נוסח ראשון

ראה מה עשה גוי אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו.

פעם אחת ביקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים רבוא דינרים. והיה המפתח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו. לשנה אחרת שילם לו הקדוש ברוך הוא שכרו משלם, ונזדמנה לי פרה אדומה בעדרו. נכנסו חכמי ישראל אצלו.

אמר להם: "יודע אני בכם, שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם, אתם נותנים לי, אבל איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא."

החזירו לו.

פעם אחת היה לבוש סריקון [משי] ויושב בין גדולי רומי. ובאה אמו וקרעתו מעליו וירקה בפניו. ולא ענה לה.

נוסח שני

שאלו תלמידיו את רבי אליעזר הגדול: "איזהו כיבוד אב ואם?"

אמר להם: "צאו וראו, מה עשה דמא בן נתינה באשקלון. והיתה אמו חסרת דעת והיתה מסטרתו בין חבריו, ולא היה אומר לה אלא: 'דייך אמי'."

אמרו רבותינו: פעם אחת באו חכמים אצלו ליקח הימנו אבן אחת טובה, שנאבדה מכלי כהן, שהיה [דמא בן נתינה] דר באשקלון. ופסקו עמו באלף זהובים. נכנס ומצא רגלו של אביו פשוטה על התיבה, שהיתה אבן טובה בתוכה, והיה ישן, ולא ביקש לצערו, ויצא לחוץ ריקם. כיון שלא הוציאה, כסבורין שמבקש מהם יותר והעלו דמיה עשרת אלפים זהובים.

כשניעור אביו משנתו, נכנס והוציאה להם.

ביקשו ליתן לו עשרת אלפים זהובים, אמר להם: "חס לי, איני נהנה משכר אבותי אלא בדמים הראשונים, שפסקתי עמכם אלף זהובים, כך אני נוטל מכם!"

ומה שכר נתן לו הקדוש ברוך הוא? אמרו רבותינו: באותה שנה ילדה פרתו פרה אדומה ומכרה ביותר מעשרת אלפים זהובים.

ראה, כמה גדול כיבוד אב ואם.

(ג, סו-סז). א: בית-המדרש א, 76; אוצר מדרשים ב, 456 (ירושלמי, פאה, א, דף טו, ג; קידושין, א, דף סא, א-ב; בבלי, שם, דף לא, א, ועוד); ס' המעשיות (בגדד), סי' לו, 25. – ב: מד' דברים רבה, א, טו. – גסטר, סי' קפז (188); מעשה-בוך (גסטר), סי' 127. ב"י ב, 113-111, 344, 364 (= סי' 65).