מעשה בחסיד אחה שהיה מכבד שבתות וימים טובים. פעם אחת חל יום הכיפורים להיות בשבת והלך לקנות דגים לכבוד השבת והמועד. ולא נצטייד אותו יום אלא דג גדול אחד. והיה שלוחו של איפרכוס יושב גם הוא שם ומבקש לקנות דגים. זה היה מוסיף דמים וזה היה מוסיף דמים.

כיון שראה החסיד כן, אמר לבעל הדג: "אני לוקחו ממך ליטרא בדינר!"

והיה שוקל ליטרין הרבה ונתן לו דמים מרובים.

‏בערב שבת ישב אותו איפרכוס לאכול ואמר לעבדו: "למה לא קנית דגים?"

אמר לו: "לא מצאתי אלא דג אחד גדול, והיה שם יהודי והפצירו ממני ולקחו ליטרא בדינר."

אמר לו: "הואיל והוא אוכל דג ליטרא בדינר, עשיר גדול הוא." אמר לו: "תכירהו?"

אמר לו: "הן."

אמר לו: "לך וקרא אותו."

הלך והביאו לפניו.

‏אמר לו האיפרכוס ליהודי: "מה מלאכתך?"

אמר לו: "חייט אני."

אמר לו: "וכי חייט אוכל ליטרא של דג בדינר? אינך אלא עשיר גדול."

אמר לו: "אדוני, תן לי רשות ואדבר לפניך."

אמר לו: "דבר."

אמר לו: "יום אחד יש לנו בשנה, וכל מה שאנו חוטאין כל השנה כולה בו מתכפרים, וכשבא היום ההוא אנו חייבים לכבדו."

אמר לו: "הואיל והבאת ראיה לדבריך, הרי אתה ניצול." ושלחו משם לשלום.

‏והקדוש ברוך הוא שילם שכר טוב לאותו חסיד ומצא בתוך הדג ההוא מרגלית אחת והיה מתפרנס ממנה כל ימיו.

(ג, סד). חיבור מעשיות, סי' לב (מד' בראשית רבה יא, ד; פסיקתא רבתי, כג, 119); ס' המעשיות (בגדד), סי' לב, 24-23. נ"א: מנורת המאור, 97. גסטר, סי' קיח; מעשה-בוך (גסטר), סי' 6. ב"י ב, 110-108, 344, 364 (= סי' 117).