מעשה ביהודי אחה שהיתה לו פרה אחת, והיתה חורשת כל ששת ימי המעשה. ונתדלדלה ידו וירד מנכסיו ומכר את הפרה לפרסי אחד. והיה הפרסי חורש בה כל ששת ימי המעשה, וכשהגיע יום השבת, רצה הפרסי לחרוש בה כמנהגו, והיא ‏רובצת ולא רצתה לחרוש. והפרסי הכה אותה מאד ולא רצתה לנוד ממקומה.

כיון שראה הפרסי כך, הלך אצל היהודי ואמר לו: "טול פרתך שמכרת לי! כי מום יש בה, שאינה רוצה לחרוש היום."

כיון ששמע היהודי כן, הבין שבשביל שבת עשתה כך, כי היה מנהגה לנוח בשבת.

אמר לו היהודי: "בוא עמי ואני אעמידנה."

הלכו שניהם אצל הפרה, ולקחה היהודי ודיבר באזנה ואמר: "פרתי, את יודעת, כשהיית ברשותי, היית נחה ביום השבת, ועכשיו גרמו עוונותי שמכרתיך לפרסי ואת עתה ברשותו. בבקשה ממך, עמדי וחרשי."

מיד עמדה על רגליה וחרשה.

אמר לו הפרסי: "אף על פי כן טול פרתך ותחזיר לי הדמים, כי בכל פעם שתרבץ לא אוכל לבוא עדיך להעמידה. ועוד לא תיפרד ממני, עד שתאמר לי הכשפים שלחשת באזנה."

התחיל היהודי לבכות ואמר: "לא מכשף אני."

אמר לו הפרסי: "מי יאמינך? אני הכיתיה במלמד הבקר ויגעתי עליה ולא עמדה, ואתה בלחישת שפתיך תעמידנה. אלמלא כשפיך לא תעמידנה."

אמר לו: "בשבועה, כך וכך לחשתי באזנה ועל כן עמדה."

‏כיון ששמע הפרסי כך, הרהר תשובה בלבו ואמר: "אוי לי! ‏ומה פרה זו שאין לה לא שיחה ולא דעה, הכירה בוראה, ואני שבראני הקדוש ברוך הוא בדמותו ונתן לי דעה ובינה – איני מכיר את בוראי?"

מיד הלך ונתגייר וזכה ללמוד תורה הרבה, ונקרא שמו בישראל רבי חנינא בן תורתא [בן הפרה]. ועד עכשיו רבותינו זכרונם לברכה אומרים משמו הלכות והיה חלקו עם הצדיקים בגן עדן.

(ג, סב-סג). חיבור מעשיות, 35-34 (פסיקתא רבתי, יד, 57-56); בית המדרש א, 75-74; אוצר מדרשים ב, 455; ס' המעשיות (בגדד), סי' לד, 24; ילקוט סיפורים ב, 71. גסטר, סי' שיב; מעשה-בוך (גסטר), סי' 209. ב"י ב, 94-92, 342, 364 (= סי' 79). – צפונות, קנט ("חסידים ובהמות של צדיקים", ד).