נוסח ראשון

ואני רואה לזכור מעשה ממעשיות הצדיקים שחשב להם הקדוש ברוך הוא בעולם הזה להעשירם על שנשתדלו בכיבוד עשיית מצוה מן המצוות, שאם לא היה עושה אותה, לא היה מחויב חטא ועוון, ואף על פי כן נתן לו הקדוש ברוך הוא שכר בעולם הזה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה משכר סנסניהם, ושכר השרשים קיים לו לעולם הבא."

כאשר נאמר על רבי חיא שנתארח בבית איש אחד בקפוטקיא בליל שבת. ויביאו לפניו שולחן של זהב בשלוש עשרה שלשלאות של זהב, ובתוך השולחן קערות וכפות יצוקות ביצוקתן במעשה יפה ונאה, ועל הקערות כל מיני מטעמים.

ובשומם השולחן לפניהם, אומר: 'ליי הארץ ומלואה תבל ויושבי בה' [תהלים כא, א]. וכשיסלקוהו מלפניהם אומר: 'השמים שמים ליי והארץ נתן לבני אדם [שם קטו, טז].

‏אמר לו רבי חיא: "אני מבקש ממך להודיעני, במה הגעת לעושר הגדול הזה ולכבוד כזה?"

ויען ויאמר: "אני הייתי קצב, וכל כבש וטלה שמן וטוב הייתי קונה אותו ומניחו עד השבת לאכלו, ואומר: 'יהא זה לכבוד השבת!' ועל המעשה הזה זכיתי לכל העושר הזה שאתה רואה בעיניך."

ואמר לו רבי חיא: "ברוך יי אלהי ישראל שזיכה אותך לעושר הגדול הזה.

נוסח שני

'זכור את יום השבת לקדשו' 1 שמות כ, ח]

מעשה בקצב אחד, והיה מנהגו כך, שכל בהמה טובה שהיה מוצא היה מניחה לכבוד שבת. למחר היה מוצא עוד יותר טובה הימנה, היה אוכל את הראשונה ומניח את השניה.

נמצא שבזכות שבת עבר כל ימיו בטוב. וסופו זכה שהיה לו שולחן וקערות וכפות זהב טהור.

(ג, סב-סה). א: חיבור יפה, 10 (בבלי, שבת, דף קיט, א, ועוד); גסטר, סי' קיט; חיבור מעשיות; ליקוטי מעשים; בית-המדרש, 75; ס' המעשיות (בגדד), סי' לג, 24. מעשה-בוך (גסטר), סי' 7. – ב: מדרש אגדה, שמות, כ, ח. – ב"י ב, 106-104, 343.