר בשבילי?"

אמרו לו: "עמוד ולך עמנו."

חשב בעצמו, שהם מלעיגים עליו ואמר להם: "לא אלך."

חזרו אצל רבי יהושע, אמרו לו: "אי, אור עינינו, כבר הלכנו ובעט בנו."

מיד עמד רבי יהושע הוא ותלמידיו והלכו אצלו.

מיד בא ונפל לפני רבי יהושע. אמר לו: "אדוני, מה היה בי? ומה יום מיומים, שאתה מבקש אותי?"

אמר לו: "דבר לי אליך."

אמר לו: "אדוני, אמור."

אמר לו רבי יהושע: "מה מלאכתך?"

אמר לו: "קצב אני, ויש לי אב ואם זקנים ואינם יכולים לעמוד ולא לישב, ואני מלבישם ומאכילם ומרחיצם בידי."

מיד עמד רבי יהושע ונשקו על ראשו ואמר לו: "בני, אשריך מה נעים גורלך, ואשרי חלקי, שזכיתי להיות חברך בגן עדן, ואשרי אביך שיצאת ממנו!"

(ג, סז-סח). בראשית רבתי, כ"י, 171; חיבור מעשיות; מעיל צדקה, סי' תמא, 22; ס' המעשיות (בגדד), סי' לט, 28-27; ילקוט סיפורים ב, 173. גסטר, סי' שלג; מעשה-בוך (גסטר), סי' 139; ש"א, 188 (סי' 5), 204-203. ב"י ב, 224-222, 323-322, 354, 361, 367 (= סי' 119), - צפונות, קפא ("הרב והקצב").